En I עב
חיפוש
אנשים | אתר
שלום אורח | כניסה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר I מדינת ישראל       
research_title.gif research_logo.gif
הנהלה ספריה תלמידי מחקר יחידה עסקית דוברות מכוני מחקר אודות
שלח באימייל הדפס
המכון להגנת הצומח
 

                 תולדות המכון להגנת הצומח
                 
      

                              ליקט וכתב :  פרופ' גד לובנשטיין

                                      
                         מנהלי המכון להגנת הצומח

                                                     

1957 - 1959       פרופ' ישראל רייכרט

1960 - 1964       פרופ' יחזקאל ריבנאי

1964 - 1967        פרופ' אליהו סבירסקי

1967 - 1974        פרופ' גד לובנשטיין   

1974 - 1979       מר' שמעון אשר       

1979 - 1982        פרופ' עלי כהן         

1982 - 1984        מר' שמעון אשר      

1984 - 1989        פרופ' נדב אהרונסון 

1989 - 1994        פרופ' בנימין רקח     

1994 - 1998        פרופ' יצחק שפיגל    

1998 - 2002        דר'  גיורא קריצמן    

2002 - 2008        דר'  יפת בן יפת     

                                                           2008 -             פרופ' עבד גרה                                         

ראשית דבר

סקירת פעילות האגף/ המכון להגנת הצומח ומורשתו  מתייחסת לשתי תקופות. האחת משנות הקמת תחנת הניסיון החקלאית בתל אביב בשנת 1921, המעבר לרחובות ועד לקום המדינה בשנת 1948. התקופה השנייה  מראשית המדינה, המעבר לרשות משרד החקלאות ובהמשך המעבר מרחובות לבית דגן. הישגיהם של החוקרים מתועדים בתמציתיות בסקירה זו. הרחבה לפועלם ניתן למצוא בספר הזהב של מורשת מינהל המחקר שבאתר מינהל המחקר החקלאי.

המחלקות לאנטומולוגיה ולפתולוגיה עד שנות ה-50

 היחידות הראשונות בתחנת הניסיונות החקלאית שהוקמה בשנת 1921 בתל - אביב היו המחלקות לאנטומולוגיה ולפתולוגיה של צמחים. המחלקה לאנטומולוגיה הוקמה ב- 1922, מנהלה היה פרופ' פריץ שמעון בודנהיימר. מחקריו עסקו  בין היתר בזבוב הפירות וכנימות המגן  בתפוחי הזהב, בתולעת השקד, קפנודיס קרבונרייה, ובמזיקי הטבק. המחלקה לפתולוגיה של צמחים הוקמה ב- 1923 ומנהלה היה פרופ' ישראל רייכרט. עבודתו התרכזה בחקר מחלות התבואה, בקטריות שתוקפות ירקות, מחלות טבק, עצי פרי ובעיקר תפוחי זהב,  ועבודה  סיסטמטית  בחלדונות של צמחיית ארץ ישראל. לראשוני החוקרים בהגנת הצומח זכויות רבות  בתרומתם למחקר החקלאי ולחקלאות. שניהם זכו לקבל את פרס ישראל לחקלאות. פרופ' שמעון בודנהיימר בשנת 1954 ופרופ' ישראל רייכרט בשנת 1955. הישגיהם כללו הגדרת מאות מיני חרקים מזיקים, וכן פטריות ובקטריות הגורמות למחלות בצמחים. כבר בתקופה ראשונית-חלוצית זו עסקו גם במחקרים שמעבר לגבולות הארץ, כמו מחקריו של פרופ' בודנהיימר בנושא 'מהות המן'   Bodenheimer,1947)) ופרופ' רייכרט ומחקריו בפיטוגיאוגרפיה (אקולוגיה והביוגרפיה של צמחים). פרופ' רייכרט עסק במגוון רחב של מחלות כולל מחלות וירוס בהדרים, כמו ניקרון העצה,  שביצע בשותפות עם אריה בנטל.

למחלקה לאנטומולוגיה בראשות פרופ' בודנהיימר הצטרף ב-1923 כעוזר טכני צבי קליין, לימים פרופ' צבי אבידב. המחלקה, שמנתה שני חוקרים, עסקה בניסויי שדה להדברת המזיקים בחוות בן שמן. צבי  אבידב עסק במזיקי הדרים, נשירים, גפנים וירקות., והשלים לימודיו לתואר שלישי בנושא כנימת עש הטבק, בהמשך עסק בחקר כנימות קמחיות, ומזיקי התמר בערבה. פרופ'  אבידב המשיך את מחקריו בפקולטה לחקלאות, במיוחד בנושא אויבים טבעיים לכנימות מגן בהדרים. על תרומתו לחקלאות זכה פרופ' אבידוב בשנת 1977 בפרס ישראל.

ב-1931 הצטרף פרופ' יחזקאל ריבנאי, יליד זיכרון יעקב, לסגל התחנה לחקר החקלאות שברחובות כחוקר באנטומולוגיה. החל לעבוד ביחידה עם פרופ' בודנהיימר. מחקריו הראשונים בארץ-ישראל עסקו במזיקי ההדרים, ומאוחר יותר טיפל במזיקים של גידולים נוספים - עצי פרי גלעיניים, תבואות, קישואים, סלק סוכר, כותנה ועוד. בשנת 1960 התמנה מנהל האגף להגנת הצומח.

למחלקה לפתלוגיה בראשות פרופ' ישראל רייכרט הצטרף ב-1924 דר' לטר- ליטאוור.  מספרים שהתקבל לעבודה בתחנה הודות למיקרוסקופ שהביא איתו מגרמניה. בשיתוף עם פרופ'  רייכרט עסק באיסוף נתונים בסיסיים על גורמי המחלות החשובות של צמחי התרבות בארץ, על תנאי ההדבקה, תהליכי ההתפתחות ודרכי הטיפול נגד המחלות. חקר את מחלות פרי ההדר, ומצא שגורמי המחלה העיקריים הם דיפלודיה, פיטופטורה ופניציליום. כמו כן חקר סוגי מחלות של תפוחי האדמה באחסון. יחד עם פרופ' מינה נדל-שיפמן הקים את המחלקה לאחסון פירות וירקות במכון לטכנולוגיה של מזון. בשנת 1925 הצטרף דר' יעקב פלג-פרלברגר  שסיים דוקטוראט במדעי הטבע כפיטופתולוג באוניברסיטה של וינה, והיה מראשוני החוקרים בארץ העוסקים במחלות צמחים. מומחיותו הייתה אחסון פירות וירקות. עם קום המדינה הקים את המחלקה (האגף) להגנת הצומח וביקורת,  ובשנים 1954- 1958 כיהן כמנהל התחנה לחקר החקלאות.

ב-1930 הצטרפה פרופ' מטילדה חורין למחלקה לפתולוגיה לאחר שעזבה משרת הוראה. היא עסקה במחלות עצי פרי טרופיים, צמחי נוי, ופריזיטולוגיה. חקרה נושאים מגוונים וביניהם מחלות הכשותית בעגבניות ומלפפונים, מחלות בגזר, קימחון במנגו ומחלת המלסקו  בלימונים. ניהלה את המחלקה בסוף שנות ה-60.

פרופ' גרשון מינץ החל לעבוד במחלקה ב-1930, לאחר שהיה חבר בקבוצת ביתניה עילית וסיים לימודי חקלאות בפראג. משימתו הייתה לחקור את מחלות גידולי השדה בארץ ובייחוד מחלות הדגנים. עסק ברקבונות פרי הדר, בחקר מחלות החיטה, השעורה ובנמטודות. הוציא ספר על מחלות דגנים בארץ ישראל. לימים בשנות ה-60 הקים את המחלקה לנמטולוגיה.  דר' שרה צימרמן-גריס הצטרפה לתחנה בשנת 1937 ואגר' נעמי גורודסקי  הצטרפה בשנת 1940. שתיהן חקרו את גורמי מחלת הפקעות של תפוחי אדמה באחסון והתאימו את הדרכים לצמצום פגיעתן .

בשנת 1938 הצטרפה פרופ' זהרה אביזוהר-הרשנזון למחלקה לאחר שסיימה את לימודי הדוקטורט בפריז. בתחילה עסקה במחלות בחיטה ובשיפון ולאחר מכן במחלות הנגרמות ע"י קשיונת  הרולפסי. המומחיות שלה הייתה פטריות הגדלות בטבע בכלל, ולמאכל בפרט, והייתה לבת סמכא בתחום זה.

בשנת 1938 הצטרפה גם דר' צפרירה וולקני שהחלה את עבודתה בתחנה לאחר שסיימה את הדוקטוראט שלה במכון וויצמן בהדרכת פרופ' ארנסט ברגמן. דר' צפרירה וולקני התמחתה במחלות הנגרמות ע"י בקטריות. בין היתר חקרה את הריקבון הרך באבוקדו, גרב בתפוחי אדמה, מחלות הכתמים הזוויתיים במלפפונים, השפעת תכשירי כספית להדברת מחלת הרגל השחורה בתפוחי אדמה. כן סקרה מחלות בקטריאליות בצמחי הארץ. כתבה ספר בנושא 'מחלות-חיידקים בצמחים בישראל'.

טמירה וולקני (הבת של מרדכי וילקנסקי, האח של אלעזרי וולקני, מנהל תחנת הניסיונות) הצטרפה אל פרופ' רייכרט ודר' מטלידה  חורין. תחום עיסוקה היה פריזוטולוגיה. בשנות ה-30 המאוחרות עברה לאוניברסיטה העברית.

לאחר העברת תחנת הניסיון החקלאית מתל אביב לרחובות בשנת 1932, הורחבה הפעילות המחקרית  ונוספו חוקרים.  הישגי המחקר בתקופה זו היו במניעת ריקבון פרי ההדר המיועד למשלוח באמצעות נייר העטיפה של פירות ההדר שהיה ספוג בדיפניל , ובטבילת הפירות באורתו-פניל-פנאט. יישום שיטות אלו הפחית את שיעורי הריקבון בפרי ההדר לאחוזים בודדים בלבד. כמו כן פותחו שיטות לאחסון תפוחי אדמה. השנים שלפני קום המדינה (1948) היו חלוציות בתחנה לחקר החקלאות בכלל, וליחידות הפתולוגיה ואנטומולוגיה בפרט. הציוד, והעזרה הטכנית היו מועטים, התחבורה למשקים ולחלקות הייתה קשה, ואנשי המקצוע נסעו באוטובוסים ובתחבורה מזדמנת. בכל זאת נשמר קשר הדוק עם החקלאים.   

הפעילות המחקרית בתחום הגנת הצומח בשנים משנות ה-50 ועד לשנות ה-90

החל משנות ה-50 בעקבות הרחבת ההתיישבות לאזורים חדשים- נגב, גליל, חבל לכיש, וכן השקיה בעונת הקיץ, הכנסת גידולים חדשים, יישום הפלסטיקולטורה וכד' חל שינוי באקוסיסטמה החקלאית. הופיעו מחלות ומזיקים שלא נודעו  קודם, או שעוצמתם גברה מאד.  תחומי מחקר חדשים הופעלו וחלה התרחבות רבה במחקרי הגנת הצומח.  חוקרים חדשים וחוקרים מהאגף להגנת הצומח של משרד החקלאות נקלטו ברחובות. המחלקה לאנטומולוגיה פוצלה לשתיים : אנטומולוגיה של מטעים בראשות פרופ' אליהו סבירסקי ואנטומולוגיה של גידולי שדה בראשות דר' י ריבנאי. דר' מינה שיפמן נדל וגב' נעמי גורודסקי עברו מהמחלקה לפתולוגיה למחלקה לאחסון תוצרת חקלאית. בשנות ה-60, נוספו חמש מחלקות חדשות: נמטולוגיה, ווירולוגיה, חקר עשבים, טוקסיקולוגיה וכימיה של חומרי הדברה. כן נפתחו שלוחות מחקר בתחנות האזוריות- בגילת, נווה יער ואילנות .

חוקרי המחלקה לאנטומולוגיה והישגיהם

בשנות ה-50 וה-60 היו עיקרי פעילויות המחלקה בפיתוח הדברה משולבת (IPM) ידידותיות לסביבה, אקולוגיה של ארטרופודים, הדברה כימית, ביוכימיה וטוקסיקולוגיה של חומרי הדברה, פיזיולוגיה וביוכימיה של חרקים, טקסונומיה וסקרי נזקים בצומח. פרופ' אליהו סבירסקי למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בשנים 1938 - 1942 ותוך כדי לימודיו החל לעבוד במחלקה לאנטומולוגיה של התחנה לחקר החקלאות. בשנים 1942 - 1946 שירת בצבא הבריטי (בבריגאדה היהודית). בתום מלחמת העולם השנייה חזר להשלים את לימודיו ובשנת 1948 קיבל תואר MSc למדעי הטבע, במקצוע הראשי זואולוגיה. לאחר מלחמת העצמאות - בשנת 1951 סיים את הדוקטוראט באוניברסיטה העברית, בנושא: "כנימות התוקפות עצי פרי".  בשנת 1959 התמנה למנהל המחלקה לאנטומולוגיה, תפקיד בו כיהן עד פרישתו לגמלאות. פרופ' סבירסקי הגיע להישגים גדולים בהדרים ע"י הדברת אקרית החלודה, כנימת הזית, הכנימה הפלורידית וכנימת העש הצהובה. קיים סקרים קבועים באוכלוסיות כנימות עלה בפרדס (יחד עם שלמה אמיתי). תרומה חשובה הייתה לו בנושא הדברת כנימת הפרלטוריה של התמר. הוא גילה והגדיר מספר מיני חרקים שלא היו ידועים למדע וגם אקרית הנקראת על שמו. פרופ' סבירסקי היה ממפתחי ההדברה המשולבת בחקלאות, אשר הביאה להפחתה משמעותית בשימוש בתכשירים כימיים. חוקרים, מדריכים, חקלאים ומגדלים שיתפו איתו פעולה ביישומה של ההדברה המשולבת. אחד המאפיינים של פרופ' סבירסקי היו שיתופי הפעולה ההדוקים שלו עם מדריכי שה"ם,  כמו יהונתן יזהר. ב-1994 הוענק לפרופ' אליהו סבירסקי פרס ישראל.

המחלקה לאנטומולוגיה קלטה מספר חוקרים שעברו מהאגף להגנת הצומח והביקורת של משרד החקלאות, הם היו: פרופ' משה שטרנליכט שחקר את אקרית הפקע של הדרים, אקרית הרימון בגפנים, והעפצים באלונים; דר' מרדכי ורמש שחקר את מזיקי הכותנה וכן עסק בהדברה כימית, ואליהו גורביץ- שחקר את מזיקי הגפן  והזית.

דר' יצחק מור החל את עבודתו במחלקה לאנטומולוגיה בתחילת שנות החמישים כסטודנט והמשיך במחלקה לתואר שלישי על הפנולוגיה של זבוב הזית. עסק בהדברת מזיקים בעזרת מיקרואורגניזמים, פיתח שיטות לגידול מזיקים ללוחמה ביולוגית. במסגרת הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית בווינה, הוא פיתח קרקע מזון מלאכותי לזבוב הזית. שיטה זו מצאה את יישומה לאחר מכן בהדברה אזורית של זבוב הזית בכרתים.  דר' נפתלי פלאות הצטרף ב-1957 לתחנת הנסיונות  נווה יער כחוקר בתחום האנטומולוגיה והאקרולוגיה. חקר את הביולוגיה והפנולוגיה של חיפושיות חידקוניות ועשים בקטניות חורף, בירקות, תפוחים, אגסים ובכרם. למד את  התנועה העונתית והפנולוגיה של עש התפוח ששימשו לו בסיס לפיתוח שיטות הדברה. דר' שושנה יתום ודר' ונציה מלמד-מדז'ר החלו לעבוד בתחנה בשנים 1951-  1955 בהתאמה,  בצוותו של פרופ' ריבנאי. הן עסקו בין היתר בחקר זבוב הבצל ופרפרי לילה מזיקים בעזרת מלכודות אור אולטרא סגולי, וגם בצבתנים הפוגעים באגוזי אדמה. דר' משה קהת שהתמחה במזיקי התמר, היה מהמייסדים ומהמובילים של שיטת ההדברה המשולבת (IPM) במטעי התמרים בארץ. כן עסק בחקר פרומוני המין של מיני עשים מזיקים ובשימוש בהם לניטור והדברה. כן חקר את מזיקי הכותנה העיקריים. יחד עם הקבוצה הכימית זוהו מרכיבי פרומון, פותחו מלכודות יעילות עם פיתיונות יציבים ופעילים לזמן ארוך. בהמשך חקר את שיטת ה"בלבול", שכללה מינון ופיזור אופטימאלי של הפורמולציה המתאימה. כן יזם מחקר נרחב עם פרומוני מין לרוב מיני העשים המזיקים במטע ובכרם. בשנים 1990-1986 ניהל את המחלקה לאנטומולוגיה.

דר' דניאל בלומברג הצטרף למחלקה בשלהי שנות ה-60 וחקר את מזיקי התמרים, ההדרים והאיקליפטוס; אקולוגיה של כנימות מגן והדברה ביולוגית. דר' ראיסה צ'יז'יק עסקה בביולוגיה והדברה משולבת בירקות מוגנים, בכנימות, בטריפסים, בכנימות עש  ובאויביהם הטבעיים.  דר' יוסף הלפרין החל את עבודתו בחוות אילנות, בה ייסד את המחקר באנטומולוגיה של מזיקי יער, אפיונם והדברתם. אחר כך עבר לבית דגן. עסק בסקר ורישום האֶנטוֹמוֹפַאוּנָה של עץ; כגון יַקרוּניות, בַרקניות, קַמביות ,עש החרוב, טוואי התהלוכה של האורן, חיפושית הבוקיצה, חיפושיות קליפה וכו' תרומות חשובות שלו הן שיטה לגילוי העצים הנגועים באמצעות רשת מלכודות פרומון, ושיטת הזרקות-גזע המאפשרת את הדברת המזיק בעצים גבוהים. בעד פיתוח זה הוא זכה בפרס ייעול מטעם משרד החקלאות. כתב 12 מונוגרפיות על מזיקים שונים ביער טבעי. דר' מנס ויסוקי חקר ופיתח הדברה ביולוגית ומשולבת במטעי סובטרופים. דר' יצחק ישעיה עסק בחומרי הדברה חדשניים, בביוכימיה, אופן הפעילות ועמידות חרקים כנגד  חומרי הדברה, מזיקי כותנה ואקולוגיה והדברה של כנימת עש הטבק, טריפסים ו-Liriomyza . כתב וערך שישה ספרים בתחומי התמחותו.  היה מנהל המחלקה; דר' עמוס נבון עסק בהדברת מזיקים בעזרת חיידקים (Bacillus thuringiensis) יחסי גומלין חרקים צמחים ופיתוח חומרי הדברה צמחיים; דר' מאיר קליין חקר העברת וירוסי ה-Tospo  ופיטופלסמות ע"י ציקדות, אקולוגיה והדברה של טריפסים וציקדות; דר' יאיר בן-דב חקר  כנימות מגן- ביולוגיה, סיסטמאטיקה, אקולוגיה והדברתן, ופיתח רשת ממוחשבת עולמית לכנימות מגן ומדריך לסיסטמאטיקה שלהן; דר' דוד בן-יקיר חוקר הדברה משולבת בגידולי שדה וחממות, שימוש בנוגדנים ספציפיים לצורכי הדברה וגורלם בחרק. פרופ' צבי מנדל חוקר את מזיקי היער, כנימות מגן בפרדס, אקולוגיה כימית של חיפושיות קליפה והדברה ביולוגית. כיהן כמנהל המחלקה. פרופ' נור צ'חנובסקי חקר תגובת חרקים להדבקה ויראלית, RNAi,  ו-, apoptosis וירוסים של חרקים ושל דבורים;   דר   'מרים אלטשטיין פיתחה מחקרים בתחום התקשורת הכימית בין חרקים, נוירופפטידים, ופרומונים, וקביעת שאריות בשיטה אימונו כימית, ותרכובות חדשות להדברה המבוססות על אנטגוניסטים לנוירופפטידים. דר' דניאל בלומברג חוקר מזיקי תמרים והדרים, אקולוגיה של כנימות מגן והדברה ביולוגית.דר' דוד נסטל עוסק באקולוגיה של זבובי פירות ומאזן אנרגטי של זבובי פירות. מכהן כמנהל המחלקה. פרופ' פאדל מנסור חוקר בנוה יער, עסק בהדברה ביולוגית של אקריות ועמידות פונדקאים להן;  באקריצידים ממוצא צמחי, פיתח מוצרי פלסטיק המכילים תמציות מצמחים הדוחות חרקים. דר' מנחם ברלינגר החל עבודתו בשנת 1963 בגילת ועסק בחקר אקולוגיה-התנהגותית של חרקים כבסיס להדברתם, התמסר במיוחד להדברה המשולבת של המזיקים בבתי-צמיחה, עם דגש על מניעת ההפצה של מחלה ויראלית ע"י כנימת עש הטבק בחממות, ובמיוחד ע" רשתות. דר' רמי הורביץ בגילת חוקר ממשק למניעת תנגודת לתכשירי הדברה, אוכלוסיות תת המינים של כנימת עש הטבק בגידולי כותנה, ירקות ופרחים והדברה משולבת בחממות. דר' אללה גולברג פיתחה בין היתר שיטה להדברה ביולוגית של חיפושיות בוגרות ודרכי הדברה של מלדרה מטרידה בעזרת הפטריה האנטומופטוגנית - מטריזיום.

המחלקה עברה בשנות ה-80 מרחובות לבית דגן בתחילה לאזור שפונה על ידי תה"ל ואחר כך למרכז, ואוחדה בשנת 2007 עם המחלקות לנמטולוגיה וכימיה של חומרי הדברה.

 חוקרי המחלקה לפתולוגיה והישגיהם

המחלקה לפתולוגיה קלטה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת מספר ניכר של חוקרים חדשים שהרחיבו את פעילותה וגישותיה. אם עד קום המדינה עסקה המחלקה בעיקר באפיון ובביולוגיה של הפתוגן, מכאן והלאה הושם  הדגש גם לכיוון צמצום המחלות והדברתן.  פרופ' יוסף רותם התמסר לחקר אפידמיולוגיה וחיזוי מחלות באזור חצי מדברי והסביר את תופעת הקומפנסציה. התברר שתנאי מינימום, אופטימום ומקסימום של גורמי האקלים המשפיעים על פטריות  אינם ערכים קבועים אלא משתנים בהתאם לגורמים אחרים. כך  שגורם המצוי ברמה גבוהה מפצה על רמתו    הנמוכה של הגורם שמגביל התפתחות המחלה. רותם הוכיח שמחלת ה-  Alternaria בעגבניות ובתפוחי אדמה בנגב קשורה לסופות חול המפזרות נבגים ופוצעות עלים, הנעשים רגישים והטל בלילות מספק רטיבות להדבקת הצמחים. כל הבדיקות נעשו בחלקות בהן נבדקה השפעת פונגיצידים על התפתחות המחלה. צירוף זה אפשר הוצאת מסקנות עיוניות ומעשיות. כיהן כראש המחלקה.

דר 'יעקב פנקס חקר את מחלת הדוררת באבוקדו ומחלת עוות התפרחות במנגו. כיהן כראש המחלקה. דר' אסתר באשי עבדה בשיתוף עם דר' רותם באפידמיולוגיה של מחלות -כימשון וחלפת בתפוחי אדמה וכן על מחלות בסולניים. למחלקה עבר מהאגף להגנת הצומח בסוף שנות ה-60 דר' ש. פאפו שעסק בחקר מחלות עצי פרי- החמה בקלמנטינות, ריקבונות בתפוח ומחלת הזרוע המתה בגפן. בשנות ה-70 עבר לנהל את האגף להגנת הצומח וביקורת.   דר' צבי סולל חקר מחלות עצי פרי וביניהן את מחלות המלסקו (כולל בירור זני לימון עמידים למחלה), הקימלון, הריקבון בהדרים ומחלת הכיב בברושים. בשנות ה-80 כיהן כראש המחלקה. דר' עזרא שאבי חקר מחלות בעצי פרי נשירים וביניהם  גרב וקימחון בתפוח, גרב האגס, מחלות בשקד והדרכים להדברתם. דר' זאב פרנק  עסק במחלות התוקפות אגוזי אדמה- מחלת הצרקוספורה בעלים ומחלת הפיתיום בתרמילים. כן בחן שיטות חיטוי קרקע להדברת פגעי הקרקע באגוזי-אדמה.  דר' זאב אמיתי  חקר את דגני הבר קרובי חיטה בקשר לעמידותם בפני מחלת החילדון, כבסיס לטיפוח. הוא שיתף פעולה בנושא עם פרופ' י. ואהל מאוניברסיטת תל אביב. דר' דוד נצר עסק בין היתר בטיפוח דלועיים לעמידות לפוזריום, חקר עמידות החסה למחלות עלים, והבצל למחלת הבוטריטיס. דר' הללה ויגודסקי  ריכזה את המחקר במחלות בפרחים וצמחי נוי. היא חקרה בין היתר את השפעת תנאי הסביבה על התפתחות מחלת הבוטריטיס  בפרחי ורדים והדברת המחלה ע"י טיפולים בפרח הקטוף , מחלת האנטרקנוז בכלניות, מחלות בנרקיסים, במחלות הגיפסנית וגם בהדברת הבוטריטיס בגפן ובחיטויי קרקע.  דר' ג'רי האס חקר את מחלת הכתמים הבקטריאליים בציפורן, אקולוגיה ואפידמיולוגיה של פטריות קרקע ומיקוריזה והדברה ביולוגית של העפצים הבקטריאליים  במשתלות ורדים. דן זוטרא עסק יחד עם דר' צפרירה וולקני במחלות בקטריאליות בארץ, במחלת הריקבון הלח בסחלבים, בריקבון רך בתפוחי אדמה, סרודיאגנוזה של מחלות בקטריות, מחלת החרכון  באגסים, זיהוי מחלות בקטריה בפלרגוניום וכו'.  דר' חיים (ג'ימי) קריקון עבד בעיקר בגילת וחקר את המחלות בגידולי הנגב, זיהה את נזקי פטריית הדוררת בעגבניות ובחצילים בחבל הבשור. חקר את פגיעות הדוררת בגידולים נוספים, ביניהם כותנה, אגוזי-אדמה ותפוחי-אדמה. התמחה בביולוגיה של פטריות קרקע, הדברתן והשבחת זנים עמידים להן, ובמיוחד בחיטה ובתפוחי-אדמה. היה בין הראשונים להוכיח את קשרי הגומלין בין מיקוריזה ויחסי מים בצמח. דר' תלמה קטן חקרה שונות גנטית באוכלוסיות פתוגנים שוכני קרקע כמו פוזריום, דוררת, מקרופומינה ועסקה בפיתוח שיטות  לזיהוי  מהיר.

בשנות ה-70 המאוחרות הצטרף  דר' יפת בן-יפת שעוסק בחקר מחלות קרקע  בירקות, פרחים ואגוזי אדמה ודרך הדברתן הכימית; אקולוגיה ואפידמיולוגיה- השתמרות קישיונות באקלים סמי-ארידי , פיזור פוזריום בקרקע, הערכת עמידותם של זנים, השפעת אורך היום ומקור הפטרייה על הפתוגניות של דוררת ופוזריום במילונים.  כיהן כראש המחלקה ומנהל המכון להגנת הצומח בשנים 2002-2008. דר' גיורא קריצמן  שעוסק במחלות הנגרמות ע"י פטריות ובקטריות בתפוחי אדמה, בצמחים, בקרקע, בזרעים ובמים. כן חקר דינאמיקה של אוכלוסיות מחלות. שרת כמנהל המחלקה, וכמנהל המכון בשנים  1998-2002.   פרופ' יגאל אלעד  חוקר מחלות של גידולים מחופים, מחלות נוף, הדברה משולבת, הדברה כימית ביולוגית וקולטורלית. אפידמיולוגיה, פיסיולוגיה ו- פרזיטיזם. כיהן כראש המחלקה וכראש היחידה לפתולוגיה ב- Trentino, Italy -. Istituto Agrario di S Michele.
דר' שולמית מנוליס ופרופ' יצחק ברש עבדו בשנות ה-80 על פיטוטוקסינים של סטמפיליום ובטאנונים. פרופ' ברש כיהן גם כראש המחלקה. פרופ' אבי נחמיאס חקר יחד עם דר' חיים (ג'ימי) קריקון  את מחלות  הדוררת  והגרב  בתפוחי אדמה ואת מחלת החללים בגזר. פרופ' דני  שטיינברג חוקר אפידמיולוגיה של מחלות צמחים והערכת נזקי המחלות; פיתוח מערכות תומכות החלטה, עקרונות להדברה משולבת של מחלות צמחים ומודלים,  ויחסי טפיל-פונדקאי ברמת האוכלוסיות. כיהן כראש המחלקה. דר' ראובן ראובני עבד בנוה יער לאיתור מקורות עמידות למחלות בעזרת שיטות ביוכימיות לסמני עמידות. פיתוח יריעות סלקטיביות שמסננות את אור השמש ומונעות השלמת מחזורי חיים של פטריות. ניסיונות עם שמנים אתריים לעיכוב בהתפתחות פטריות פתוגניות. שימוש בפוספטים כדשן עלוותי להקניית עמידות סיסטמית ומניעת מחלות בגידולים.  דר' לאה צרור עוסקת בחקר מחלות תפוח אדמה , ניטור נגיעות סמויה בחיידקים נישאי פקעות זריעה תפוא"ד,  מחלת הניקוד השחור - קולטוטריכום, VCG, פאתוגנים שוכני קרקע, מחלת הדוררת בזית ובעגבנייה. מנהלת את מרכז המחקר בגילת.

 דר' סטנלי פרימן חוקר מחלות נוף וקרקע של גידולי ירקות, פירות ופרחים, הדברה כימית וביולוגית, שיטות מולקולאריות לאבחון ולימוד יחסי פתוגן צמח, מחלת פוזריום בדלועים, מחלת אנתרקנוז בגידולים שונים, אפידמיולוגיה והדברה של מחלת עיוות התפרחות במנגו ואפידמיולוגיה והדברה של מחלות הקולטוטריכום, ריזוקטוניה, פיטופתורה, מקרופומינה ופוזריום בתות שדה.

 חוקרי המחלקה בשיתוף מדענים ממוסדות אחרים הוציאו ספר מקיף בעברית על מחלות צמחים, הכולל ביולוגיה, פיזיולוגיה, גנטיקה ועמידות, אפידמיולוגיה והדברה, במגוון רחב של מחלות.

גב' אירנה דישון וגב' רות כהן הפעילו חדר אבחון למחלות צמחים במסגרת המחלקה, שנתן שירות לחקלאים ומדריכים בזיהוי המחלה ודרך להדברתה.

חוקרי המחלקה לטוקסיקולוגיה והישגיהם

מר שמעון קר"ש אשר ניהל את המחלקה שעסקה בבדיקה ופיתוח שיטות חדשניות להדברת חרקים, כמו מונעי  כרסום, דוחי הזנה וחומרים עוצרי ביוסינטזה של כיטין, ופעילות מיצויים מעץ ה-Neem האזדרכת, נגד חרקים. שמעון אשר נחשב למומחה בין לאומי ל-Neem וכתב מונוגרפיה בנושא.  דר' יעקב מייסנר עסק בבדיקת יעילות חומרי רעל, בגידול חרקים ובסקרים.

המשך

מעודכן לתאריך: 29/12/10 08:24
המכון להגנת הצומח-המשך
המכון לגידולי שדה
*המכון להגנת הצומח
המכון לבעלי חיים
המכון למטעים
המכון לחקר איכות תוצרת חקלאית ומזון
המכון להנדסה חקלאית
תחנת המחקר נוה יער
תחנת המחקר גילת
'אילנות'
סמל מנהל המחקר החקלאי
מדעניות חלוצות במחקר החקלאי בארץ ישראל
ציוני דרך
יצחק אלעזרי וילקנסקי-וולקני, "חוזה המחקר החקלאי"
ההיסטוריה של המיכון החקלאי בישראל: 1965-1947
המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה
חוות בן-שמן
מורשת מחקר צמחי נוי ופרחים בישראל
ותיקי המינהל ותרומתם
govi semel
כל הזכויות שמורות © 2013, מדינת ישראל תנאי שימוש I צור קשר I דרושים I שאלות נפוצות I מנהל האתר