תולדות חיים

נולד בתל-אביב בשנת 1934. בוגר גימנסיה תיכון חדש. בשנת 1952 התגייס לצה"ל, שירת בנח"ל, ולאחר מכן עד לשנת 1958 חבר קיבוץ משגב-עם. בשנת 1956 השתתף בקורס מרכזי משק בעין חרוד. בשנת 1961 סיים תואר ראשון (B.Sc) בפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה בעברית, ירושלים. תואר שני (M.Sc) הוענק לו מאוניברסיטת קליפורניה, כאשר עבודת המחקר היתה בתחום בידוד וזיהוי של חומרים רעילים בפירות וירקות. את התואר השלישי, (Ph.D) סיים באוניברסיטה העברית, ירושלים בהנחיית ד"ר א. אלומות ופרופ' ע. כפכפי בנושא: "פיתוח שיטות אנליטיות לזיהוי שאריות חומרי הדברה בקרקע ובחינת המנגנונים המשפיעים על תנועתם ופירוקם". בשנת 1965 הקים את המעבדה לשאריות חומרי הדברה במשרד החקלאות וניהל אותה עד לשנת 1971. תפקיד המעבדה היה לפתח ולהתאים שיטות אנליטיות לבחינת רמת שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית לייצוא. במעבדה, הוקמה לראשונה בארץ, תשתית כימית אנליטית לבקרה של שאריות חומרי ההדברה בתוצרת חקלאית והתאמתם לדרישות השווקים בארץ ובעולם.

הישגים מדעיים

בשנת 1971 החל לעבוד במינהל המחקר החקלאי, בבית דגן. הקים את המחלקה לכימיה סביבתית אותה ניהל עד לשנת 1997. צוות החוקרים בתחום הכימיה החקלאית עסקו בארבעה נושאים: א. הפחתת שאריות חומרי הדברה ושל מזהמים אורגנו סינתטיים אחרים בקרקע, במים ובתוצרת חקלאית. ב. פיתוח של חומרים כימיים חדשניים בלתי רעילים, ופורמולציות מתאימות כחלופה לחומרי הדברה. ג. זיהוי, פיתוח ויישום של פרומוני מין של חרקים ונדיפים אחרים מצמחים חיוניים בתקשורת בין צמחים לחרקים, בין חרקים לחרקים ובין חרקים לאויביהם הטבעיים. ד. מטבוליטים משניים מצמחים המקנים עמידויות כנגד מזיקים.
פרופ' נדב אהרונסון היה מראשוני החוקרים בארץ שעסקו בתפוצה, פירוק (כימי ומיקרוביאלי), תנועה והצטברות של שאריות חומרי הדברה בצמח ובסביבה וההשלכות על ריכוזם בתוצרת חקלאית. נדב עסק גם בפיתוח שיטות כימיות אנליטיות וביולוגיות לזיהוי כמויות זעירות של מזהמים ותוצרי פירוקם בתוצרת, שמקורם מריסוסים ישירים או בעקיפין, מזיהומים שמקורם בקרקע, במים או מהאוויר.
נדב אהרונסון פרסם כ-100 מאמרים מדעיים בספרות הבינלאומית, 8 פרקים בספרים מדעיים וכ-60 מאמרים ופרסומים בעברית.

תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:

משנת 1978 ועד 1996 היה מרצה לטוקסיקולוגיה סביבתית בפקולטה לחקלאות ברחובות. הדריך תלמידי מחקר לתואר שני ולתואר דוקטור באוניברסיטה העברית.
בשנת 1990 התמנה נדב אהרונסון לדרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, ירושלים.
משנת 1984 ועד 1990 מנהל המכון להגנת הצומח וחבר בצוות ההנהלה במינהל המחקר החקלאי.
בשנים 1988 ועד 1996 ריכז תחום המחקר הקשור להפחתת השימוש בחומרי הדברה רעילים בחקלאות והיה ממייסדי המרכז לביוטכנולוגיה במינהל המחקר החקלאי.

היה חבר במספר ועדות מקצועיות בארץ ובעולם. בועדה לתחום הסביבה באקדמיה הלאומית למדעים, בועדה הבינלאומית לכימיה של חומרי הדברה בארגון הבינלאומי לכימיה (IUPAC), בועדה לטכנולוגיה של מזון ליד המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, חבר הועדה העליונה של הקרן המשותפת למחקר ישראל-ארה"ב (BARD) ועוד.
במסגרת השבתונים שהה במרכז המחקר החקלאי בארה"ב ב-Beltsville Agric. Research Center, USDA Beltsville, Maryland. שם התמקד בשני תחומי מחקר, האחד פיתוח שיטה אנליטית להפרדה וזיהוי של שאריות תרכובת ארסן אורגני ותוצרי פירוקם בקרקע ובמים והשני קשור לפיתוח שיטה ייחודית למיצוי וניקוי שאריות חומרי הדברה בעזרת טכנולוגיה של ((SFE Supercritical Fluid Extraction

הפרישה לגמלאות

בשנת 1997 פרש לגמלאות.
מאז הפרישה הוא יועץ פרטי בתחומי חקלאות וסביבה. משנת 1998 מתנדב בעירו רמת השרון, בנושא: הזיהום התעשייתי שמקורו בתע"ש והשפעתו על איכות מי התהום והשתייה, כולל היקף ומיקום הזיהום בקרקע. פעילותו זו תרמה בין השאר להפסקת השאיבה מבארות רמת השרון שנמצאו מזוהמות בכימיקלים רעילים ובריכוזים שאינם ראויים לשתייה.

נפטר בשנת 2021.