En I עב
חיפוש
אנשים | אתר
שלום אורח | כניסה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר I מדינת ישראל       
research_title.gif research_logo.gif
הנהלה ספריה תלמידי מחקר יחידה עסקית דוברות מכוני מחקר אודות
שלח באימייל הדפס
המכון לחקר איכות תוצרת חקלאית ומזון

 

המכון לחקר אחסון ואיכות תוצרת חקלאית ומזון 

כתבו:  ד"ר יורם פוקס, ד"ר שלמה נברו, גמלאי המכון

מנהלי המכון לחקר אחסון ואיכות תוצרת חקלאית ומזון:

1972 - 1977 ד"ר איתמר בן-גרא
1977 - 1980 פרופ' משה קלדרון
1980 - 1983 ד"ר יורם פוקס
1983 - 1987 ד"ר עדו חלוץ
1987 - 1991 פרופ' רות בן-אריה
1991 - 1992 ד"ר בנימין יובן
1992 - 1996 ד"ר גיורא זאוברמן
1996 - 1998 ד"ר יוסי קנר
1998 - 2002 ד"ר נחמיה אהרוני
2002 - 2007 פרופ' דב פרוסקי
2007 - 2013 פרופ' אלי פליק

ראשית דרכו של המכון לחקר אחסון ואיכות של תוצרת חקלאית

עד תחילת שנת 2010 נקרא 'המכון לחקר אחסון ואיכות תוצרת חקלאית ומזון' בשם 'המכון לטכנולוגיה ואחסון של תוצרת חקלאית'. ראשיתו של המכון החלה בארבעה מסלולים מקבילים, בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה- 20.

בעקבות החלטת הממשלה על ארגון מחדש של המחקר הממשלתי לפי דו"ח וועדת קצ'לסקי, הפך "מכון וולקני לחקר החקלאות" ל"מינהל המחקר החקלאי", וכך הוקם ב- 1972 "המכון לטכנולוגיה ואחסון של תוצרת חקלאית" מצרוף של "המחלקה לאחסון פירות וירקות", "המחלקה לטכנולוגיה של מזון" שקלטה אל תוכה את הפעילות במחקר ובטכנולוגיה של חלב ומוצריו ושל "המחלקה לאסום", שהייתה עד אז חלק מהאגף להגנת הצומח במשרד החקלאות.

במסגרת השאיפה הכללית במינהל המחקר החקלאי לצמצם במספר היחידות מבחינה ניהולית, אוחדו המחלקות לטכנולוגיה של מזון והמחלקה לאסום ל"מחלקה למדעי המזון" והמחלקה השנייה נקראת היום "המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר הקטיף (אחסון)".

המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר הקטיף (אחסון)

המחלקה לאחסון הייתה והינה המחלקה הגדולה במכון. בשלבי ההתפתחות הראשונים שלה התמקמה המחלקה ברחובות באתר תחנת הניסיונות שלימים נמכר למכון וייצמן. רוב המחלקות של תחנת הניסיונות עברו בשנת 1956 לאתר בבית דגן ואילו המחלקה לאחסון עברה רק בשנת 1985 לבית דגן. המחלקה לאחסון התפתחה מהתפצלותו של המחקר שעסק במחלות, שגרמו לרקבונות בפירות ההדר ובתפוחי אדמה מאוחסנים, מהפעילות הכללית של המחלקה לפיטופתולוגיה בתחנת הניסיונות החקלאית אשר בראשה עמד ד"ר ישראל רייכרט. בעקבות הנזקים החמורים שנגרמו לפרי ההדר, שהיה גידול הייצוא העיקרי בתקופת המנדט שהובל באוניות לא מקוררות לאירופה, וביוזמתם של ההסתדרות הציונית, ממשלת המנדט והפרדסנים מונה ד"ר שמעון פ. ליטואר (לטר), אשר היה עוזרו של ד"ר רייכרט, לראש צוות "המעבדה לחקר רקבונות פרי ההדר". האנקדוטה מספרת שד"ר לטר התקבל לעבודה בתחנה הודות למיקרוסקופ שהביא איתו מגרמניה ומסר כ"נדוניה" לתחנה, שסבלה אז ממחסור בתקציב ובציוד. מאוחר יותר הצטרפו אליו, ד"ר מינה נדל-שיפמן , אגר' נעמי טמקין-גורודיסקי, ד"ר רבקה ברקאי-גולן, ד"ר אנה רייזמן וד"ר יקיר גוטר – דור המייסדים. עיקר מחקריהם נסב סביב נושאים פתולוגיים הקשורים לאחסון. תוך שנים מועטות, כתוצאה מהמחקרים האלה, הופחתו שיעורי הרקבון בפרי ההדר המיוצא לאחוזים בודדים בלבד.

בשנות החמישים (1955) המעבדה שינתה שם ומעמד, תוך הרחבת שטחי פעילותה והפכה להיות "המחלקה לאחסון פירות וירקות" וגם תחנת הניסיונות הפכה ל"מכון וולקני". המחקר עסק בכל המגוון של הפירות והירקות שהיו מיועדים לייצוא. בעזרתו של פרופ' יעקב ביל מאוניברסיטת קליפורניה, לוס-אנגלס, שבארה"ב, אשר הגיע במסגרת תמיכה של האו"ם למדינות מתפתחות, התחזקו ההיבטים הפיזיולוגיים במחקרים שנעשו במחלקה ובשנות הששים הצטרפו אנשים צעירים כסטודנטים שעבדו על הדוקטורטים שלהם, בהם הדגש היה בהבט הפיזיולוגי של האחסון.

ד"ר לטר היה ראש המחלקה עד צאתו לגמלאות ב-1963 ולפני פרישתו, בנוסף למעבדות להדרים, סובטרופים וירקות, הוקמה המעבדה לפירות נשירים בהנהלתה של ד"ר סילוויה רייך. פרופ' מינה נדל-שיפמן החליפה אותו בראשות המחלקה עד צאתה לגמלאות ב- 1972. בהנהלתה המחלקה קלטה את 'דור ההמשך' של חוקרים צעירים והתבססה כאחת המחלקות הגדולות והמובילות בעולם, בתחום הרחב של המחקרים בטיפול בתוצרת חקלאית לאחר הקטיף. מבנה המחלקה כמעבדות ייעודיות לגידולים נשאר פחות או יותר בעינו, כאשר לכל אחת הצטרפו חוקרים צעירים: ד"ר עדו חלוץ וד"ר אליהו כהן למעבדה לפרי הדר, ד"ר גיורא זאוברמן וד"ר יורם פוקס לפירות סובטרופים, ד"ר יאיר אהרוני וד"ר נחמיה אהרוני לירקות וד"ר רות בן-אריה ובהמשך ד"ר סוזאן לוריא- זסלבסקי שעסקו בפירות נשירים. אולם לבלבו גם ניצני המחקר על פי נושאים. פרופ' שמשון בן-יהושע חקר בין השאר את השפעתן של עטיפות פלסטיות על כלל המוצרים.

עם סיום גל הקליטה הזה המחלקה הגיעה לגודלה המירבי. המשך קליטת חוקרים – 'הדור השלישי' -היתה כמעט אך ורק על בסיס תחלופה של פרישת דור המייסדים. בשנות השבעים-שמונים שוב השתנה במקצת הדגש בקליטת חוקרים חדשים, ועבר לכיוון הביוכימי. המאפיין של קליטת חוקרים חדשים בשנות התשעים והאלפיים היה המעבר למיומנות ברמה המולקולרית וטשטוש הולך וגובר של הגבולות המפרידים בין המעבדות הגידוליות.
בשנת 1985 עברה המחלקה ממקום מושבה ברחובות (בתוך האתר של מכון וויצמן) לבניינה בבית דגן.
ראוי לציין את היחידה לנוער שוחר מדע שהוקמה בתחילת שנות ה- 80 במינהל המחקר ע"י יהושע וקס חבר המחלקה לאחסון שהלך בעקבות החזון, יכולת השכנוע והחריצות. מאז פטירתו בשנת 1987, היחידה נקראת על שמו.
בתחילת שנות ה- 90 הוקמה במחלקה היחידה לטיפול בפרח הקטוף וענפי קישוט ויחד עם זה הוסב גם שם המחלקה ל-"המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר הקטיף (אחסון)".
בשנים אלו, בנוסף לתרומתה של המחלקה לייצוא החקלאי מישראל, שמעה נודע במרחבי העולם הודות לקשרים הבינלאומיים של חוקריה, פרסומיהם והתגייסותם לארגון שלושה כנסים בינלאומיים: הכנס הראשון לאתילן (קריית ענבים, 1982), הכנס הבינלאומי לפלסטיקה בחקלאות ובאריזות (תל-אביב, 1997) והכנס הרביעי ל-POSTHARVEST (ירושלים, 2000).

 המשך

מעודכן לתאריך: 21/04/15 08:41
המכון לחקר איכות תוצרת חקלאית ומזון - המשך
המכון לגידולי שדה
המכון להגנת הצומח
המכון לבעלי חיים
המכון למטעים
*המכון לחקר איכות תוצרת חקלאית ומזון
המכון להנדסה חקלאית
תחנת המחקר נוה יער
תחנת המחקר גילת
'אילנות'
סמל מנהל המחקר החקלאי
מדעניות חלוצות במחקר החקלאי בארץ ישראל
ציוני דרך
יצחק אלעזרי וילקנסקי-וולקני, "חוזה המחקר החקלאי"
ההיסטוריה של המיכון החקלאי בישראל: 1965-1947
המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה
חוות בן-שמן
מורשת מחקר צמחי נוי ופרחים בישראל
ותיקי המינהל ותרומתם
govi semel
כל הזכויות שמורות © 2013, מדינת ישראל תנאי שימוש I צור קשר I דרושים I שאלות נפוצות I מנהל האתר