תולדות חיים
משה קהת נולד בישראל, גדל ולמד בתל אביב. עם גמר התיכון בשנת 1952 התגייס לצה"ל. בזמן שרותו היה חבר בקיבוץ יפתח, שם התעניין בחקלאות ובמיוחד בנושאים של הגנת הצומח. לאחר שרותו הצבאי החל לימודיו באוניברסיטה העברית, בפקולטה לחקלאות ובשנת 1960 קבל את תואר המוסמך. במסגרת לימודיו התמחה בחקר מזיקים בחקלאות ובשנת 1959 הצטרף למחלקה לאנטומולוגיה במכון וולקני לחקר החקלאות. את עבודת הדוקטור סיים בהדרכתו של פרופ' צבי אבידב, בשנת 1967 בנושא : "מושיות כטורפים של מזיקי תמרים בישראל". משה היה מודע לאקולוגיה של הדברת המזיקים ובמשך כל מחקריו פעל להקטנת השימוש בחומרי הדברה כימיים, הגורמים לנזק סביבתי ופוגעים במאזן הביולוגי בטבע.
הישגים מדעיים
בראשית דרכו התמחה ד"ר משה קהת בנושא מזיקי התמר: כנימות מגן, עשים וחיפושיות. היה מהמייסדים ומהמובילים של שיטת ההדברה המשולבת (IPM) במטעי התמרים בארץ עסק בשני המפגעים העיקריים: כנימת הפרלטוריה של התמר, Parlatoria blanchardi וכנימת האסטרולקניום של התמר, Asterolecanium phoenicis. הדברת כנימת הפרלטוריה הושגה ע"י אקלום מחדש של אויבים טבעיים מקומיים: חיפושיות טורפות ממשפחת המושיתיים (Cocccinellidae), חיפושיות טורפות ממשפחת ה- Cybocephalidae, צרעות טפיליות, ארינמלים ואקריות טורפות. כנימת האסטרולקניום נחקרה על ידו באופן יסודי והודברה באמצעים כימיים ומכאניים, גיזום חזק, וחריכה בעזרת להביורים. ההגנה על אשכולות הפרי מפני מזיקי פרי שונים נעשתה בעיקר על ידי עטיפת האשכולות ברשתות מתאימות שמנעו חדירת המזיקים (עשים בעיקר) לתוך האשכול.
משנות השבעים המוקדמות, עסק בחקר פרומוני המין של מיני עשים מזיקים ובשימוש בהם לניטור והדברה. התחום הראשון כלל את מזיקי הכותנה העקריים: זחל וורוד, פרודניה, הליוטיס וזיפית. יחד עם הקבוצה הכימית זוהו מרכיבי פרומון, פותחו מלכודות יעילות עם פתיונות יציבים ופעילים לזמן ארוך. בהמשך, משה חקר באופן יסודי את שיטת ה"בלבול", שכללה מינון ופיזור אופטימאלי של הפורמולציה המתאימה. להערכת יעילות ה"בלבול" הוא פיתח שיטות מיוחדות שכללו תצפיות לילה בהתנהגות הזכרים ומגשי הזדווגות בחלקות מטופלות ובביקורת. בעקבות מחקרים אלה התבססה שיטת ה"בלבול" בשדות הכותנה כנגד הזחל הוורוד שהוא המזיק העיקרי. משנות התשעים המוקדמות, יזם משה מחקר נרחב עם פרומוני מין לרוב מיני העשים המזיקים במטע ובכרם. היה שותף לפיתוח מלכודות ופיתיונות לניטור וליישום שיטת "הבלבול", בעיקר כנגד עש התפוח במטעי תפוח ועש האשכול בכרם.
ד"ר קהת היה בר-סמכא בהדברה משולבת וחלוץ במחקר שימושי של פרומונים לניטור והדברה של מזיקים.
בשנים האחרונות של עבודתו, חזר למזיקי תמרים ועסק בחקר פרומוני ההתקהלות של חיפושיות התסיסה ושל חדקונית הדקל האדומה. הוא למד את הפנלוגיה וההתנהגות של החיפושיות ופיתח דרכים לניטור והדברה בעזרת מלכודות פרומון.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
במסגרת מרכז פרס לשלום ניהל את הפרויקט הבינלאומי של חדקונית הדקל, שכלל את הארצות השכנות, בעיקר הרשות הפלסטינאית, ירדן ומצרים. במשך כל פעילותו המדעית הוא עבד בהרמוניה עם חוקרים בארץ ובחו"ל. פרסם מאמרים מדעיים ומקצועיים בעיתונות הבינלאומית והמקומית, השתתף בכנסים רבים והיה בשבתונים באוסטרליה ובארה"ב. היה חבר בועדות שונות, יועץ של FAO בתאילנד ב-1982 וחבר במערכת העיתון Phytoparasitica בשנים 1998-1988.
• בשנים 1990-1986 ניהל את המחלקה לאנטומולוגיה
• בשנים 1993-1990 סגן ראש המכון להגנת הצומח.
הפרישה לגמלאות
זמן קצר לפני פרישתו לגמלאות חלה ולמעשה, היה חוקר פעיל עד לסוף ימיו.
בשנת 2001 נפטר.
משה קהת ז"ל היה תמיד כתובת לחוקרים ומדריכי חקלאות. הוא ידע לשלב בין מחקר בסיסי ליישומי, ובעבודתו הממושכת ביסס את השימוש בפרומונים בהדברה משולבת בישראל.