'אילנות'
מחלקת היערות של ממשלת ישראל 1960-1948;
המחלקה לחקר היער 1986-1960
כתב: גבריאל שילר, חוקר גמלאי, המכון למדעי הצמח
ההחלטה בדבר פיצול אגף היעור של ממשלת המנדט לשנים נעשתה לאחר החלטת האו"ם ב-כ"ט בנובמבר 1947 בדבר חלוקת ארץ ישראל. ההחלטה להקים בשרון את מחלקת היערות הממשלתית עבור הישוב היהודי נבעה מטעות בבדיקות הקרקע באזור, שקבעו כי הקרקעות מכילות בורון ברמה גבוהה מדי ועל כן לא ניתן לטעת בהן פרדסים ולגדל ירקות. הקרקע, כ-350 דונם, הוקצתה על כן להקמת מתחם בשם 'אילנות' אשר יכיל את האדמיניסטרציה של מחלקת היערות, משתלות, מעבדות מחקר וגם מגורים. לימים, בבדיקות קרקע חוזרות, נמצא כי התוצאות של הבדיקות הראשונות היו שגויות, אך 'אילנות' כבר הוקמה. בדומה למרכזי אדמיניסטרציה ומחקר יערניים שהוקמו אז בעולם, אילנות כללה: יחידה לאיסוף פירות מעצי יער למיניהם, הפקת זרעים מהם, ניקויים ואיחסונם; יחידה שעסקה באקולוגיה וממשק יער; יחידה לתפוקת מוצרי יער, טכנולוגיה ושימור עץ ומינסרה; יחידה להגנת היער ממזיקים; ספריה מדעית וארבורטום (גן עצים) וחלקות ניסיון לאיקלום מיני עצי יער חדשים בישראל. בשנות השישים צורפו עוד 150 דונם לשם הרחבת שטח חלקות הניסיון. ברבות השנים הספריה קושטה בפרסקו על ידי הצייר מאנה כץ אשר הועבר משם בשנת 1986 ונקבע בכניסה לספריה המרכזית במינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני בבית דגן.
מפעל הייעור בארץ, או במילים אחרות, שיקום פני הארץ, הקסים רבים בארץ ובעולם והם באו לחוות במו עיניהם את הפעילות של "השבת עטרה ליושנה". אחדים מהמבקרים חתמו בספר האורחים (ראו תמונות), ביניהם ניתן לזהות את החתימות של נשיא המדינה פרופ' וויצמן ורעייתו, יוסף ויץ ועוד.
להשבתת פעולתה של מחלקת היערות היו סיבות אנושיות וכלכליות. הסיבה הכלכלית העיקרית הייתה שלמדינה הצעירה לא היו משאבים והיא נצרכה לתרומות רבות מחו"ל (בעיקר מארה"ב), שהיו קשורות לתנאים ולמגבלות החמורות של חוק התרומות האמריקאי. בעת ההיא רק הקק"ל היוותה גוף ציבורי לא ממשלתי אשר אליו יכלו להפנות תרומות לפעולות ההתיישבות, בניה, חקלאות וייעור, ולפיכך נפגעה מחלקת היערות של הממשלה.
לאחר פרוק מחלקת היערות בשנת 1960 נשארה ב'אילנות' 'המחלקה לחקר היער', יחידת מחקר קטנה שמנתה בשיא התפתחותה בשנות השמונים כ-15 חוקרים וטכנאים בראשותו של ד"ר רנה קרשון. מבחינה ניהולית המחלקה סופחה למכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקר החקלאות (גוף משותף לפקולטה ולמכון וולקני שהיה קיים בין השנים 1965-1960) ולאחר מכן למינהל המחקר החקלאי. אך גם גורלה של מחלקה זו לא שפר והיא פורקה בשנת 1986 מחוסר התייחסות ומודעות לצורך לדאוג למרחבי ישראל למען תושבי המדינה. שרידי המחלקה הועברו למרכז וולקני. מאז, ועם הפרישה של חוקרי היחידה לגמלאות, משרד החקלאות ומינהל המחקר החקלאי לא הכשירו חוקרים צעירים בתחום, דבר הפוגע מאוד בממשק יערות וחורש, ומכאן ברווחת תושבי ישראל כולם.
פרופ' גבריאל שילר
8.5.2012
חתימות אורחים מתוך ספר האורחים של חוות 'אילנות':