המכון להנדסה חקלאית
ערך וכתב: יואב שריג, גמלאי המכון להנדסה חקלאית
ליקטו: רון פלר ויצחק ניר, אורי פייפר, גמלאי המכון להנדסה חקלאית
זאב שמילוביץ (שמילו) ושמואל גן מור, חוקרי המכון להנדסה חקלאית
מנהלי המכון להנדסה חקלאית מיום הווסדו
ראשית דבר
בשנת 1964 יזם סמנכ"ל משרד החקלאות דאז, איתן יעקובסון, את איחוד כל הגופים הממשלתיים שעסקו בתחום ההנדסה החקלאית למסגרת אחת בשם: המכון להנדסה ולפריון הייצור בחקלאות, שהיה מיועד לפעול באתר תה"ל בבית דגן. המסגרת החדשה כללה את המכון לציוד חקלאי, המחלקה למיכון בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות, המחלקה להנדסת ייצור במשרד החקלאות והמדור למשק החקלאי שבמכון לפריון העבודה והייצור.
המכון לציוד חקלאי
המכון לציוד חקלאי נוסד ב-1955 ע"י משרדי החקלאות, המסחר והתעשייה, הסוכנות היהודית וארגון עובדי הפלחה, בשיתוף עם מוסד הטכניון למחקר ופיתוח. טקס הפתיחה הרשמי נערך ב-17 למרץ, 1955 בקריית-הטכניון בחיפה, במעמד נשיא הטכניון, רב-אלוף יעקב דורי, המנהלים הכלליים של משרדי החקלאות ומסחר ותעשייה, א. עמיר וחיים גבתי, ראש המחלקה להנדסה חקלאית בטכניון, פרופ' וולטר לאודרמילק וקהל מוזמנים מחוגי החקלאות והמדעים הטכניים. הגדרת תפקידי המכון כללה אחריות על בדיקתם של סוגי המכון והציוד החקלאי, מייצור מקומי ומיבוא, מבחינת איכותם והתאמתם לתנאי החקלאות בארץ. כמו כן נקבע שהמכון יעסוק במחקר ופיתוח של מכונות וציוד חקלאי ובמסגרת זו ירכז מידע כללי על המתרחש בענף זה בחרושת העולמית וידריך את היצרנים המקומיים. למנהל המכון נתמנה אברהם צוקר מקיבוץ שריד וסגנו, אינג' רון פלר (לימים, ד"ר רון פלר). כמו כן נתמנה יועץ מקצועי למכון מטעם ארגון המזון והחקלאות שליד האו"ם, אינג' ה.מ. אלמה מהולנד. הסגל המקצועי כלל בין היתר את המהנדסים נחום לבב, נחום זמיר, אברהם זרחי, מרדכי ויינבלום (לימים ניבון), גד חצרוני, חגי חריזמן והטכנאי יוסף כץ.
מבחינה אדמיניסטרטיבית היה המכון לציוד חקלאי מסונף למוסד הטכניון למחקר ופיתוח ופעילותו התרכזה בצריפי המחלקה להנדסה חקלאית של הטכניון בחיפה, כאשר לטווח ארוך יותר הוא תוכנן להעברה לשטח תחנת הניסיונות בנווה יער. הפעילות במסגרת זו כללה מחקרים ממומנים מתקציב ממשלתי, או מוסדי, אך הכוונה הייתה גם לבצע מחקרים מעשיים לפי הזמנות. מבין העבודות הראשונות שבוצעו ע"י חוקרי המכון אפשר להזכיר ביצוע מחקרים בבעיות דייש ומיון מכאני של אגוזי אדמה, התאמה לתנאי הארץ של עיבוד ממוכן של כלים לזריעת תבואות קיץ, כלי ריסוס וכלי עבודה שנגררו על ידי בהמות. בהמשך עסק המכון בבעיות עיבוד ממוכן של שטחים מדרוניים בחבל ההר, טכנולוגיה של גידול בחממות, מסיק מכאני של זיתים וקירור תוצרת חקלאית.
בשנת 1956-57 עבר המכון לציוד חקלאי ועובדיו מחיפה לבית דגן והתמקם באזור 'תה"ל' (אזור שפונה ע"י תה"ל בסיום המוביל הארצי). ב-1959 הצטרף למכון המהנדס (לימים ד"ר) יקותיאל (קותי) אלפר וב-1960 הטכנאי יצחק (איציק) ניר. ב-1962 הצטרפו למכון המהנדסים אורי פייפר ואמנון עומר.
המשך