תולדות חיים

אלי תומר נולד בשנת 1940 בעירק. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. גדל ברחובות. למד בביה"ס ממלכתי ה' ברחובות ובבית הספר החקלאי נחלת יהודה. שרת בצה"ל בחיל מודיעין. לימודיו באוניברסיטה העברית החלו בשנת 1961. במהלך התואר הראשון עבד כמורה במוסד לילדים טעוני טיפוח בנס ציונה ועוזר הוראה ומחקר באוניברסיטה. את לימודי התואר השני סיים בפקולטה לחקלאות בנושא: "הרכבים פנוליים בשורשי הדרים" בהדרכת פרופ' מונסליזה. בשנת 1968, לאחר סיום המסטר החל לעבוד במחלקה לעצי פרי סובטרופיים במכון וולקני. בשנת 1977 סיים עבודת דוקטור בנושא: "השפעת חיגור על פריחה חנטה ופוריות עצי אבוקדו" בהדרכת פרופ' חנן אופנהיימר ופרופ' שמואל גזית.

הישגים מדעיים

בראשית דרכו במכון וולקני היה בתפקיד חוקר אזורי בצפון הארץ כשהבסיס היה תחנת הדייג בטבריה. אלי ערך ניסויים בקיבוצי הצפון: בדפנה, שדה נחמיה ועוד, הנושאים בהם עסק הם הגדרת פוריות בעצי פרי סובטרופים וזאת כהמשך לפיתוח גידולי מנגו ואבוקדו באזורי הארץ השונים. לצורך קידום עבודת הדוקטוראט חזר לעבוד כחוקר בבית דגן ובגילת.

נושאי המחקר בהם עסק:

השקיית אבוקדו בגילת – בניסיונות שערך נבחנו רמות מליחות שונות, שלושה זנים וכמויות ואיכות מים שונות. ממצאי המחקר הראו כי ניתן לגדל אבוקדו בקרקעות לס הנגב עם מליחות מי מוביל ואף יותר מכך. לאור הממצאים שהתקבלו ניטעו באזור צפון ומערב הנגב חלקות מסחריות של אבוקדו הגדלים בהצלחה ובהיקפים גדולים גם כיום. עבודות אלו נערכו בשיתוף ד"ר דני שמשי.

השבחת זני מנגו – אלי תומר ניהל את פרויקט השבחת המנגו החל מסוף שנות ה- 70 ועד לפרישתו לגמלאות. מטרת המחקרים הייתה לאתר זנים מצטיינים של מנגו שיהיו בעלי תכונות עדיפות לאלה של הזנים המסחריים. החיפוש היה אחרי זן איכותי ללא סיבים, צבע אטרקטיבי, חיי מדף ארוכים, גודל וצורה מושכים את העין וכן זנים שמבשילים במועדים שונים. ההשבחה נעשתה באמצעות הכלאות קלאסיות בין זני מנגו שונים בעלי תכונות משלימות. לצורך הפרויקט נשתלה בבית דגן חלקת עצי מנגו המהווה מאגר גנטי של תכונות המנגו. העצים הובאו מכל העולם, מאוסטרליה, הודו, פלורידה, דרום אמריקה, דרום אפריקה ועוד. בין כל זני המנגו נעשו הכלאות. במקביל נעשתה עבודת טיפוח מנגו בחלקה שנשתלה בגילת. מתוך מבחר הזנים בוררו כ-20 זנים שנמצאו מובחרים. הזנים נרשמו כזני פטנט ונושאים את שמם של חברי צוות המחקר. הזן "שלי" נטוע כזן מסחרי בהיקפים של כמה אלפי דונם , בעיקר סביב הכנרת, וישנם עוד זנים שנטועים בהיקפים יותר קטנים.

השבחת גויאבה – בנושא השבחת הגויאבה כגידול מסחרי בישראל נערכו הכלאות קלסיות בין מיני גויאבה שונים ליצירת זנים חדשים בעלי תכונות כגון חיי מדף ארוכים, עם ריח נעים ומועט או חסר ריח לחלוטין כדי שיוכלו להיות משווקים בארץ וכן להתאימם גם ליצוא. בשיתוף עם ד"ר ארנון דג נרשמו חמשה זני פטנט הנבחנים בחלקות חצי מסחריות למטרות שיווק ויצוא.

במסגרת עבודתו כחוקר אזור הנגב הכניס אלי תומר את גידול הליצ'י, הלונגן לגילת והבשור. בבשור גם ניסו לגדל קיווי שנמצא מוצלח יותר באזור צפון.

תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:

בשנים:

1988-1991  ניהל את תחנת הניסיונות גילת
1990             ניהל במקביל את חוות הבשור
1994-1997  ניהל את המחלקה לעצי פרי סובטרופים בבית דגן
1998-2002  התמנה לנהל (בפעם השנייה) את מרכז המחקר גילת
                      במסגרת ניהול מרכז המחקר גילת פיתח את התחנה והקים את בניין החוקרים החדש ע"ש יק"א שכולל
                      חדרי חוקרים ומעבדות חדישות.
2002-2005  ניהל את המכון למטעים וצמחי נוי
                      היה שותף להקמת בנק הגנים, שותף לאיחוד שני המכונים: "המכון לגידולי שדה" ו"המכון למטעים" למכון
                      אחד "המכון למדעי הצמח".

ד"ר אלי תומר היה חבר במספר ועדות

חבר ועדת שיפוט של מדען משרד החקלאות
חבר ועדה לקליטת חוקרים חדשים במינהל
יו"ר ועדת קידום של חוקרים מהנדסים וטכנאים
חבר בוועדה לפיתוח משותף ליישום ורישום תוצרי מחקר

לאלי תומר היו שיתופי פעולה טובים עם דרום אפריקה בפרויקט לבחינת זני אבוקדו עמידים למחלת הבקטריה Black spot וגידול הזן "היידי" .
השתלם בנושא עצי פרי סובטרופיים בשבתונים בדרום אפריקה, בארה"ב, באוסטרלייה ובספרד ועוד.

הפרישה לגמלאות

בשנת 2006 פרש אלי לגמלאות ומאז הוא ממלא בהתנדבות תפקידים חשובים במינהל. כרפרנט תוכניות מחקר בתחום המטעים אצל המדען. כמדריך קבוצות במסגרת אגודת השוחרים ואחראי על חלקות האוסף הגנטי של עצי פרי ועל "גן חנן".

אלי נפטר בדצמבר 2016 בטרם עת אחרי מאבק במחלת הסרטן.  

אלי היה אדם מיוחד - צנוע מאוד, שקט ובעיקר - מאוד מאוד אופטימי. אלי יחסר לכולנו מאוד, כמדען, כחבר וכאדם. יהי זכרו ברוך (מדברי ההספד, יובל כהן)

 ערכה עמליה ברזילי, אוגוסט 2011