תולדות חיים
בלפור נולד בשנת 1925 בארץ ישראל. למד והתחנך בחיפה.
בשנים 1940-1943 למד בבית הספר החקלאי מקווה-ישראל, ובשנים 1943-1945 שירת במשטרת הישובים העבריים.
בשנת 1946 החל ללמוד בפקולטה לחקלאות, ולאחר הפסקה עקב גיוסו במלחמת העצמאות, חזר ללימודים וקיבל ב-1950 תואר מוסמך בתחום קרקע ומים. דוקטוראט סיים בשנת 1956 בנושא "הדינאמיקה של חנקן מוסף לבריכות דגים".
בשנים 1950-1954 היה אחראי על המדגה במעבדה האזורית בחדרה.
בשנת 1954 התחיל לעבוד כחוקר בתחנה לחקר המדגה בדור, כסניף לאגף הדייג במשרד החקלאות, ועד צרופה למינהל המחקר החקלאי בשנת 1972.
הישגים מדעיים
נושאי המחקר בהם עסק היו בתחום דישון הבריכות ופיתוח נוסחאות דישון מיטביות. בלפור ערך ניסויים רבים בשילוב מזון טבעי ומזון מוסף במערכת האקולוגית של הבריכה לשיפור זמינות המזון לדגים והעלאת יבול הדגים. תחילה טיפל במזון לקרפיונים ע"י כיפתותו ואיזון מרכיביו, ובהמשך באמצעות תוספי קורט המשפיעים על המטבוליזם של הדגים. בעקבות ביקור בטאיואן ב-1982 שם למד שיטות גידול אינטנסיביות בבריכות מסוחררות עם תחלופת מים מזערית, פעל ללימוד העקרונות האקולוגיים של מערכות אלה ולהתאמתן למדגה הישראלי. כ"כ חקר את היחס בין פריחת המים באגם הכנרת וייצור החומר האורגני בו.
ד"ר חפר היה חוקר בעל מבט כוללני – מחד, ראייה רחבה לעבר גישות יישומיות וטכנולוגיות, ומאידך התמקדות ביישום בעיה ספציפית של הענף. ידענותו הרחבה הייתה תוצאה של הקשבה, הפנמה ואינטגרציה של פרטי המידע. כדוגמה בולטת לתכונה זו אפשר לציין את הפיתוח של המאביסים, שגילה כמתקנים פרימיטיביים באחד מסיוריו, והפכם למתקנים מתקדמים שמהווים היום חלק בלתי נפרד מנוף הבריכות בארץ.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
בלפור חפר, ככימאי ראשי היה אחראי על המעבדה ההידרולוגית ומ"מ מנהל התחנה. בשנים 1972-1975 כיהן כמנהל התחנה ואח"כ שוב חזר למחקר. היה מרצה על לאימונולוגיה כללית ועל גידול דגים באוניברסיטת תל-אביב ובפקולטה לחקלאות. כן שימש כיו"ר ועדת השיפוט לתכניות מחקר בהזנת דגים.
פרסם כ-50 מאמרים מדעיים, ובשנים האחרונות התרכז בכתיבת ספרים. שני ספריו שנכתבו באנגלית, האחד על גידול דגים והשני, שיצא לאור לאחר פטירתו, על הזנת דגים, זכו לתפוצה בינלאומית נרחבת ותורגמו גם לספרדית.
היה חבר בועדות ובמוסדות ארציים ובינלאומיים שונים וסייע לפיתוח המדגה בארצות העולם השלישי. השקיע רבות בחינוך דורות של מגדלים בישראל ובחו"ל.
בקיץ 1987, לקראת פרישתו יצא ד"ר חפר לשבתון בהוואי ונאלץ לחזור בעוד מועד בגלל מחלתו.
ד"ר חפר בלפור נפטר ב-1988.