תולדות חיים
חיה גלמונד נולדה ב-1916 בשיקאגו, ארה"ב, גדלה במשפחה ששרשיה בארץ ישראל. עלתה לארץ ב-1921. למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב סיימה בגרות במגמה הריאלית בשנת 1933. לאחר מכן למדה חקלאות במשך שנתיים בבית הספר החקלאי בנהלל. בהמשך פנתה ללימודים גבוהים בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטת רדינג, אנגליה, שם הוענק לה ב-1938 דיפלומה בתחום גידולי שדה וגן. חיה גלמונד חזרה ארצה ב-1939 והחלה לעבוד בתחנת הנסיונות של ברחובות, במחלקה לפלחה ולגידול זרעים בראשות פרופ' מנקו פלאוט. את התואר דוקטור קבלה ב-1952 מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בנושא: "התרדמה של זרעי טופח בר".
הישגים מדעיים
ד"ר חיה גלמונד ניהלה את המעבדה לבדיקת זרעים ברחובות, ולאחר מכן, עם העברתה של התחנה לחקר חקלאות לבית דגן, הקימה שם ב-1955 את המחלקה לזרעים, ועמדה בראשה עשרים שנה. בפעילות המחלקה לזרעים בניהולה, שילבה מחקר ישומי ושירות מדעי. תחומי המחקר בהם עסקו במחלקה כללו: חנטה וייצור זרעים, נביטה ותרדמת זרעים, ופיתוח שיטות לקביעת און הזרעים. במסגרת השירות המדעי, פעלה המעבדה כמעבדת הרשמית לזרעים של מדינת ישראל.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
ד"ר גלמונד היתה היוזמת והמפעילה של שני חוקים חשובים בתחום החקלאות:
1) חוק הזרעים (שאושר בכנסת ב-1956), העוסק בנושאי הזרעים המיועדים לשיווק מקומי, לייבוא ולייצוא. תקנות של החוק מסדירות את נושא איכות הזרעים בארץ, והוא משמש כבסיס לעבודת המעבדה לבדיקת זרעים עד היום.
2) חוק זכות המטפחים של זני צמחים (1973) העוסק בהענקת זכויות מטפחי זנים חדשים.
הקימה את "רשות הזרעים", האחראית להפעלת תקנות הזרעים, יזמה את "הועדה לאישור זנים המורשים למכירה" , ושימשה כיו"ר המועצה לזכויות מטפחים. היא ייצגה את מדינת ישראל במוסדות מדעיים בינלאומיים כגון הארגון הבינלאומי לבדיקת זרעים והארגון הבינלאומי של זכויות המטפחים.
ד"ר גלמונד השכילה לשלב בין המחקר והמעשה החקלאי וזכתה להערכה בקהילה המדעית ובמגזר החקלאי, בארץ ובמסגרות הבינלאומיות, במשך שנים רבות. ב-1976 התמנתה ד"ר גלמונד למנהלת המכון לגידולי שדה וגן וכיהנה בתפקיד עד ליציאתה לגימלאות. בתקופה זו ניווטה את הפעילות המקצועית של המכון והיתה הרוח החיה בהקמת היחידה לביוטכנולוגיה במינהל המחקר החקלאי.
הפרישה לגמלאות
ד"ר חיה גלמונד פרשה לגמלאות בשנת 1981 ונפטרה בשיבה טובה ב- 2010