תולדות חיים
יצחק שינברג נולד בישראל, גדל בתל אביב, למד בבית ספר עממי 'בילו' ובתיכון עירוני ב'. היה חבר בתנועת הנוער בני עקיבא , שירת בנח"ל, היה חבר גרעין גאולים שהצטרף לקיבוץ טירת צבי.
בשנים 1957-1960 למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות. בשנת 1962 סיים לימודיו לתואר שני בהדרכת פרופ' רפי מוקדי בנושא: "תנועת המלחים בקרקע". את לימודי הדוקטוראט למד באוניברסיטת קורנל שבארה"ב, בעזרת מלגה מאת קרן פולברייט. בלימודי הדוקטורט התרכז במדעי הקרקע עם חוגי מישנה בכימיה ומדעי הצמח. את עבודת הדוקטורט סיים ב- 1964 בנושא 'השכבה החשמלית הכפולה בחרסיות הקרקע'. את לימודי הפוסט הדוקטורט עשה עם פרופ. קמפר בקולורדו ( 1964-1966) ובמדיסון ויסקונסין (1966 ) עם פרופ. ג'קסון. לאחר סיום הפוסט דוקטוראט בשנת 1966 חזר ארצה והתקבל כחוקר במכון לחקר הנגב. בשנת 1968 נתמנה כחוקר במחלקה לכימיה פיזיקלית של הקרקע במכון לקרקע ומים, מינהל המחקר החקלאי.
הישגים מדעיים
תחום המומחיות של יצחק שינברג היא כימיה פיזיקלית של הקרקע, השכבה החשמלית הכפולה ויחסי גומלין בין חרסית הקרקע, למים ומלחים. מחקרי השדה הראשונים שנערכו על ידו היו בנושאי השקייה במים מלחים ונערכו בנגב המערבי. המטרה הייתה שימוש במים מקומיים (מליחים) להשקיית גידולים כמו כותנה, חיטה ועוד ושימוש בגבס לטיוב הקרקע. הניסויים נערכו בקרקעות לס (באזור נחל עוז, נירים) ובקרקעות כבדות באזור נגבה תוך שימוש במים המליחים של חמי יואב. הצלחת השימוש במים המליחים החמים (שנשאבו מעומק של 1600 מ') להשקיית כותנה וחיטה הביאה להתפתחות ענף תיירותי של רחצה במים חמים ומלחים ("חמי יואב").
המחקרים שנערכו בשנות ה-80 ואילך עסקו בהשפעת תכונות הקרקע (אחוז חרסית וסילט, הרכב היונים החליפים (נתרן, סידן, אשלגן ומגנזיום), צפיפות המטען החשמלי על פני החרסית המונטמורילוניטית וכו' על יציבות תלכידי הקרקע ורגישות הקרקעות ליצירת קרומים ויצירת נגר וסחף בהשפעת סופות הגשם. המחקרים נעשו בעזרת סימולאטור לדימוי עוצמות הגשם אשר ניבנה במכון. במחקרים אלה נימצא שגם קרקעות המכילות אחוזי נתרן חליף נמוכים (2-5 אחוז) היו רגישות ביותר להיוצרות קרומים, נגר וסחף. הידע בנושא זה תרם בהמשך להרחבת השימוש במי קולחים לצורכי השקיה בחקלאות. כמו כן נלמדה השפעת פולימרים אורגנים ואנאורגאניים (כמו פולי-אקריל אמיד – PAM) על יציבות תלכידי הקרקע ומניעת נגר וסחף במהלך סופות הגשם. עבודות אלו נעשו בשיתוף עם סטודנטים במהלך לימודיהם לקראת המסטר והדוקטורט ובשיתוף עם חוקרים (מנחם אגסי ויוסקה מורין) מהמעבדה לחקר הסחף במדרשת רופין. עבודתו המדעית סוכמה בכ-200 מאמרים אשר רובם ככולם פורסמו בעיתונות המדעית הבינלאומית.
על בסיס הישגיו המדעיים הוענק לד"ר שינברג פרס רטנר של מינהל המחקר החקלאי בשנת 1982 וכמו כן ניבחר ד"ר שינברג בשנת 1984 כ- Fellow באגודות האמריקאיות לאגרונומיה ומדעי הקרקע
American Society of Soil Science , American Society of Agronomy .
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
1975-1977 היה סגן ראש המינהל לענייני מחקר (סגן של יואש ועדיה)
1978-1991 היה מנהל המחלקה לכימיה פיזיקאלית במכון לקרקע ומים
1991-1994 היה מנהל המכון לקרקע ומים
1982 זכה בפרס רטנר למחקר חקלאי
1984 חבר מערכת "American Society of Agronomy"
1984 חבר מערכת "American Society of Soil Science"
שבתונים:
1972-1973 במחלקה לאגרונומיה באוניברסיטת פרדו, אינדיאנה, ארה"ב
1978-1979 במעבדה למליחות בריורסייד, קליפורניה, ארה"ב
1984-1985 פרופ' אורח באוניברסיטת קליפורניה בדיוויס, ארה"ב
1990-1991 פרופ' אורח באוניברסיטת קליפורניה בריורסייד קליפורניה, ארה"ב
1995-1996 פרופ' אורח במרכז לחקר אזורים צחיחים, אוניברסיטת טוטורי, יפן
היה חבר בועדה לתקן פתוח, בועדה הפרופסניונלית ובועד הפועל של מינהל המחקר החקלאי.
הפרישה לגמלאות
בשנת 2001 פרש לגמלאות. מאז הוא מלמד כפרופסור אורח באוניברסיטת בר אילן שלושה קורסים בנושאי איכות הסביבה.
כמו כן, הוא ממשיך לעבוד כמתנדב במכון לקרקע ומים.