ההיסטוריה של המיכון החקלאי בישראל
שנים 1947 – 1965
מאת: יואב שריג, חוקר, גמלאי המכון להנדסה חקלאית
מבוא
ההיסטוריה של המיכון החקלאי בישראל התחילה עוד לפני קום המדינה והיא ליוותה למעשה את התפתחות החקלאות בישראל עוד מראשיתה. ההתיישבות החקלאית בישראל החלה כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, אך פיתוחה הרחב נעשה משמעותי ביותר עם הקמת המדינה.
בזמן מלחמת העצמאות ירד במידה ניכרת ייצור המזון, כאשר במקביל חל גידול ניכר במספר התושבים עקב העלייה המוגברת מייד עם פתיחת שערי המדינה לאחר הכרזת העצמאות. כפועל יוצא של נתונים אלה גדל יבוא מזון בהיקף רחב, שהטיל מעמסה כבדה על קופת מטבע החוץ של אוצר המדינה. כמו כן, מחמת המחסור במטבע חוץ, לא הייתה אפשרות להביא לארץ את אמצעי הייצור ההכרחיים לחקלאות: דשנים, חומרי הדברה ומספוא, דבר שגרם להאטת הפיתוח החקלאי. על רקע זה אפשר להבין את המאמצים הגדולים של הגופים המיישבים לפתח את הידע החקלאי המקומי כבסיס לחקלאות מודרנית, פיתוח מכונות ומערכות הנדסיות למשק החקלאי המגוון, משלב הכנת הקרקע ועד הטיפול בתוצרת לאחר האסיף והגדלת פריון העבודה בכדי להבטיח לחקלאים רמת חיים גבוהה.
במרוצת הזמן התברר כי מחוסר הכשרה חקלאית לא הצליחו המתיישבים לקבל יבולים שאפשר להתפרנס מהם ולשם כך הוקם ע"י תנועת המושבים מוסד מיוחד : מת"ח (מפעלי תעסוקה חקלאיים) שבסיוע כספי של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית עיבד במרוכז את החלקות של המתיישבים בכפר, כשאלה האחרונים עבדו כפועלים שכירים. במקביל סיפקה המחלקה להתיישבות טרקטורים וציוד חקלאי מתאים (שנקנה בכספי המלווה האמריקאי ובסיוע ממקורות כספיים אחרים). היבוא החפוז של ציוד חקלאי עורר בעיה חמורה של בחירת המיכון המתאים לתנאי הארץ. במגרשי הסוכנות היהודית בצריפין הצטברו ערימות של מכונות חקלאיות שלא התאימו לשימוש בארץ. ערימות אלה של מכונות מחלידות נראו לכל נוסע מבית דגן לרמלה וכונו בשם: "בית הקברות למכונות חקלאיות".כשהתברר שהמושבים אינם מסוגלים לקיים משק מכונות בכוחות עצמם, הוקמו ע"י המחלקה להתיישבות תחנות טרקטורים אזוריות בשיתוף עם המתיישבים. במרוצת הזמן חרגו תחנות הטרקטורים מהמסגרת של הפעלת ציוד בלבד ובמקרים של חסר בציוד ייעודי החלו לעסוק גם בפיתוח, בנייה ויישום של כלים חקלאיים מיוחדים.
התפתחות המיכון החקלאי בישראל