תולדות חיים
חן נולד ב-1935 בעין-גנים, מושב הפועלים הראשון בארץ-ישראל. לאחר שירותו צבאי ב"גבעתי" בשנת 1956, החל לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1961 סיים תואר מוסמך במדעי הטבע, והתמחה בבוטניקה. את לימודי הדוקטוראט סיים באוניברסיטת קורנל, באיתקה, מדינת ניו-יורק, ארה"ב. ב-1965 הוענק לו תואר דוקטור בנושא: "עמידות המלפפון לוירוס המוזאיקה". בתקופת שהותו באוניברסיטת קורנל עסק כעוזר למחקר בהשבחת צמחים.
ב-1966 התקבל כחוקר במחלקה לגנטיקה והשבחת צמחים בהנהלת ד"ר רפאל פרנקל באגף לגידולי שדה וגן במכון וולקני, לימים, מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי.
הישגים מדעיים
את עבודתו הקדיש להשבחת צמח הפלפל, תוך דגש על יצירת זנים חדשים מותאמים לגידול בישראל. בשלב ראשון, יצר סידרה של זני פלפל בהפריה חופשית, והם היו לאורך שנים זנים בלעדיים בשוק המקומי. כמו כן טיפח זנים ליצוא טרי וליצוא זרעים. בין הזנים הבולטים יצוינו: "מאור", "זוהר", "זהבי" ו"אוהד".
במקביל, שקד על יצירת זני מכלוא, תוך חקירת מנגנוני ההפריה הייחודיים לצמח הפלפל. בעבודה זאת הושם דגש על התורשה של העקרות הזכרית ויחסי הגומלין עם גורמים סביבתיים. בשיתוף עם חברת "הזרע", נוצר מכלוא ראשוני, אשר הצטיין בשוק האמריקאי. מכלוא נוסף, שהכיל עקרות זכרית ציטופלסמתית, הצליח במקסיקו.
חומר גנטי שהופק במסגרת עבודה זאת שירת גם חוקרים בחו"ל ליצירת זני מכלוא ראשונים מטיפוס "פלא קליפורניה" בשוק הזרעים העולמי. עבודת ההשבחה לוותה בלימוד התורשה של עמידויות למחלות ויראליות ופטריתיות, ויצירת זנים וחומר גנטי עמיד למחלות שונות.
תוך לימוד התורשה של מגוון התכונות בצמח הפלפל, הצליח ד"ר שיפריס לנצל את הפוטנציאל הגלום בצמח זה ואת ניסיונו בהשבחה ליצירת זני מכלוא המיועדים למטרות נוי. בזנים הללו שולבו תכונות של חניטה מרוכזת בצרורות, מגוון צורות פרי, צבעים שונים והיעדר חריפות - והמאמץ הכולל משתקף "כסימפוניה של צבעים, צורות וטעמים".
מחקריו סוכמו בעשרות מאמרים שהופיעו בספרות המקצועית, המקומית והבינלאומית, וכן בשני ספרים, "השבחת הפלפל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993) ו"מדריך בסיסי לגנטיקה והשבחת צמחים" (הוצאת ראובן מס, 2003).
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
חן פעל מטעם המרכז לשיתוף חקלאי בינלאומי כיועץ לענייני טיפוח ירקות במקסיקו (1976) וברומניה (1979). מילא תפקידים שונים במסגרת מינהל המחקר, והיה חבר בהנהלת מינהל המחקר ובוועדה לקביעת מדיניות הפרסומים של המוסד.
הפרישה לגמלאות
מועד פרישתו לגמלאות נקבע ב- 2000, אבל בהמלצת ההנהלה המשיך לעבוד ע"פ חוזה כדי להשלים פרויקט טיפוח של זני פלפל לנוי. מאז פרישתו עוסק גם בנושאים הקשורים לתיעוד ההגשמה הציונית בארץ ישראל.