תולדות חיים
רנה קרשון נולד בשנת 1919 בדיסלדורף שבגרמניה.
משפחתו היגרה לבלגיה ב-1933, שם השלים את למודיו התיכוניים. בשנים 1938-1940 למד חקלאות במכון הלאומי לאגרונומיה בג'מבלו. עם כיבוש בלגיה ע"י הצבא הגרמני ב-1940 נעצר והועבר לצרפת אך הצליח להימלט לשווייץ בשנת 1942.
הודות למילגה שקיבל בעבור היותו פליט למד במכון הפדרלי הפוליטכני בציריך, בפקולטה ליערנות וסיים בשנת 1946 תואר מהנדס-יערן. תואר דוקטור סיים בשנת 1949, בנושא מחקר "השוני בתגובת נבטי אורן להארה". ד"ר קרשון עלה ארצה ב-1949 והצטרף כחוקר לצוות של האגף ליעור שבאילנות.
הישגים מדעיים
בשנות ה- 50, כאשר החלו עבודות יעור רחבות-היקף בארץ, פעל ד"ר קרשון להרחבת בסיס הידע היערני, ועזר בפתרון הבעיות המעשיות של גידול עצי היער, החל מאיסוף זרעים וכלה בשימושים בעץ. הוא חקר את בעיות הגידול של מיני האקליפטוס והתאמתם לאזורי הארץ השונים, ובמיוחד עסק באקליפטוס המקור. בדק את התאמת הצפצפות כמשברי רוח, והקדיש הרבה מחשבה לפתרון בעיות גידול עצים באזורים צחיחים.
הוא חקר את התפוצה של יערות אורן בהרי יהודה ואת יערות אלון התבור בצפון ובשרון, ופירסם עבודות בוטניות חשובות על צומח הקירות והאפיפיטים ועל פלישת צמחים לא"י. בסה"כ פירסם מעל ל-200 מאמרים מדעיים, ורבים מהווים תרומה חשובה להכרת היער בישראל.
במחקריו שילב ד"ר קרשון הבנה מקצועית וידע מעמיק בספרות, היסטוריה וגיאוגרפיה.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
בשנת 1960 מונה למנהל המחלקה לחקר היער באילנות במסגרת המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקר החקלאות דאז לימים מינהל המחקר החקלאי. הוא היה בין מייסדי בטאון אגודת היערנים בישראל, "ליערן", בשנות ה-50, וערך את העתון עד 1984.
ד"ר קרשון היה פעיל בוועדות מקצועיות רבות הקשורות ליער בארץ ובחו"ל. בין היתר, היה מרכז תכנית משברי רוח באזור הים התיכון מטעם הארגון הבינלאומי לחקלאות.
הפרישה לגמלאות
רנה קרשון פרש לגימלאות ב-1984, ונפטר ב- 1999.
בשנת 2000 אירגנו מינהל המחקר החקלאי ואגף היעור של קק"ל סימפוזיון על מחקרי היעור בישראל שהוקדש לזכרו של ד"ר רנה קרשון. עמיתיו העריכו אותו כחוקר דגול, כאיש ישר והגון בחייו הפרטים ובעבודתו המדעית, וכחובב תרבות.