תולדות חיים
אברהם צוקר נולד ב-1898 בפראג שבצ'כיה, למשפחה ששמרה על ערכי התרבות הגרמנית לצד הזהות היהודית.
בגיל 14 הצטרף לתנועת הנוער "תכלת-לבן" ("בלאו-וייס"), ובגיל 18 סיים את התיכון הטכני במגמת מכונאות.
במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הקיסר, וב-1918, עם הקמת הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הועבר לצבא הצ'כי.
בחיי האזרחות למד תחילה רפואה, אך עזב ועבר ללימודי הנדסה. לאחר מכן הפסיק את לימודיו ועבד בסנדלרות.
עלה ארצה ב-1924, עם ראשוני קבוצת "ביברכה" (על שם העיירה ביבריך בגרמניה, שם נוסדה הקבוצה). תחילה שהה עם חברי קבוצתו בעין גנים ליד פתח תקווה, ריכז את משק העזר של הקבוצה ואף יזם אספקת תלתן לאיכרים. מאוחר יותר עברו חברי הקבוצה לחיפה, ובשנת 1927 התאחדו עם חברי קבוצת "אחווה" וייסדו את קיבוץ שריד.
צוקר נשלח להכשרה בדגניה ובשובו קיבל על עצמו את ריכוז ענף הפלחה.
בתום מלחמת העולם השנייה השתתף צוקר במשלחת חקלאית גדולה לארצות הברית, ביוזמת המרכז החקלאי. בדוח שחיבר עם שובו הבהיר שישראל ניצבת בפני אתגר של הכנסת מיכון חקלאי.
עם קום המדינה ניהל את מחלקת המכונות החקלאיות ב"משביר המרכזי", ולאחר סיום תפקידו חזר לקיבוצו ושימש מנהל ומורה בבית הספר שהוקם בו. במקביל הרצה בקורסים להנדסה חקלאית בטכניון.
ב-1955 הוקם ליד הטכניון "המכון לציוד חקלאי", וצוקר התמנה למנהלו. כעבור שנים אחדות הועבר המכון לאתר בית דגן, באזור תה"ל, כחלק מיחידות המחקר של התחנה לחקר החקלאות (ולימים, חלק מהמכון להנדסה חקלאית).
הישגים מדעיים
צוקר ערך עם צוותו בדיקות התאמה לציוד חקלאי ותכנן כלים חדשים לגידולים שונים.
ממחקריו:
- מיכון בגידול אגוזי אדמה - אסיף; ייבוש מלאכותי של התרמילים; פיתוח מתקן לתלישה מכאנית של עוקצי התרמילים.
- מיכון בגידולים אחרים - איסוף סלק סוכר; ייבוש מלאכותי של גרגרי תירס וסורגום; איסוף קני תירס לתעשיית תאית לנייר.
- פיתוח מרססים שונים להדברה בכותנה ובפרדסים: בכותנה - פותח ציוד לריסוס בחלקות קטנות לצורך הדברת מזיקים, ובפרדסים - נבדק כושרם של סילוני אוויר ערבוליים לחדור לתוך נוף העצים במטרה לפתח מרססי מפוח להדברה.
- בשנות השישים עסק בפיתוח שיטות וכלים לעיבוד קרקע במשקי ההר, למניעת סחף קרקע.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו
כמנהלו הראשון של המכון לציוד חקלאי, תרם צוקר רבות לאופיו של המחקר, שהיה מעשי בעיקרו והתבסס על קשר טוב עם מועצות הייצור החקלאיות ועם החקלאים עצמם. התוצאה הייתה מחקרים רבים שיושמו והביאו לידי ייעול החקלאות.
בקיבוצו שריד היה צוקר חלוץ בפיתוח המיכון החקלאי: הוא יזם את רכישת הטרקטור והקומביין הראשונים ואף הנהיג את שיטת עיבוד הקרקע לפי קווי גובה במטרה למנוע סחף.
הוא נחשב מומחה גם בבנייה: בין השאר תכנן את בית התינוקות עם החימום המרכזי שנחשב בזמנו שיא הקדמה, ואת מבנה המוסך, שהיה המשוכלל ביותר מבין מוסכי הקיבוצים.
צוקר עסק במחקריו גם במיכון המשק הזעיר ובמציאת ציוד מכאני מתאים לעבודות השונות, כדי להגביר את הייצור החקלאי לכל יחידת משק ולהקטין את הוצאות הייצור. למשל: בדיקת ציוד לריסוס עגבניות, תוך בחינת נוחות ההפעלה ויעילות ההדברה; פיתוח כלים ושיטות לאיסוף תפוחי אדמה בשטחים קטנים במדרונות; תכנון קומביין לאיסוף בצל ומילויו במכלים.
בוועידת היסוד של ארגון עובדי הפלחה הקים צוקר ועדת מיכון, ומאז הדריך ולימד נושאים של מיכון חקלאי במשקים ברחבי הארץ.
הפרישה לגמלאות
לאחר פרישתו לגמלאות המשיך אברהם צוקר לעבוד כחוקר.
הוא נפטר בשנת 1967.