שיטות עבודה

ניתן לשפר השתרשות על ידי מספר אמצעים: (א) טיפול בצמחי האם, (ב) טיפול בייחורים ו- (ג) שיפור התנאים במהלך ההשרשה. ברשותנו מתקני השרשה מגוונים, אוקסינים בתצורות שונות, חלקם ייחודיים, וניסיון רב בשלושת התחומים הנ"ל. בנוסף ניתן להגיע לפתרונות של ריבוי באמצעים של תרבית רקמה שגם הם עומדים לרשותנו.
פיתוח שיטות השרשה מתחיל בטיפולים בצמחי האם: טיפולים אלו פועלים ע"י השפעה על הפיסיולוגיה של צמחי האם. מאחר וצמחים רבים בהם אנו עוסקים הנם צמחים בוגרים (בשלב הבוגר כושר ההשתרשות נמוך יחסית או חסר לחלוטין), ניתן לשפר את השתרשותם ע"י חיזוק תכונותיהם היובניליות ע"י הרכבות על כנות צעירות, וטיפול בג'יברלין. גם טיפולי הצללה ושינוי אורך היום נמצאו כיעילים לשיפור כושר ההשתרשות. בצמחים מעוצים ניתן להשתמש במגוון רב של ייחורים: אמיריים, בסיסיים, רכים ("עשבוניים"), מעוצים למחצה ומעוצים. טיב הייחור מחייב תשומת לב מיוחדת, מאחר ולעתים הוא קובע את מידת ההצלחה בהשרשה. מתן אוקסין הוא הטיפול העיקרי הניתן לייחורים לפני ההשתרשות. עידוד השתרשות על ידי אוקסינים ידוע מזה שנים רבות והוא מוצא את ביטויו בשימוש המסחרי הרחב בחומצה האינדול-3-בוטירית (IBA) להשרשת ייחורים. למרות היעילות הרבה של האוקסינים בהשתרשות ייחורים, ישנם צמחים רבים שהנם קשי השתרשות גם בנוכחות אוקסין. באוקסינים ניתן לטפל באמצעות אבקת טלק או בתמיסה. לאחרונה גברה בארץ התודעה של שימוש בתמיסות, בין השאר בשל שיווק מלח אשלגני של IBA, שמסיסותו במים גבוהה מאוד. לטיפול בתמיסות נמצא יתרון ברור על גבי אבקה במספר צמחים, למשל פוטיניה  ואוג פשוט. טיב מצע ההשרשה, אופן ההשרשה ("תפזורת", מגשים, פלגים), חימום המצע ומשטר ההתזה משפיעים מאוד על הצלחת ההשרשה. עם זאת, יש לבדוק באופן ספציפי את תגובת הצמחים השונים לשיטות השונות של הריבוי וההשרשה.