אודות

מינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני הוא מוסד המחקר החקלאי הגדול ביותר בישראל ומהידועים מסוגו בעולם. תפקידיו העיקריים הם לסייע לחקלאי ישראל בפתרון בעיות שונות, לבצע מחקר ופיתוח בנושאים חדשים ומבטיחים בחקלאות ובמדעי המזון, ולתכנן, לארגן וליישם מחקר חקלאי בישראל. המכון הוא יחידת סמך במשרד החקלאות וביטחון המזון.

בשנת 1921 הקים יצחק-אביגדור אלעזרי-וולקני (וילקַנְסקי) את תחנת הניסיונות לחקר החקלאות שהפכה לימים למינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני. וולקני ראה בחזונו הקמת תשתית לחקלאות תעשייתית, מודרנית ומתקדמת המשאירה מאחור שיטות מסורתיות שהיו מקובלות באזור. המכון הפך למפעל חייו, ובהמשך נהיה מנוע הצמיחה המרכזי של החקלאות בישראל לפני קום המדינה ולאחר הקמתה ואף מוקד עולמי של חדשנות חקלאית.

החזון המניע את מכון וולקני הוא לפתח את החקלאות הישראלית כחדשנית, מדייקת ומשמרת המספקת ביטחון תזונתי לתושבים. חזון זה מחייב את מכון וולקני להובלה ולמצוינות במחקר ובפיתוח חקלאי הכולל שילוב עם ביוטכנולוגיה, Bio-convergence, הנדסה ומדעי הנתונים. פעילות המכון נעשית תוך שימת דגש מיוחד בפיתוח ההון האנושי, חדשנות ויזמות, שמירת הסביבה, שטחים פתוחים ומגוון ביולוגי.

כיום פועלים במכון וולקני שישה מכוני מחקר הממוקמים באתר המרכזי בראשון לציון: המכון למדעי הצמח; המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה; המכון למדעי בעלי חיים; המכון להגנת הצומח; המכון לחקר אחסון ואיכות תוצרת חקלאית; והמכון להנדסת מערכות חקלאיות וביולוגיות. מעבר לכך, למכון ישנם שני מרכזי מחקר, בנווה יער ובגילת, המקדמים את החקלאות הישראלית בכלל והחקלאות בפריפריה בפרט.

המכון מונה כ-180 קבוצות מחקר מדיסציפלינות שונות, המובילות מאות תוכניות מחקר פעילות ומפרסמות כ-300 מאמרים מדעיים מדי שנה בכתבי עת בין-לאומיים. נוסף על כך, חוקרות וחוקרי מכון וולקני מנחים כ-350 סטודנטים (תואר שני, שלישי ובתר דוקטורט) בעבודותיהם לתארים מתקדמים; והם מלמדים במוסדות להשכלה גבוהה בקורסים מתקדמים במדעי הטבע והחקלאות.

למכון וולקני תרומה אדירה לביטחון המזון בישראל ובעולם. התשתית המדעית שהוא מספק מגדילה את יכולתם של חקלאים ישראלים לספק תצרוכת איכותית ומספקת לשוק המקומי ולהתחרות בשווקים בין-לאומיים. בשנים האחרונות שם המכון דגש בפיתוח חקלאות מחדשת ומשמרת שתאפשר מארג נכון בין השטחים הפתוחים, העירוניים והחקלאיים עבור הדורות הבאים.

כחלק מהפעילות להטמעה ולמסחור של ידע, פועלת במכון וולקני יחידת מסחור הידע והטכנולוגיות “קידום”, המגינה על הקניין הרוחני הנצבר ומקשרת בין מחקר לגופים עסקיים הממסחרים את הטכנולוגיות והפיתוחים ומפיצים אותם בעולם. עד כה רשם המכון מעל 150 זנים פעילים ויותר מ-180 משפחות פטנטים. בין הזנים המפורסמים שפותחו: מלון “גליה”, שמן זית “ברנע”, אגוזי אדמה “שולמית” ו”חנוך”, מנדרינה “אורי”, מנגו “מאיה” וזני חיטה חדשים.

צוותי המחקר של מכון וולקני פועלים כיום לפתח זנים ייחודיים של ירקות ופירות שיהיו עמידים בתנאי האקלים המשתנה וזאת מבלי להפחית את האיכות ואת הטעם. חוקרי המכון פועלים לפתח שיטות השקיה חדשניות המפחיתות משמעותית את צריכת המים ומרחיבות את השימוש במים מושבים (קולחים). המכון עמל על מציאת פתרונות מתקדמים לאחסון ולקירור תוצרת חקלאית ולהארכת חיי המדף שלה, על פיתוח אמצעי הדברה ידידותיים לסביבה ועל מקסום תנובת החלב תוך שמירה על רווחת בעלי החיים. דגש מיוחד ניתן במכון לפיתוח מיכון מתקדם להפחתת כוח האדם בחקלאות ולשימוש בבסיסי נתונים לטובת חקלאות מדייקת ומבוססת AI.

מכון וולקני הוא גם ביתו של בנק הגנים הישראלי, האחראי לאיסוף ולשימור המגוון הגנטי של צמחיית ישראל לטובת פיתוח עתידי של חקלאות, ביוטכנולוגיה ותעשיות ביו-רפואיות. מכון וולקני גאה גם לשמר מגוון עצום של אוספים חיים (“אוצרות וולקני”) של גידולים חקלאיים הכוללים תפוח, אגס, תאנה, מנגו, הדרים, אפרסמון, ליצ’י, אבוקדו, זית, גפן, שקד, רימון, משמש, פקאן, שזיף, שסק וחבוש. כל אחד מהאוספים מכיל עשרות עד מאות זנים הכוללים זני אינטרודוקצייה, זנים שפותחו במהלך תוכניות ההשבחה הרבות, כנות ועצים עתיקים.

מכון וולקני גאה גם בקשר שלו לקהילה וזאת על-ידי היחידה לנוער שוחר מדע, המארחת מדי שנה אלפי תלמידים ותלמידות ומכשירה מאות מורים במרכז להכשרת מורים למדעי החקלאות.

סמל מכון וולקני

הצייר ואיש הטבע אהרון הלוי, צייר את ‘שבעת המינים’ שאומץ ע”י מנהל התחנה ד”ר יצחק-אלעזרי וולקני, כסמל וחותם תחנת הניסיון החקלאית, המכון לחקלאות ולמדע הטבע. הסמל מופיע על כל כתבי העת והפרסומים המדעיים של התחנה שהפכה לימים למנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני, מאז הקמתה בשנות ה 20- ועד היום. אהרון הלוי, עלה לארץ ישראל מרוסיה בשנת 1906, ימי העלייה השנייה. הוא היה שתלן, גנן מתכנן ומטפח זנים מראשוני ציירי צמחיית הארץ ונופיה. במרכזו של ציורו המפורסם נראית סלסלה ובה שבעת המינים ובשוליו מצוטט הפסוק מספר דברים פרק ח’: “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית-שמן ודבש”

אהרון הלוי החל את דרכו בארץ ישראל אצל איכרי רחובות. הוא עבד והתגורר במקומות רבים ברחבי הארץ, בגליל, ובירושלים (1912). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה קבע משכנו במנחמיה (מלחמיה). בימי השלטון התורכי, הצטרף אהרון הלוי אל ברוך צ’יזיק שהתמנה לתפקיד הגנן הראשי בדמשק. צ’יזיק שתל עצים ופרחים והלוי שהיה גנן וצייר, שקד על ציור הנופים. הלוי חזר לארץ, התיישב במושבה כנרת בבית משפחתו של צ’יזיק והשלים את ציוריו לאלבום צמחי ארץ ישראל. בשנות ה-20 העביר משכנו לשכונת בורוכוב בגבעתיים. על גבעות רמת גן, שהיה מראשוני מתיישביה, ישב וצייר נופים ופרחי בר למודעות פרסום לשוקולד ולתנובה. בשנת 1929 הוציא לאור את אלבום ציורי הנוף בשם ‘ארץ הצבי’ אשר התפרסמו ברחבי הארץ ובתפוצות. אחד מציוריו המפורסמים הוא ציור שבעת המינים המכבד את כתלי משרד ראש מנהל המחקר החקלאי, עד עצם היום הזה. מרמת גן עבר אהרון להתגורר בהרצלייה ואף הרחיק עד לאוסטרליה, שם הציג תערוכות נוף ארץ ישראלי. בשנת 1932 זכה בתחרות לעיצוב גן מאיר בת-אביב.

אהרון הלוי נמנה עם מעצבי הציור הנאיבי של מראות הארץ. בציוריו המדעיים היה דייקן והתייחס לכל הפרטים הבוטניים אותם תיעד. אגף הטבע בבית א.ד. גורדון מעוטר בציורים פרי מכחולו של הלוי, שהיה כמו א.ד גורדון איש העלייה השנייה. עד יומו האחרון שמר אמונים לנופי הכנרת ולפי רצונו נטמן בבית העלמין בדגניה א’ בשנת 1957 כשהוא בן 70 שנה.

ליקטה וערכה: עמליה ברזילי, מורשת מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני

מקורות:

עיתון עת- מול, כתבה מאת אליהו הכהן

מוזיאון א.ד גורדון, דגניה א’

בית ראשונים- גן אקולוגי בוטני, הרצלייה

ארכיון מורשת מנהל המחקר החקלאי