ביקורת פנימית

הנחיית נציב שירות המדינה מפרטת “הביקורת הפנימית היא משאב ניהולי פנימי בלתי נפרד מהארגון, פועלת לקידום מטרותיו ולשיפור דרכי עבודתו, תוך שמירת האינטרס הציבורי. כל זאת באמצעות בדיקת תקינות פעולתו של הגוף המבוקר מבחינת קיום החוק, הניהול התקין, טוהר המידות, החיסכון, היעילות והמועילות (אפקטיביות) של פעולות הארגון.
בחוק הביקורת הפנימית התשנ”ב 1992 נקבע “בכל גוף ציבורי תקוים ביקורת פנימית על ידי מבקר פנימי”, ובהמשך החוק נקבע:
הביקורת הפנימית בודקת:
1. אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות, מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החסכון והיעילות, ואם הן מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן;
2. אם מקוימות ההוראות המחייבות את הגוף הציבורי.
3. את ניהול הנכסים וההתחייבויות של הגוף הציבורי, ובכלל זה את הנהלת החשבונות שלו, וכן את דרכי שמירת הרכוש, והחזקת הכספים והשקעתם (למעט ההסתייגות בסעיף 2 ג’).
4. אם ההחלטות בגוף הציבורי נתקבלו על פי נהלים תקינים.
5. אם הגוף הציבורי הוא גוף מבוקר כאמור בפסקה (1) או (3) להגדרת גוף ציבורי שבסעיף 1 (להלן – גוף מבוקר) – את תיקון הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה.