En I עב
חיפוש
אנשים | אתר
שלום אורח | כניסה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר I מדינת ישראל       
research_title.gif research_logo.gif
הנהלה מרכז מידע - ספריה תלמידי מחקר יחידה עסקית דוברות מכוני מחקר אודות
שלח באימייל הדפס

אדמונית: מימי קדם ועד לגידול בישראל

צמח האדמונית, שהיה מוכר כצמח גינה מימי קדם (ראה מסגרת), הפך בשנים האחרונות לגידול כפרח קטיף בעולם ובארץ ופודה מחירים גבוהים באופן יחסי. ליצוא מישראל באביב המוקדם, לפני הופעת הפרחים באירופה, יש יתרון שיווקי בעל משמעות כלכלית.

את גידול האדמונית הכניס לישראל פרופ' אברהם הלוי בתחילת שנות ה-90. מעט מאוד מחקרים מדעיים נערכו על גידול הצמח בעולם ומעט מאוד פורסם. היה ידוע שהצמח דורש קור, וטמפרטורות מתונות לפריחה. בעבודות ראשוניות שנעשו ברמת הגולן פותחה השיטה לגידול אדמונית במנהרות והשימוש בג'יברלין בהגמעה לפקעי ההתחדשות להשלמת מנות הקור, התעוררות מהירה והקדמת הפריחה. אקלום צמח האדמונית בארץ וגידולו המסחרי חייב ליווי של מחקר מדעי יישומי, להעמקת הידע והשלכותיו על הגידול ועל התפתחות הענף והמראתו. בשנת 1997 החל פרויקט "תרדמה וצמיחה של אדמונית עשבונית בישראל", פרויקט אינטגרטיבי בראשותה של ד"ר רינה קמנצקי מהמחלקה לפרחים. שותפים לפרויקט: אברהם הלוי1, עמליה ברזילי2, יצחק רן3, זאב בן נון4, מיקי רובינזון5, מנשה לוי6, מנשה כהן6, אמנון ארז2, זאב יבלוביץ2 ואיציק פורר2. הפרויקט ממומן על-ידי המדען הראשי של משרד החקלאות. רוב הידע המדעי שקיים כיום על הגידול הוא בעיקר זה שפורסם עד כה על ידינו בארץ ובספרות המקצועית והבינלאומית.


1הפקולטה לחקלאות  2מינהל המחקר החקלאי  3מו"פ צפון  4מו"פ ההר המרכזי  5שה"מ   6תחנת ניסיונות אבני איתן

המחקר המדעי

בשנים 1999-2002 נערכו מספר ניסויים בתנאים מבוקרים, שריכזה עמליה ברזילי. נושאי המחקר התמקדו בפיזיולוגיה של הפריחה, הגידול והתרדמה של שני זנים הנפוצים במסחר - 'דושה דה נמור' ו'שרה ברנהרד' - והתאמתם כצמח דורש קור לתנאי הגידול באזור הגליל המערבי, רמת הגולן ודרום הר חברון.

מחזור חיים ומורפולוגיה התפתחותית

בשלב ראשון נלמד מחזור חיי הצמח ואופיינו שלבי התפתחותו. בתנאי הגידול בישראל, לאחר הפריחה ועם עליית הטמפרטורה במשך הקיץ העלים מתייבשים והצמח עובר לשלב התפתחות תת קרקעי. הפקעים התת קרקעיים גדלים בנפחם. מבדיקות מורפולוגיות שנעשו באמצעות מיקרוסקופ וסטריאוסקופ נמצא שההתמיינות הפנימית של פרימורדיות העלים חלה בחודשים יוני-יולי, ובסוף יולי המריסטמה הקודקודית עוברת לשלב הגנרטיבי (תמונה 1א). החל מתחילת דצמבר מתארך ניצן ההתחדשות על כל חלקיו הפנימיים (תמונה 1ב). המורפוגנזה של ניצני ההתחדשות נלמדה מבדיקות של נצרים שהתקבלו מהשטח. הנצרים הוסרו מה"כתר" החל בחודש יוני, סוף הפריחה, ועד לחודש פברואר - תחילת התעוררות הגבעולים.

השפעת טיפולי קור מבוקרים על התפתחות הגבעולים

בסתיו ובחורף נחשפים פקעי האדמונית לקור. החשיפה לטמפרטורות נמוכות מהווה תנאי הכרחי להתעוררות טובה של הפקעים, ליצירת הגבעולים ולפריחה באביב.
בניסוי שבחן את השפעת טיפולי הקור השונים על התפתחות הגבעולים מהזן 'שרה ברנהרד' הוכנסו מכלי אדמונית בנפח של 15 ליטר לחדרי קור מבוקרים, והועברו לאחר הקירור לגידול בפיטוטרון. נמצא שטמפרטורה של 10 מ"צ לא סיפקה את מנת הקור הדרושה, כאשר טמפרטורות של 2 ו-6 מ"צ למשך 60 יום עודדו התעוררות והתארכות של הגבעולים (איור 1).

השפעת טמפרטורות גידול על הפריחה

בתחילת האביב, כשהטמפרטורות עולות, הפקעים מתעוררים ופורצים בצמיחה וגטטיבית בעלת פריחה טרמינלית. מניסויים שנערכו בפיטוטרון לבחינת ההשפעה של טמפרטורות הגידול על התפתחות פרחי אדמונית מהזן 'שרה ברנהרד', מצאנו שטמפרטורות של 22/10 מ"צ (לילה/יום) מיטביות לגידול - הן מבחינת יבול הפרחים והן מבחינת מועד הפריחה. טמפרטורות נמוכות של 16/5 מ"צ (לילה/יום) מעכבות את מועד הפריחה ואת התפתחות הפרחים, ואילו טמפרטורות גבוהות של 28/10 מ"צ גורמות פחיתה ביבול, ומאידך - הקדמת פריחה. טמפרטורות יום גבוהות ולילה נמוכות (28/10 מ"צ) בתחילת הגידול והעברה לטמפרטורות 22/10 מ"צ בהמשך הגידול - תרמו להקדמת הפריחה מבלי לפגום ביבול. מבחינה מעשית, הטכניקה של כיסוי הצמחים בפוליאתילן בתחילת הגידול והסרתו (או אוורור מלא) אחר כך, עד לפריחה, יאפשרו הקדמת פריחה. טמפרטורות 28/20 ו-22/16 מ"צ (הפרש טמפרטורות קטן בין יום ללילה) גורמות חוסר מימוש פריחה כמעט מוחלט. (התוצאות בטבלה 1.)

טבלה 1. השפעת טמפרטורות גידול שונות על מספר פרחים לצמח, אורך גבעול הפריחה ומספר הימים לפריחה בזן - 'שרה ברנהרד'
טמפ' גידול מ"צ לילה/יום מס' פרחים לצמח אורך גבעול פריחה ס"מ ימים לפריחה
22/10 5.1 85.1 56.2
22/16 2.2 68.4 31.3
28/10 2.3 88.1 35.5
28/22 0.5 62.3 26.2
28/10+22/10 4.8 78.5 43.1
28/22+22/10 2.4 69.0 33.1
22/10+28/22 2.5 75.1 27.4

מהמחקר ליישום

אסטרטגיית גידול אדמונית בישראל

בשלוש השנים האחרונות חל מהפך בקרב המגדלים, שלמדו עוד בטרם התפרסמו התוצאות ליישם את ממצאי המחקר. תוצאות המחקר בנושא הקירור המבוקר הובילו להתפתחות אסטרטגיית גידול נוספת, המבוססת על גידול במצע מנותק ובשינוע צמחי אדמונית בדליים לחדרי קירור ולחממה (תמונה 3). עד אז גידלו רק בקרקע מקומית, במנהרות ובשטח פתוח. המגדלים למדו מהניסוי שניתן לקרר (תוך למידת משך הקירור וטמפרטורות הקירור את הצמחים במכלים, לספק לצמח את הדרישות למימוש הפריחה ולשלוט במועד הפריחה (איור 2). כמו כן מהניסויים בפיטוטרון נלמד שטמפרטורות גבוהות מדי בחממה בתקופת האביב עלולות לגרום לאי מימוש פריחה, וכדי להימנע מהתופעה נדרשים פתיחה ואוורור של המנהרה. לאחרונה אף נבנו חממות גבוהות ומאווררות, כדי להתגבר על התופעה של הפלות פרחים בתקופת החמסינים באביב.

גידול האדמונית, שהחל להתבסס בארץ, בנוי על היכולת לייצר פרחים בחודשים פברואר- מאי, לפני הופעתם בכמויות גדולות בשוקי הפרחים של אירופה וארה"ב. יתרון שיווקי כלכלי זה מבוסס על אקלים החורף והאביב בישראל ועל פיתוח שיטות להכוונת הפריחה.

מן האולימפוס לגני צרפת . Peony - פיאוני - נקראת על שמו של אל הבריאות פיאון, שנחשב יותר מכולם במלאכת ריפוי האלים אשר אכלסו את הר האולימפוס. זה מסביר את השימוש הנרחב בצמח לצורכי רפואה בעולם ההלניסטי. מאז ימי קדם השתמשו באדמונית לרפואה, למזון ולצרכים טקסיים ודתיים. מרפאים עממיים טיפלו בעזרתה במחלות רבות, בהן מחלות מעיים, שיגרון ועוד. חליטה של השורשים והגבעולים שימשה לשיפור השינה, לטיפול בכאבי ראש ולשיפור כושר העבודה. הימצאות של יסודות כימיים אקטיביים ביולוגית בשורשים - כרום וסטרונציום - תרמה לניצולם בייצור תרופות בסין האדמוניות זכתה בסין להערכה רבה ונחשבה צמח מלכותי. האדמוניות גודלו סמוך לארמונות, בדרך כלל באחוזות הקיסריות, ועל פשוטי העם נאסר לגדלן. גננים הסיניים המיומנים היו הראשונים שהחלו לטפח זני אדמוניות חדשים. במאה ה-16 כבר היו ידועים כ-30 זנים, שערכם היה רב. ההיסטוריה המודרנית של גידול האדמוניות מתחילה בראשית המאה ה-19, כאשר לכמה מדינות באירופה - אנגליה, הולנד, צרפת, בלגיה - התגלגלו זני אדמונית מסין, אשר לא היו קודם בגנים באירופה. ביניהם היו זנים שמקורם באדמונית חלבית-הפרח (P. lactiflora) ובזנים דמויי שיח שנקראו "סינים". עד היום, שם מסורתי זה הוא שם נרדף לזני אדמונית. את האדמונית חלבית-הפרח מכנים לעתים גם אדמונית לבנת-פרח. לאדמוניות העשבוניות אפשר, אם כן, לקרוא בשלושה שמות נרדפים: אדמונית חלבית-פרח (P.lactiflora) - על-פי הסיווג הבוטני המודרני, אדמונית סינית (P.chinensis) - על-פי המוצא ההיסטורי, אדמונית לבנת-פרח (P. albiflora) - לפי הסיווג הבוטני הישן. מאז המאה ה-19 צרפת הפכה למולדתה השנייה של האדמונית חלבית-הפרח (P.lactiflora), והגננים הצרפתיים המיומנים מילאו תפקיד מרכזי בפיתוח זניה. בראש ובראשונה למון ניקולס, שעבד כגנן בפריס משנת 1803. החל בשנת 1824 התחילו להתפרסם זנים פרי טיפוחו (סלקציות), כשהם נושאים שמות אקזוטיים כמו גרנדיפלורה ניבאה ('Grandiflora Nivea'), סיננזיס אודורטה ('Cinensis Odorata'), פפבריפלורה ('Papaveriflora'). בקטלוגים המודרניים השתמר אחד מזניו של ניקולס - אדוליס סופרבה ('Edulis Superba'), שנרשם בשנת 1824. העבודות המרשימות והבולטות ביותר נעשו על ידי שלושה מפתחי זנים צרפתיים: קלו (Calot), קרוז (Crouse) ולמואן (Lemuane). בשנים 1872-1850 קלו פיתח שורה של זנים של אדמונית חלבית-הפרח (P.lactiflora) הידועים היטב גם היום: דושס דה נמור (`Duchesse de Nemours'), מרי למואן  ('Marie Lemoine'), פילומל ('Philomele') ועוד.

"עולם פורח" גליון 14, 54-52. (2002)


מעודכן לתאריך: 23/03/14 13:25
טבלת עלויות
govi semel
כל הזכויות שמורות © 2013, מדינת ישראל תנאי שימוש I צור קשר I דרושים I שאלות נפוצות I מנהל האתר