שמעון פאפו

שמעון פאפו נולד בבולגריה בשנת 1913 ועלה לישראל בשנת 1944.
הוא הגיע לקיבוץ מעברות, ומשם עבר לעבוד בארגון מגדלי הפירות באזור המרכז, בתפקיד מרכז הניסויים באחסנת פירות בקירור.

בשנת 1948 הוא התנדב לצבא.

ב-1950 החל פאפו לעבוד במחלקה להגנת הצומח במשרד החקלאות וב-1953 נסע להשתלמות במחלות המטע בארצות הברית.
בשובו לישראל הוא ניהל את המדור לפיטופתולוגיה באגף להגנת הצומח.

בשנת 1964 הוא עבר למכון וולקני, במסגרת הארגון מחדש של המחקר החקלאי, ועבד במחלקה למחלות צמחים. שם, בשנת 1965, הוא סיים את עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופ’ י’ רייכרט, בנושא: מחלת הריקבון המר בתפוחים הנגרמת על ידי Gloeosporium fructigenum (Berk.).

בשנת 1971 חזר פאפו כמנהל לאגף להגנת הצומח ושימש בתפקיד זה עד 1980.

שמעון פאפו עסק במחקר ובהדרכה בתחום מחלות הצמחים, ובייחוד מחלות מטע. הוא התעניין גם בצורות הפגיעה של מזיקי המטע, ובייחוד בבעיות הפיזיולוגיות של הצמח הקשורות בקרקע ובמים.
הוא עבד בשטח ונענה לקריאות רבות של מגדלים לגבי מחלות שפשטו בגידולים שלהם.
הוא ליווה את כל התפתחות המטעים באותה תקופה, כולל הדרים.
הוא גם עסק בניסויי הדברה ברחבי הארץ.

רשימת נושאי המחקר שלו ארוכה:

הוא חקר את כל מחלות הגלעיניים, כולל שקדים;
ערך ניסויי הדברה של כל מחלות הגרעיניים, ממחלות השורש ועד למחלות עלים ופרי;
חזה את סכנת ההתפשטות של מחלת הריזופוס באפרסק מהגליל העליון לכל הארץ;
היה הראשון שמצא את גופי-הקיימה של מחלת הקימחון, הקשורה למחלות הגפן;
עסק במחלות הזית;
מצא את מחולל מחלת המאקרופומה בפירות;
חקר  את מחלות הסובטרופיים וקידם את ניקיון רכב האבוקדו מווירוס כתמי השמש;
חקר את כל מחלות ההדרים, כולל מחלות הווירוס;
היה הראשון שהתריע על הופעת הטריסטזה בישראל;
חקר מחלות תמר ורימון.

מפרסומיו:

ניסויים להדברת מחלת החילדון באפרסק (“השדה”, כרך מו, 1966)

מחלת הגרב באגסים (“השדה”, כרך מו, 1966)

כיסי השרף – “אימפייטראטורה” – בפרי הדר (“עלון הנוטע”, כרך כא, 1967)

ניסוי בקוטלי פטריות להדברת מחלת החילדון בשקדים (Tranzschelia discolor) (“עלון הנוטע”, כרך כב, 1967)

השפעת נפח התרסיס בריסוסים להדברת הריקבון החום בשמוטי (“השדה”, כרך מט, 1969)

החמה על פרי הקלמנטינות (תוצאות הקדמיות ממחקרים) (“השדה”, כרך מט, 1969)

הדברת קימחון בתפוחים – באיבוקים מאווירון: ניסויים ראשונים בארץ (“השדה”, כרך מט, 1969)

הריקבון האפור בענבים ויעילות בנלאט להדברתו (“השדה”, כרך נ, 1970)

ההמטרה מעל לנוף במטע התפוחים כגורם אפידמיולוגי של מחלת הריקבון המר Gloeosporium fructigenum Berk. (“עלון הנוטע”, כרך כד, 1970)

בשנים 1980-1971 ניהל פאפו את האגף להגנת הצומח במשרד החקלאות.

הוא הרצה בקורסים ובימי עיון ברחבי הארץ וזכה להערכה רבה מצד חקלאי ישראל.
היו לו קשרים טובים עם חוקרים בחו”ל, והוא גם נסע כמה פעמים לסיורים ולייעוץ.

שמעון פאפו פרש לגמלאות בשנת 1980 וחזר לעבוד באופן חלקי בבית דגן, כדי לסכם את עבודותיו.
בשנה האחרונה לעבודתו חלה, והוא נפטר במארס 1981.

ערכה מיכל זרזבסקי, 2024