רנה קרשון

רנה קרשון נולד בשנת 1919 בדיסלדורף שבגרמניה.

משפחתו היגרה לבלגיה ב-1933, שם השלים את לימודיו התיכוניים. בשנים 1938-1940 למד חקלאות במכון הלאומי לאגרונומיה בג’מבלו. עם כיבוש בלגיה ע”י הצבא הגרמני ב-1940 נעצר והועבר לצרפת אך הצליח להימלט לשווייץ בשנת 1942.

הודות למלגה שקיבל בעבור היותו פליט למד במכון הפדרלי הפוליטכני בציריך, בפקולטה ליערנות וסיים בשנת 1946 תואר מהנדס-יערן. תואר דוקטור סיים בשנת 1949, בנושא מחקר “השוני בתגובת נבטי אורן להארה”. ד”ר קרשון עלה ארצה ב-1949 והצטרף כחוקר לצוות של האגף לייעור שבאילנות.

בשנות ה-50, כאשר החלו עבודות ייעור רחבות-היקף בארץ, פעל ד”ר קרשון להרחבת בסיס הידע היערני, ועזר בפתרון הבעיות המעשיות של גידול עצי היער, החל מאיסוף זרעים וכלה בשימושים בעץ. הוא חקר את בעיות הגידול של מיני האקליפטוס והתאמתם לאזורי הארץ השונים, ובמיוחד עסק באקליפטוס המקור. בדק את התאמת הצפצפות כמשברי רוח, והקדיש הרבה מחשבה לפתרון בעיות גידול עצים באזורים צחיחים.

הוא חקר את התפוצה של יערות אורן בהרי יהודה ואת יערות אלון התבור בצפון ובשרון, ופרסם עבודות בוטניות חשובות על צומח הקירות והאפיפיטים ועל פלישת צמחים לא”י. בסה”כ פרסם מעל ל-200 מאמרים מדעיים, ורבים מהווים תרומה חשובה להכרת היער בישראל.

במחקריו שילב ד”ר קרשון הבנה מקצועית וידע מעמיק בספרות, היסטוריה וגיאוגרפיה.

בשנת 1960 מונה למנהל המחלקה לחקר היער באילנות במסגרת המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקר החקלאות דאז לימים מינהל המחקר החקלאי. הוא היה בין מייסדי ביטאון אגודת היערנים בישראל, “ליערן”, בשנות ה-50, וערך את העיתון עד 1984.

ד”ר קרשון היה פעיל בוועדות מקצועיות רבות הקשורות ליער בארץ ובחו”ל. בין היתר, היה מרכז תכנית משברי רוח באזור הים התיכון מטעם הארגון הבינלאומי לחקלאות.

רנה קרשון פרש לגמלאות ב-1984, ונפטר ב-1999.

בשנת 2000 ארגנו מינהל המחקר החקלאי ואגף הייעור של קק”ל סימפוזיון על מחקרי הייעור בישראל שהוקדש לזכרו של ד”ר רנה קרשון. עמיתיו העריכו אותו כחוקר דגול, כאיש ישר והגון בחייו הפרטים ובעבודתו המדעית, וכחובב תרבות.

ערכה עמליה ברזילי, 2009