משה זקס

משה זקס נולד בארץ ישראל ב-1926. למד בישיבות חברון בירושלים ופוניבז’ בבני ברק. בשנת 1946 הצטרף לגרעין של תנועת “עזרא” אשר הקים ב-1951 את הקיבוץ שעלבים. כחבר בקיבוץ, החל לימודיו בפקולטה לחקלאות. תואר מוסמך בנושא: “השפעת חומרי צמיחה על אגוזי-אדמה” סיים ב-1957. תואר דוקטור הוענק לו בשנת 1983 מטעם האוניברסיטה העברית בנושא: “השפעת נזקי צינה בגידול דו-שנתי של שיחי כותנה”. בשנת 1957 התקבל כעובד מחקר במכון לגידולי שדה במכון וולקני.

משה זקס עסק בפתרונות טכנולוגיים לבעיות ההלכתיות העומדות לפני חקלאים דתיים. הוא יזם את הקמת המחלקה לחקר החקלאות ע”פ התורה במסגרת התחנה לחקר החקלאות, והיה פעיל בתחומה עד לפרישתו לגמלאות. להלן מנושאי המחקר של ד”ר זקס וצוות עובדי המחלקה: פתרונות לשמירת השמיטה – בחינה אגרוטכנית ופיסיולוגית של גידול כותנה דו-שנתית, אפשרויות הקדמת זריעת גידולי חורף לפני ראש השנה, תחליפי זמירה בגפן, גידול ירקות ופרחים על מצעים מנותקים; פתרונות למניעת ערלה בעצי פרי; כ”כ השתתף בחיפוש פתרונות טכנולוגיים לשמירת דיני השבת, בענייני אוורור חממות, חליבה ואיסוף ביצים.

יש לציין שפיתוח שיטות העונות לצרכים המיוחדים של חקלאים שומרי הלכה, הביא לעתים קרובות לקידום המידע והטכנולוגיה של החקלאות הכללית בישראל. לדוגמה: הגידול במצע מנותק שנוסה לראשונה בקיבוץ חפץ חיים בהקשר לשנת שמיטה, התפתח בהמשך לענף חקלאי חשוב.

ד”ר משה זקס היה פעיל במכון לחקר החקלאות ע”פ התורה, שהנו גוף ציבורי, העוסק בלימוד הבעיות ובהדרכה של חקלאים ושל צרכנים שומרי מצוות. השתתף בצוותים עם גורמים הלכתיים לגיבוש דרכי פעולה, שימש כרפרנט לפניות צבור וגופי כשרות בתחום בעיות ההלכה בחקלאות, ופרסם בנושאים אלה עבודות מחקר ומאמרי הדרכה רבים.

ד”ר זקס פרש לגמלאות ב-1991, אך המשיך לעסוק בייעוץ ובהכוונת גופים מחקריים, הלכתיים וכשרותיים לגבי נושאים הקשורים לחקלאות על-פי ההלכה.

ערכה עמליה ברזילי, 2009