ישראל סלומניצקי

ישראל סלומניצקי נולד ב-1903 בלודג’ שבפולין. המשפחה עברה לסנט-פטרסבורג ברוסיה ושם הוא למד בגימנסיה. הוא עלה ארצה ב-1922. ב-1924 הצטרף לקיבוץ בית-אלפא, והיה אחראי על גן הירק במקום. לאחר שעזב את הקיבוץ, שימש בשנים 1936-1942 כמדריך ראשי לירקות באזור הצפון מטעם תחנת הניסיונות ברחובות.

ב-1942 החל סלומניצקי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1947 קיבל את התואר מוסמך במקצועות הראשיים ביוכימיה ובקטריולוגיה. בהתחשב בידענותו במקצוע הוא מונה כמרצה בגידול ירקות בפקולטה לחקלאות עוד לפני קבלת התואר, והמשיך להרצות בנושא עד 1958. ב-1958 קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית עבור עבודת מחקר על “שתי עונות גידול של תפוחי-אדמה בישראל”.

ב-1950 התקבל סלומניצקי כעובד מדעי במחלקה לירקות בתחנה לחקר החקלאות (אז עדיין ממוקמת ברחובות). בהמשך מונה למנהל המחלקה לירקות במכון לגידולי שדה וגן במכון וולקני שבבית דגן, ומילא תפקיד זה עד לפרישתו לגמלאות.

עבודתו עסקה במיוחד בפיסיולוגיה של תפוחי-אדמה ובטיפוח זני תפוחי-אדמה מתאימים לאקלים חם עם אפשרות ייצור מקומי של זריעים; בתחום זה נחשב כמומחה בינלאומי. ב-1954 ערך סיור לימודי ביפן ובעקבות התרשמותו מהשימוש בחיפוי שקוף קידם בארץ את גידול הירקות החורפיים תחת יריעות פלסטיק. יוזמתו בתחום זה הביאה להחדרת שיטת הגידולים החסויים בישראל, ובעקבותיה לפיתוח חקלאות המנהרות העבירות והחממות – אחד ההישגים החשובים של החקלאות הישראלית המודרנית.

בשנים 1965 ו-1966 ערך סיורים באירן ובטורקיה כדי לאסוף זני ירקות ותיקים ומיוחדים שיוכלו לשמש כחומר גנטי לטיפוח זנים חדשים. הוא הגה את הרעיון לטפח זני תות-שדה המניבים בעונת החורף למטרות יצוא לאירופה, ותרם משמעותית לפיתוח ענף זה בארץ.
הוא גם עסק בבעיות גידול של בצל, שעועית ופול הגינה.

פרש לגמלאות ב-1968 אך המשיך לעבוד כיועץ עד 1971. בהמשך עסק בהתנדבות בתחומים אזרחיים שונים.
ב-1985 הוא זכה בתואר “עמית כבוד” של מינהל המחקר החקלאי.

הוא נפטר ב-1991.

ד”ר ישראל סלומניצקי הצטיין ברעיונות מבריקים, ביצירתיות וביוזמה, ותרם הרבה לקידום ענף הירקות. עמיתיו וחבריו זוכרים אותו כבעל חוש הומור וכושר סיפור מופלא, ובנכונותו לעזור בתחום האישי והמקצועי.

ערכה עמליה ברזילי, 2008

מעודכן לתאריך: 04/09/08 11:48