יצחק ארנון

בשנת 1971 הוענק לפרופ’ ארנון “פרס ישראל לחקלאות”

יצחק אהרונוביץ (עם קום המדינה עיברת את שם משפחתו לארנון) נולד בבלגיה ב-1909. התחנך ברוח ציונית מצעירותו, ולמד חקלאות במכון האגרונומי הגבוה בג’מבלו, בלגיה. בשנת 1931 זכה בתארים מהנדס תעשיות חקלאיות ומהנדס אגרונום. עוד בהיותו תלמיד תיכון בשנת ב-1926, ביקר לראשונה בארץ-ישראל. עם סיום לימודיו שירת בצבא הבלגי וב-1932 התחתן ועלה ארצה.

בתחילה, עבד במספר עבודות מזדמנות, ובשנת 1933 קיבל את התפקיד של מנהל ניסיונות בתחנת הניסיונות החקלאית של ממשלת המנדט בעכו. כאחראי על המחקר בתחנת עכו, קיים קשרי עבודה עם חוקרי תחנת הניסיונות ברחובות, וניהל רשת של ניסיונות בגידולי שדה בשיתוף הדוק עם אירגוני מגדלים יהודים בא”י. בהמשך מונה למשרה של מפקח על המחקר בגידולי שדה וכיהן בתפקיד זה עד לסגירת התחנה בשנת 1948, עם סיום המנדט.

בשנת 1948 העביר ארנון את שרידי תחנת עכו לישוב הטמפלרים ולדהיים, ובעזרת משרד החקלאות הקים בסביבה תחנת ניסיונות חדשה בשם נווה-יער (לימים, מרכז מחקר חקלאי צפון).

התחנה בנווה יער, בניהולו, עסקה בראשיתה בעיקר בגידולי שדה, מספוא ומרעה.

בשנת 1952 הצטרף למחלקה לגידולי שדה של התחנה לחקר החקלאות שעדיין הייתה ממוקמת ברחובות ובשנת 1957 התמנה למנהל המכון לגידולי שדה בבית דגן.

בשנה זו קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית, ובהמשך התמנה בפקולטה לחקלאות לפרופסור בגידולי שדה וירקות.

בשנת 1958 נבחר ד”ר ארנון למנהל התחנה לחקר החקלאות (מכון וולקני) וכיהן במשרה זו עד שנת 1968.

בעברית פרסם מספר ספרים בסיסיים המיועדים לחקלאים, למדריכים ולסטודנטים: גידולי שדה – הלכה ומעשה (1962), תורשה, השבחה וייצור זרעים בגידולי שדה (1962), כללים לעריכת ניסוי שדה (1964), גידול כותנה (1966), וכ”כ היה עורך ראשי של האנציקלופדיה לחקלאות.

את השקפותיו על הארגון והניהול של המחקר החקלאי בארץ ובארצות מתפתחות ואת ניסיונו בחקלאות באזורים צחיחים הציג בפרסומים באנגלית, שהתקבלו בעניין רב ע”י מוסדות הפיתוח הבינלאומיים:

1968   Organisation and administration of agricultural research

1972   Crop production in dry regions

1975  Planning and programming of agricultural research

1981, 1987 Modernization of agriculture in developing countries

1989  Agricultural research and technology transfer

1992  Agriculture in dry lands, principles and practice

בהנהלתו נערך ניסיון לשלב בין התחנה לחקר החקלאות לבין הפקולטה לחקלאות להקמת “המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות” שפעל משנת 1960 עד שנת 1965, אך השילוב לא יצא אל הפועל. בהמשך, מילא תפקיד מרכזי בהקמת רשות ממלכתית למחקר ולפיתוח, ובשנת 1968 הוגש “דו”ח קצ’לסקי” שהיווה שלב חשוב לקראת ארגון מינהל המחקר החקלאי והפעלת דירוג מחקר. במסגרת פעילותו בתוך המוסד הפעיל ועדות לקידום ולהשתלמות חוקרים ולקביעת נוהלי עבודה, ויחד עם מנהל משרד החקלאות הקים ועדות מקצועיות לקביעת כיווני מחקר רלוונטיים למגדלים.

בשנת 1969 מונה למנהל המרכז לחקר גידולים מוגנים בבית דגן, ובמקביל עסק במחקרים במכון לתכנון כפרי במרכז לחקר ההתיישבות ברחובות. בין היתר בחן את השינויים שחלו בחקלאות הערבית בישראל. כ”כ היה מרצה ויועץ מוערך בכנסים ובמוסדות בינלאומיים, במיוחד בתחום ארגון המחקר החקלאי ובפיתוח אזורים צחיחים.

בשנת 1971 הוענק לפרופ’ ארנון “פרס ישראל לחקלאות”, על פעילותו המחקרית בגידולי שדה ובהשבחה, ועל תרומתו בארגון ובייזום מחקרים בהיקף רחב לטובת חקלאות ישראל.

בשנת 1973 פרש פרופ’ ארנון פורמלית לגמלאות, אך המשיך בפעילותו במסגרת שיתוף בינלאומי ועסק בכתיבת סידרה של ספרים בהם ריכז את ניסיונו המקצועי הרחב.

בשנת 2000, בהגיעו לגיל 90, הוציא לאור ספר אוטוביוגרפי מרתק: “חיי עם צמחים ועם חקלאים, זיכרונות של אגרונום בפלשתינה (א”י), בישראל וברחבי העולם.”

לקראת יום הולדתו ה-95, בשנת 2004, העניק ד”ר אלי פוטיבסקי, ראש המינהל המחקר החקלאי, תעודת הוקרה לפרופ’ ארנון “עם הגיעך לגיל הזהב, ועל תרומתך רבת השנים למינהל המחקר החקלאי ולקידום המחקר בישראל”.

פרופ’ יצחק ארנון נפטר בשיבה טובה בתחילת אפריל 2005.

ערכה עמליה ברזילי, 2008