דב פרוסקי

דב פרוסקי נולד בשנת 1948 במונטווידאו, אורוגוואי. הוא למד בבית הספר היסודי "מקסיקו" ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר "סוארס" במונטווידאו. במהלך שנות לימודיו היה פעיל בתנועת "מכבי הצעיר". את לימודיו הקדם-אוניברסיטאיים השלים במוסד IAVA, אף הוא במונטווידאו.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל בפקולטה לחקלאות באורוגוואי, שם למד בשנים 1966–1967.

בשנת 1967 עלה לישראל כמתנדב בתקופת מלחמת ששת הימים ועבד בקיבוץ נאות מרדכי.

בהמשך עבר לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, בקמפוס רחובות, שם השלים תואר ראשון בחקלאות (.B.Sc. Agr) בשנים 1967–1969. לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני (.M.Sc. Agr) בהגנת הצומח בשנים 1969–1972, ובהמשך השלים לימודי דוקטורט (.Ph.D. Agr) בשנים 1973–1977.

נושא עבודת הגמר: השפעת חומרי הדברה סיסטמיים על חיטה, שיבולת שועל וחילדון, בהנחיית ד"ר עמוס דינור וד"ר יעקב אשל.

נושא עבודת הדוקטור: בירור המנגנון הקשור באינדוקצייה, ע"י פונגיצידים סיסטמיים, של ריאקצייה דמוית היפרסנסיטיבית בצמח רגיש, בהנחיית פרופ' עמוס דינור ופרופ' בנימין יעקובי.

לאחר סיום הלימודים שירת בצה"ל שרות פעיל למשך חצי שנה.

עם סיום לימודיו בשנת 1977 החל לעבוד כחוקר במחלקה לאחסון פירות וירקות במכון וולקני. מחקריו התמקדו במחלות אחסון של פירות נשירים וסובטרופיים, בשיתוף ד"ר גיורא זאוברמן, ד"ר יורם פוקס וד"ר רות בן-אריה.

המחקר במעבדתו של דב פרוסקי התמקד בהבנת התהליכים הבסיסיים העומדים בבסיס יחסי הגומלין בין פירות לבין פטריות פתוגניות. ידוע כי יחסי גומלין אלה כוללים ייצור, הפרשה וזיהוי של מגוון רחב של אותות על-ידי הצמח והפתוגן כאחד. במעבדה נעשה שימוש בגישות כימיות, ביוכימיות, גנטיות וביולוגיות-מולקולריות במטרה לזהות, לאפיין ולהעריך באופן ביקורתי את הגורמים המעורבים בהתפתחות המחלה. הדגש המחקרי הושם על המנגנונים הביוכימיים והמולקולריים המווסתים את יחסי הגומלין בין גורמי האלימות (Virulence) של הפטרייה לבין מנגנוני העמידות של הפרי.

בתחילת דרכו המדעית, בשנים 1981–1982, היה דב פרוסקי הראשון בעולם שפענח את מנגנון העמידות הטבעית של פירות האבוקדו ואת השינויים המתרחשים במהלך ההבשלה, המביאים לעלייה ברגישות הפרי למחלות. באמצעות שילוב של גישות כימיות וביולוגיות זיהה את הבסיס לעמידותם הטבעית של פירות אבוקדו בלתי בשלים. בעקבות מחקר זה הפך תחום החומרים האנטי-פטרייתיים הקיימים מראש ברקמות הפרי (Preformed Antifungal Compounds) לאחד מנושאי המחקר המרכזיים במעבדה. בהמשך נחקרו, באמצעות כלים מולקולריים מתקדמים, המנגנונים הביוסינתטיים ותהליכי הפירוק של חומרים אלה בקליפת האבוקדו. מחקר זה, עם מחקרים מאוחרים יותר במנגו, מהווה עד היום אבן דרך בהבנת מנגנוני העמידות של פירות סובטרופיים בתקופה שלאחר הקטיף.

מאמצע שנות התשעים עבר מוקד המחקר במעבדה להבנת המנגנונים המבקרים את התעוררותן של הדבקות רדומות (Quiescent Infections) בפירות לאחר הקטיף. במשך שנים רבות עסקו דב פרוסקי וצוותו בחקר תהליכי הפתוגנזה ובבקרת ההפרשה של אנזימים פטרייתיים כפונקצייה של ה-pH בסביבת ההדבקה ובקשר לחידוש התפתחות המחלה. מחקרים אלה הובילו להבנה כי ויסות ה-pH מהווה אחד הגורמים המרכזיים הקובעים את תחילת התפתחותן ואת התקדמותן של מחלות לאחר הקטיף.

חקר מנגנוני שינוי ה-pH המושרים על-ידי הפתוגן והשפעתם על חידוש התפתחותן של הדבקות רדומות תרם להבנה חדשנית ופורצת דרך של יחסי הגומלין בין הפטרייה לפרי. במקביל, הוביל מחקר זה לפיתוח גישות יישומיות חדשניות לטיפול בפירות מנגו לאחר הקטיף באמצעות בקרה על ה-pH.
הטכנולוגיות שפותחו במעבדה יושמו בבתי אריזה ברחבי העולם והוטמעו לאורך כל שרשרת האספקה – משלב האריזה וההובלה הימית ועד לרשתות השיווק באירופה. יישומים אלה אפשרו שיווק פירות איכותיים תוך הפחתה משמעותית בשימוש בחומרי הדברה. בהמשך הורחב המחקר להבנת המנגנונים המולקולריים המבקרים את תהליכי ויסות ה-pH ואת תרומתם לאלימות הפטרייה ולהתפתחות המחלה.

במהלך הקריירה המדעית שלו פרסם  דב פרוסקי עד רגע זה כ-340 מאמרים מדעיים בכתבי עת בין-לאומיים מובילים. בין הישגיו הבולטים נמנים שלושה פרקי סקירה בכתב העת היוקרתי Annual Review of Phytopathology וכן ארבעה ספרים מדעיים בנושאי Colletotrichum, פתולוגיה לאחר הקטיף של פירות ואגוזים ונושאים נוספים. הוא הוזמן לשאת למעלה מ-90 הרצאות בכנסים מדעיים בין-לאומיים והנחה יותר מ-20 תלמידי מוסמך, 10 תלמידי דוקטורט וכ-15 חוקרי פוסט-דוקטורט.

במסגרת פעילותו הציבורית במנהל המחקר החקלאי מילא דב פרוסקי שורה של תפקידי ניהול והובלה:

1994–2002 – כיהן כמנהל המחלקה לאחסון פירות וירקות במכון לטכנולוגיה ואחסון של תוצרת חקלאית.

2002–2007 – שימש מנהל בפועל של המכון לטכנולוגיה ואחסון של תוצרת חקלאית.

2007–2010 – כיהן כסגן המדען הראשי למחקר.

תפקידים נוספים:

בין השנים 2005–2010 היה נציג המחלקה בוועדה הפרופסיונלית של מנהל המחקר החקלאי.

במהלך שנות עבודתו במנהל המחקר החקלאי שימש חבר בוועדות היגוי רבות וכיו"ר ועדות שיפוט בתחומי הפירות והירקות, ובפרט בתחום הפירות הסובטרופיים.

כמו כן היה חבר בהנהלת ענף הסובטרופיים במועצת הפירות.

בשנים 1998–2000 כיהן תחילה כסגן נשיא ולאחר מכן כנשיא העמותה הישראלית למחלות צמחים.

בפעילותו הבין-לאומית:

נבחר בשנים 1990–1995 לחבר בוועדת ההיגוי לפתולוגיה של מחלות לאחר הקטיף ב-International Society for Plant Pathology (ISPP). בהמשך כיהן כחבר בוועדת ההיגוי של הוועדה המרכזית (Plenary Committee) לפתולוגיה של מחלות לאחר הקטיף בארגון זה.
בשנים 2008–2015 נבחר וכיהן כיו"ר הוועדה לפתולוגיה של מחלות לאחר הקטיף ב-ISPP.
במסגרת תפקידו יזם והוביל סדרת כנסים בין-לאומיים בתחום, המתקיימת ברציפות עד היום ומהווה מוקד מרכזי לקידום המחקר והידע בפתולוגיה של מחלות לאחר הקטיף.

בשנת 2007 נבחר לנציג הלאומי של ישראל בתחום המדע לחקלאות ומזון (Science Officer) במסגרת European Cooperation in Science and Technology. בתפקיד זה כיהן במשך 12 שנים וייצג את ישראל בפעילויות בין-לאומיות לקידום שיתופי פעולה מחקריים בתחומי החקלאות והמזון עם הקהילה האירופית.

בשנת 2015 פרש לגמלאות. לאחר פרישתו הועסק במשך כשלוש שנים באמצעות קרן קמ"ח, ובתקופה זו המשיך להדריך סטודנטים.

מאז פרישתו הוא משתתף כ"גמלאי מתנדב" בפעילויות שונות במחלקה ומשתף פעולה עם קבוצות מחקר באוניברסיטת לנז'ואו (Lanzhou), מחוז גאנסו, וכן עם קבוצות מחקר בבייג’ינג, סין. כמו כן, הוא מקיים שיתופי פעולה עם קבוצות מחקר בקורדובה שבספרד. בארץ הוא משתף פעולה עם חוקרים צעירים של אוניברסיטת תל-אביב.

נוסף על כך, הוא משמש מרצה בקורסים רבים המתקיימים במדינות מתפתחות ובסין בתחומי הטיפול בתוצרת חקלאית טרייה לאחר הקטיף. הוא מרצה גם באוניברסיטת שנחאי.

הוא היה חבר בוועד "אגודת נאמני המחקר החקלאי ושוחריו – מרכז וולקני".

ערכה עידית סופר, יוני 2026