ישראל לוין

ישראל לוין נולד ב-25 ביולי 1914 בריגה שבלטבייה. הוא התחנך בבית ספר יהודי והיה פעיל בתנועת “השומר הצעיר”. עם תום לימודיו יצא להכשרה, ומשם עלה לארץ היישר לכפר גלעדי, בשנת 1934.
עבד בעבודות חוץ במפעל רוטנברג, במשך למעלה מעשרים שנה עבד כרפתן, ובהמשך עסק בהוראת כימיה וחקלאות. במקביל לעבודתו למד בפקולטה לחקלאות ברחובות. במהלך חייו בקיבוץ כיהן פעמיים כמזכיר הקיבוץ והיה פעיל בוועדות שונות.

הוא סיים תואר שני ב-1955, בנושא: “ניסויים בחקירת השפעת סלן שבמספוא על פרות ואווזונים בנאות מרדכי” (בהנחיית פרופ’ אהרון בונדי וד”ר רענן וולקני).

את לימודי הדוקטורט בפקולטה לחקלאות ברחובות סיים בשנת 1962. נושא התזה: “תמורות חנקן וזרחן המצויים בקרקע ומוספים בדשן בעמק החולה, מידת תנועתם לעומק וקביעת זמינותם למספר גידולים חקלאיים” (בהנחיית ד”ר יוסף הגין). לוין מצא נוסחה המסבירה את הקשר בין תנועת הניטרטים בקרקע לבין ההשקיה, ועבודת המחקר שלו פורסמה ושימשה ספר לימוד.

לאחר סיום הדוקטורט הוצע לו לעסוק כחוקר בתחום ההשקיה, כי בצפון הארץ הוחלט לקבוע מכסות מים, ולשם כך היה צורך לחקור את צריכת המים של הגידולים השונים.

בתחילת שנות השישים הצטרף למכון וולקני, לאגף לקרקע ומים.

ישראל לוין היה חוקר מרכזי בתחום מדעי הקרקע, המים וההשקיה, עם התמחות ייחודית באזור עמק החולה ורמת הגולן.

הוא התמחה במחקרים בנושאי קרקע, דישון והשקיה בגידולי שדה (בעיקר כותנה) ובמטעים.

מחקריו, המשתרעים משנות ה-60 ועד סוף שנות ה-80, התמקדו בייעול השימוש במים ובדשנים, תוך שמירה על איכות הסביבה ומניעת השפעות שליליות של ייבוש החולה.

להלן פירוט תחומי המחקר העיקריים שלו:

1. מחקר קרקעות הכבול בעמק החולה

חלק ניכר מעבודתו הוקדש לבעיות שנוצרו לאחר ייבוש החולה. לוין חקר את הדרכים לעכב את הידרדרות הקרקע ולמנוע זיהום מים:

מניעת שקיעת פני הקרקע: מחקרים על קצב ירידת פני השטח בקרקעות הכבול ודרכים להאט זאת.

מניעת שטיפת חנקות (Nitrates): פיתוח שיטות למניעת דליפת חנקות מאגן החולה לכנרת, כולל שימוש בגידולי מספוא (כמו עשב רודס ואספסת) ל”ניקוי” עודפי חנקן מהקרקע.

ניהול משק המים בכבול: השפעת ייבוש והרטבה לסירוגין על תכונות הקרקע והצפת שטחי כבול כפתרון לבעיות אגרונומיות.

כמו כן, מניעת הרעלת בקר כתוצאה ממזון (מספוא) עשיר בניטרטים שגדל בקרקעות החולה.

2. פיתוח ואופטימיזציה של השקיה בטפטוף

לוין עסק בהשקיה בטפטוף, תוך בחינת היבטים פיזיקליים ופיזיולוגיים:

פיזור מים בקרקע: הדמיות מחשב ומדידות שדה של התפשטות המים.

מיקום שורשים: הקשר בין משטרי השקיה לבין התפתחות מערכת השורשים, במיוחד במטעי תפוחים.

3. דישון והזנה (Fertigation)

מחקריו שילבו בין השקיה לדישון (הדשיה) לשיפור היבולים:

הזנת מטעים וכותנה: השפעת רמות חנקן, זרחן ואשלגן על התפתחות הצמח ויבולו, בדגש על כותנה ומטעי תפוחים (למשל, הזן ‘סטארקינג דלישס’).

4. אגרונומיה של גידולים ספציפיים

מחקרים יישומיים במגוון גידולים:

• מטעים: תפוחים (כולל השפעה על כושר אחסון), אבוקדו צעיר ואשכוליות.
• גידולי שדה: כותנה (השוואה בין המטרה לטפטוף), בצל לזרעים, תפוחי אדמה וחיטה.
• תנאי קרקע קשים: גידול עצי פרי בקרקעות שטחיות ואבניות (כמו באזור בית נקופה) ובקרקעות רמת הגולן.

ישראל לוין הצליח לגשר בין הפיזיקה של הקרקע לבין הפרקטיקה החקלאית. עבודותיו סיפקו בסיס מדעי לניהול מושכל של עמק החולה, תוך איזון בין הצורך בייצור חקלאי אינטנסיבי (כותנה ומטעים) לבין הגנה על משאבי הטבע של ישראל.

בשנת 1967 זכה בפרס קפלן על הישגיו. מתוך נימוקי הזכייה: “על התמדה בהפצה וביישום ממצאי מחקריו בהשקיה ובדישון של גידולי כותנה ואספסת בגליל העליון, שהביאו לחיסכון ניכר בצריכת מים, בימי עבודה ובדשנים ועל תרומתו בהכנסת המדע לשירות החקלאי.”

דוגמה לחיסכון במים בגידול הכותנה: לוין גילה כי ניתן לקבל יבולים גבוהים גם אם תוקטן כמות המים ב-30 אחוז. השקיה מוגברת ובעיתוי לא נכון עלולה להגדיל את אחוז הנשירה של הצמח ולהפחית את כמות היבול.

דוגמה ליכולת היישום המיידית של לוין: בזכות עבודת הדוקטורט שלו על שטיפת ניטרטים, נמצא פתרון לחלקה עקרה בכפר סאלד. בבדיקה מעמיקה נמצא עודף חנקן באחת משכבות הקרקע. שטיפת הקרקע פתרה את הבעיה והאדמה החלה להניב יבולים.

• לוין נחשב לאחד מחלוצי המחקר החקלאי בגליל ופורץ דרך בתחומו. הוא היה בין מקימי מכללת תל חי והקים בה את המגמה החקלאית, שהיוותה את התשתית ללימודי ביוטכנולוגיה, חקלאות וסביבה במכללה כיום.

• חינוך והוראה: לימד בתיכון “עמק החולה” בכפר בלום ובתל חי, והכשיר דורות רבים של סטודנטים לחקלאות שראו בו “מורה לחיים” ומודל לחיקוי.

ישראל לוין נפטר ב-1998.

משנת 2000 מתקיים לזכרו כנס שנתי על חידושים במחקרי חקלאות.

ערכה עידית סופר, מרץ 2026