יעקב קוסטרינסקי

יעקב קוסטרינסקי נולד ב-1896 ברוסיה.
את השכלתו החקלאית רכש במכון ללימודי חקלאות בחרקוב באוקראינה.
קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית ב-1956.

עלה ארצה והצטרף ב-1926 לתחנת הניסיון החקלאית, כעוזרו של האגר’ מרדכי וולקני, מנהל המחלקה לפלחה.
מקום עבודתו הראשון היה בחוות הניסיונות של גבת, במערב עמק יזרעאל. ב-1935 עבר קוסטרינסקי לתחנה ברחובות, וקיבל את האחראיות על הניסיונות בגידולי שדה בבעל.

אחרי 1951 עבר למחלקה לפלחה במכון לגידולי שדה בבית דגן. תחום פעולתו כלל את בעיות האגרוטכניקה וכן אקלום והשבחה של זני תבואות. כ”כ הקדיש הרבה תשומת-לב לגידול השומשום. אחד מזני הטיפוח שלו, “45” היה בעל יכולת הנבה רבה ואיכות גבוהה, והצטיין בתכונה החשובה שהזרעים לא נשפכו באסיף.

קוסטרינסקי היה ראשון החוקרים בארץ של גידול החִמצה (חומוס) ואף חיבר את הערך “חמצה” באנציקלופדיה לחקלאות.

ד”ר קוסטרינסקי ופרופ’ ש. הורביץ ערכו את החומר הניסיוני שהשאיר אגר’ מרדכי וולקני לאחר פטירתו, והביאו אותו לדפוס (“מחקרים בשדות בעל”).

את מחקריו וניסיונו האישי סיכם קוסטרינסקי במספר רב של מאמרים ובמונוגרפיה “גדולי דגן החשובים בישראל: חיטה, שעורה, שבולת-שועל” (2 כרכים שהופיעו ב-1948 וב-1966, בהוצאת ספריית השדה). עמיתיו העריכו את המונוגרפיה כספר יסודי על גידול תבואות.

ד”ר קוסטרינסקי זכה לפרס העבודה מטעם הסתדרות העובדים בשנת 1964.

פרש לגמלאות ב-1961, אך המשיך לעסוק בניסיונות ובכתיבה.

נפטר ב-1982.

ערכה עמליה ברזילי, 2008