מנחם זקס

מנחם זקס נולד ב-1936 בישראל. למד בתיכון חקלאי בפרדס חנה, בשנת 1957, אחרי שירותו הצבאי, החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1964 זכה בתואר מוסמך במקצוע בוטניקה.

בשנים 1957-1960 הצטרף לצוותי מחקר במרעה טבעי (בניהול פרופ’ נפתלי תדמור) ובחקלאות עתיקה בנגב (בניהול פרופ’ אבן-ארי). בשנים 1960-1969 עבד כחוקר במעבדה לפיסיולוגיה של הצמח, במכון לחקר הנגב. הוא שהה בשבתון באוניברסיטת דייוויס, בקליפורניה, ארה”ב, והשלים שם את הדוקטורט בפיסיולוגיה של צמחים (1968).

ב-1969, התקבל ד”ר זקס כחוקר לתחנה לחקר החקלאות בבית דגן, ומונה למנהל המחלקה לירקות במכון לגידולי שדה, במקומו של ד”ר ישראל סלומניצקי שיצא לגמלאות.

במסגרת עבודתו, ריכז את המחקרים האגרוטכניים והפיסיולוגיים בנושאי תות שדה, ארטישוק וסלרי, וקידם את המחלקה בנושא פיתוח ירקות ליצוא.

היה חבר הנהלת ענף הירקות במשרד החקלאות ובין השנים 1972-1977 שימש כיו”ר מועצת החוקרים במכון לגידולי שדה. ד”ר מנחם זקס (“נחצ’ה” כפי שמוכר בין ידידיו) היה פעיל גם בענף השתלנות בשנת 1974 הצטרף ליוזמה של פיתוח “חישתיל” – מערכת ביולוגית-ממוכנת לייצור שתילים איכותיים של ירקות וצמחי נוי, והמוצר זכה להצלחה חקלאית מרובה. תחילה שימש כיועץ, אח”כ היה מנהל המו”פ וממשיך להיות פעיל במפעל. ב-1977 זכה בפרס קפלן כחבר הצוות שפיתח והקים את “חישתיל”.

בשנת 1982 הצטרף למינהל פיתוח הקרקע של קרן קיימת לישראל, ומילא במסגרת זו תפקידי ניהול: מנהל המחלקה המקצועית באגף הייעור (1982-1988), מנהל חבל דרום של אגף היעור (1989-1994) ומנהל אגף הייעור (1995-1999). בתקופת עבודתו בקק”ל יזם תכניות מחקר ופיתוח במניעת התפשטות המדבר ובטיפול בבעיות סביבתיות באזורים שחונים, אשר זכו להתעניינות רבה במוסדות בינלאומיים. היה חבר במועצת המנהלים של הארגון הבינלאומי למחקר יערני, וריכז בו קבוצות עבודה בנושאים של שיקום סביבתי ויערני באזורים מופרים ובאזורים שחונים. כ”כ שימש כנציג ישראל בצוות ההיגוי המחקרי של התאגיד הבינלאומי למחקר באזורים צחיחים.

פרסם מאמרים מקצועיים ומדעיים רבים בנושאי התמחותו השונים. היה מרצה מבוקש בכנסים ובדיונים בנושאי ייעור וסביבה.

נחצ’ה זקס פרש לגמלאות בשנת 1999 וגם אחרי פרישתו לגמלאות הוזמן לעתים ליעוץ בפרויקטים בינלאומיים. בשנים 2000-2002 כיהן כנשיא האגודה הישראלית לריבוי צמחים ושתלנות.

ערכה עמליה ברזילי, 2008