יקיר גוטר

יקיר גוטר נולד בפולין ב-30.3.1920.

לאחר השלמת חוק לימודיו הוא היגר לארץ-ישראל ב-1938.

הוא למד חקלאות בקבוצת הסטודנטים הראשונה במכון לחקלאות (לימים, הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית). קיבל תואר שני ב-1944 על עבודתו בנושא: “הביולוגיה של מחלת קישיון הבטטה  SCLEROTIUM BATATICOLA TAUB. על שעועית ובוטנים” ותואר שלישי ב-1956, בנושא: “ביולוגיה של  TRICHODERMA VIRIDE PERS. EX FRIES ופתוגניותה לפירות הדר” (שתי העבודות נעשו בהנחיית פרופ’ י’ רייכרט).

ב-1945 הצטרף לתחנה לחקר החקלאות ועבד במחלקה לפתולוגיה של צמחים, בראשות פרופ’ רייכרט.

בראשית דרכו חקר גוטר בעיקר פתוגניות של פטריות וחיידקים בצמחי תרבות שונים. באותה תקופה לא היה די ידע לגבי זהות הפתוגנים התוקפים את הגידולים ולגבי הקשר הסיבתי בין מחלות צמחים לגידולים השונים בתנאי האקלים של הארץ.

ב-1946 הצטרף גוטר לקבוצת מדענים מהמחלקה לפתולוגיה של צמחים, בניהולו של פ”ש לטר (ליטואר), במטרה לחקור מחלות הדרים, בעיקר אלו שמתפתחות במהלך השינוע והאחסון. הממשלה הייתה מעוניינת לגלות את סיבת הפחת שנגרם להדרים בדרכם מארץ-ישראל לאנגלייה אף שהפרי היה תקין בזמן הקטיף. ההדרים היו מוצר יצוא חשוב ביותר בכלכלת ישראל, ומכאן חשיבותה של איכות הפרי.

גוטר ועמיתיו מצאו כי עיקר המחלות היו עובשים שנגרמו על ידי הפטריות Penicillium digitatum  ו-P. italicum, ושלאחר האחסון ביעד התפתחו פטריות ריקבון העוקץ (stem-end rot) שנגרמו בעיקר על ידי Diplodia ו-Colletotrichum.

גוטר חקר את הפתוגניות ואת תנאי ההתפתחות של מחלות אלה בתנאי האקלים בישראל. הוא בחן את יעילותם של קוטלי פטריות על שלבים שונים בהתפתחות הפטרייה, תוך התמקדות במניעת התהליך של יצירת נבגים.

אחד מתחומי העניין של גוטר במהלך הקריירה המקצועית שלו היה לפתח אמצעים למניעה ולהדברה של מחלות המתפתחות בפרי לאחר הקטיף.

מחקריו של גוטר עסקו ביחסי מינון-תגובה של קוטלי פטריות (פונגיצידים), שמטרתם הייתה למצוא את הכמות המינימלית היעילה נגד פתוגנים שונים ולפתח טיפולים משולבים להדברת מחלות פרי הדר. גוטר קבע את אופן הפעולה והיישום של כמה חומרים קוטלי פטריות על מחלות שונות של פירות הדר.

אחד מממצאיו החשובים היה כי הפרקטיקה המקובלת של שילוב קוטלי פטריות בתוך שעווה הפחיתה את יעילותם. הודות למחקריו, המועצה לשיווק פרי הדר בישראל שינתה את שיטת הטיפול בפרי בבתי האריזה. גוטר הוכיח כי מאחר שפטריות עובש הן טפילים התוקפים את הפרי רק כאשר הוא פצוע, טיפול זהיר בפרי במהלך השינוע מאפשר להפחית את השימוש בקוטלי פטריות.

בתגובה להתנגדות הגוברת לשימוש בכימיקלים, גוטר חקר שיטות חלופיות להדברת פתוגנים, כגון קרינת UV וקרינת גמא. הוא גם בחן הדברה ביולוגית ומצא כי לחיידק Bacillus subtilis  יש תכונות אנטגוניסטיות נגד פטריות אלו. מחקריו היישומיים, כמו גם מחקרי עמיתיו, תרמו להפחתת שיעור הריקבונות מ-20-40% בפירות לא מטופלים ל-2-4% בלבד בפרי שטופל כראוי.

בשנותיו האחרונות חקר גוטר את הופעתם של זני פטריות העמידים לקוטלי פטריות מקבוצת הבנזימידזול. הוא מצא כי שכיחות הזנים העמידים הייתה נמוכה במטעים אך בינונית בבתי אריזה וגבוהה במחסנים, ומצא חומרים חלופיים היעילים נגד זנים אלו. הוא גם הוכיח את חשיבות השמירה על תנאים סניטריים למניעת התפשטות הזנים העמידים. כמו כן, הוא הראה כי השימוש הנרחב בחומרי בנזימידזול הוביל לעלייה בשכיחות הפטרייה Alternaria spp., שאינה רגישה לחומרים אלו.

גוטר שימש יועץ למחלקה להגנת הצומח במשרד החקלאות ולמועצה לשיווק פרי הדר בנושא של קוטלי פטריות, והיה זהיר מאוד בהמלצותיו על טיפולים כימיים חדשים בשל מודעותו להשפעת הכימיקלים על בריאות הציבור. הוא היה בקשר עם מדענים בעולם ושפט מאמרים בכתב העת היוקרתי Phytopathology.

במישור האישי, גוטר מתואר כפרפקציוניסט, אדם בעל יושרה ומוטיבציה גבוהה לתרום לחקלאות ולישראל. הוא היה יהודי שומר מצוות שהקדיש מזמנו ללימוד יהדות, אהב לסייע לאנשים ובפרט לעולים חדשים, והיווה דוגמה להתנהגות אנושית למופת עבור עמיתיו.

יקיר גוטר נפטר ברחובות ב-4.6.1984.

הדף מבוסס על ההספד שכתבה לזכרו מינה שיפמן-נדל ב-Phytoparasitica, כרך 12, חוב’ 4-3, עמ’ 222-221 (1984).

ערכה: עידית סופר, מרץ 2026