נווה יער

תחנת המחקר נוה יער
 

השנים הראשונות של נווה-יער
רקע להקמת התחנה, ראשית התפתחותה, עובדיה הוותיקים
ליקט ד”ר מנשה הורוביץ

ייסוד תחנת הניסויים נווה-יער

בתקופת המנדט הבריטי על ארץ-ישראל (1920-1948) פעלו בארץ שתי מערכות של הדרכה וניסויים חקלאיים: האחת הופעלה ע”י משרד החקלאות של ממשלת המנדט, והייתה מיועדת לכלל האוכלוסייה החקלאית (ברובה ערבית), והשניה נוסדה ע”י התנועה הציונית כדי לתמוך בהתיישבות היהודית, ומרכזה היה בתחנה לחקר החקלאות ברחובות (לשם עברה ב-1932).

למשרד החקלאות המנדטורי היו מספר תחנות ניסויים באזורי הארץ השונים והתחנה הגדולה ביותר נמצאה בעכו. היא הוקמה ב-1925, על שטח של כ-4000 דונם, ופעלו בה היחידות הבאות: גידולי שדה וגן, גידול והשבחה של בעלי חיים, גידולי מטע, גידול עצי יער, ומעבדה אנטומולוגית. ההנהלה הייתה אנגלית, רוב מנהלי היחידות היו יהודים, והעובדים היו ערבים מכפרי הסביבה.

האגרונום יצחק אהרונוביץ (שעיברת את שמו אחרי קום המדינה לארנון), עלה מבלגיה ב-1932, והתקבל ב-1933 לתפקיד מנהל תחנת הניסויים החקלאית בעכו ובהמשך מונה לתפקיד המפקח על כל הניסויים בגידולי שדה בתחנות הניסויים החקלאיות המנדטוריות. מבחינה מקצועית הוא הרבה לעסוק בגידולי שדה, ובמיוחד בחיטה. חלק מהניסויים נערכו בעכו, והודות לשיתוף הפעולה עם ארגון עובדי הפלחה וארגון מגדלי הירקות בוצעו גם ניסויים רבים במשקי קיבוצים.

בנובמבר 1947 החליטו באו”מ על הקמת שתי מדינות נפרדות בארץ-ישראל, יהודית וערבית; עכו והסביבה נכללו במדינה הערבית המתוכננת. בגלל התנגשויות עם ערבים וחוסר נכונות של האנגלים להגן על התחנה, עזבו העובדים היהודים את המקום. המטעים ובעלי החיים של התחנה אבדו ברובם, אבל לגבי זרעים נבחרים של תבואות וירקות הגיע ארנון להבנה עם עמיתיו הערבים והם ניצלו.
במאי 1948 התקיימו דיונים במחלקת ההתיישבות ובמשרד החקלאות על עתיד תחנת הניסויים בעכו, והוחלט שיש להעביר את שרידיה מעכו למקום בטוח יותר בתוך שטח מדינת ישראל. הוצע למקם אותה בכפר הטמפלרים הגרמנים וולדהיים, שנעזב ותושביו הוגלו לאוסטרליה בעת המלחמה. בסביבת הכפר הייתה אדמה מתאימה לגידולי שדה, ונמצאו שטחי יער ומרעה טבעי עם אפשרויות לגידול בקר וצאן. התחנה החדשה נקראה נווה-יער (תירגום מילולי של וולדהיים), אולם אחרי זמן קצר גבר הלחץ של גרעיני ההתיישבות להתמקם בישוב הטמפלרי, ובמוסדות החליטו להעביר את מרכז התחנה מספר קילומטרים דרומה, ל”חוות שטוק” שנמצאה ע”י הכביש חיפה- נצרת, מול מושב בית שערים.

“חוות שטוק” הייתה חלקת אדמה שנרכשה ב-1924 על ידי משפחת שטוק, תעשיינים יהודים מטריאסטה (שבין היתר ייצרו משקאות). האדמות עובדו תחילה ע”י קרובי משפחה בארץ, ואחרי שנים אחדות הוחכרו לתנועת המושבים לשם הכשרת גרעיני עליית הנוער. עם קום המדינה החליטו יורשי משפחת שטוק למסור את החווה לממשלת ישראל במחיר סמלי, והאדמות ובנייני החווה צורפו לשטחים שיועדו לתחנת הניסויים נווה-יער.
מבני החווה הוקמו במרוצת הזמן על גבעה מול כביש חיפה-נצרת. הם כללו בניין דו-קומתי ומספר צריפים מעץ סביב חצר מגודרת. בשנים הראשונות לקיום התחנה, שימשו המבנים משרדים ומחסנים לעובדי התחנה.

 

ראשית דרכה של נווה-יער 1948 – 1960

תחנת הניסויים נווה-יער החלה לפעול בסתיו 1948, בניהולו של אגרונום (לימים ד”ר אח”כ פרופסור) יצחק אהרונוביץ – ארנון. בשנים הראשונות אחרי הכרזת המדינה עדיין לא גובש מבנה מערכת המחקר וההדרכה במשרד החקלאות. במשרד אמנם הוקמה “מחלקה למחקר הדרכה וחינוך חקלאי” שתפקידה היה לתאם בין היחידות השונות, אך למעשה רובן פעלו באופן עצמאי. הקשרים הטובים של ארנון עם ארגוני המגדלים וראשי משרד החקלאות אפשרו לנוה-יער להתקיים ולהתפתח בשנים הראשונות.

בשנים הראשונות לקיומה פעלה תחנת נווה-יער כיחידה אוטונומית, ונושאי המחקר נקבעו במידה רבה בהתאם לצרכים של משקי השדה בצפון הארץ ולאמצעים שהועמדו לרשות צוותי המחקר. האמצעים הפיסיים ותנאי הסביבה הכתיבו למעשה התמקדות העבודה בשלושה תחומים: גדולי שדה, מספוא ומרעה, בקר לבשר וצאן.

אולם שיתוף הפעולה בין נווה-יער לבין התחנה לחקר החקלאות שברחובות התהדק בהדרגה אחרי 1952, כאשר צורף ארנון לצוות התחנה ברחובות, ותחנת נוה-יער הוכרה כתחנה אזורית הקשורה ישירות לתחנה המרכזית לחקר החקלאות.

ב-1956 מונה ארנון למנהל המכון לגידולי שדה וגן שעמד לעבור לבית דגן, ולכן עזב את נווה-יער. אגר’ רפאל פרנקל מילא את מקומו כמנהל נוה-יער במשך השנתיים הבאות. ב-1958 בחרה הנהלת התחנה לחקר החקלאות את ד”ר ארנון כמנהל התחנה, ורפאל פרנקל עבר לבית דגן כדי לעמוד בראש המכון לגידולי שדה וגן. אגר’ יעקב ברקוביץ מונה מנהל נווה-יער וניהל את התחנה במשך 10 השנים הבאות (1958-1968).

הבעיה המסובכת ביותר הייתה מציאת כוח אדם מיומן. המרחק של המקום ממרכזי המדינה וחוסר היציבות הכללית ששרר אז בארץ, מבחינה צבאית, פוליטית וכלכלית, גרמו לכך שמבחר המועמדים המתאימים היה מצומצם והתחלופה הייתה תכופה, במיוחד בקרב העובדים המדעיים. המצב התייצב רק לקראת סוף שנות החמישים-. כעובדי מזכירות, הנהלת חשבונות, מחסן, מוסך, וכמנהלי עבודה נתקבלו יהודים עם ניסיון קודם כלשהו בארץ, לרוב בקיבוץ. חלקם נותרו במקום ואחרי מספר שנים קיבלו מעמד של עובדי מדינה קבועים. רובם גרו לאורך כביש מגדל העמק-עכו, וטנדר של התחנה היה מסיע יום-יום את העובדים לאורך מסלול זה במשך שנים רבות.

הייתה גם קבוצה די גדולה של עובדים ערבים, שגרו בעיירות סביב טבעון ונהלל והועסקו בעיקר כמטפלים בבעלי החיים וכטרקטוריסטים; כמו כן היו אחדים שעבדו בתחנת עכו והמשיכו בעבודה בשרות מדינת ישראל. עובדי השדה והשירותים הלא-מקצועיים היו רובם עולים חדשים שגרו במעברות אשר הוקמו בסביבת התחנה בעקבות העליות ההמוניות. לרובם לא היה ניסיון קודם בחקלאות, והם הועסקו כפועלי דחק. עם חיסול המעברות עזבו רובם את עבודתם בתחנה.

למרות התנאים המגבילים, נעשתה בנווה-יער בשנים אלה עבודה רבה וחשובה. לעובדים המדעיים הייתה הרגשה של שליחות, הם חשו שהם מעורבים ישירות בפיתוח הענף שבו התמחו, ותורמים בדרך זו לקידום החקלאות בארץ. לניסויים היו בד”כ מטרות מעשיות מיידיות. היה נהוג לדווח את התוצאות בהקדם לוועדות המגדלים, ובאמצעותן הגיעו החידושים מהר מאד למבחן השדה. המאמרים המקצועיים פורסמו בעברית, והירחון “השדה” נחשב כפורום מכובד לסיכום מחקר. עם זאת, חוקרים צעירים בעלי תואר שני דאגו לקידומם האקדמי והחלו או סיימו בתקופה זו את הדוקטורט שלהם.

להבנת הפעילות המחקרית בראשית שנות החמישים, יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה התרחשה בעולם המערבי התפתחות טכנולוגית אדירה בתחום המידע החקלאי, ואילו בארץ חלה בשנים אלה, שהיו שנות המאבק על הקמת המדינה, האטה ניכרת במשק היהודי.
עם הכרזת המדינה, אחת הפעולות הראשונות של משרד החקלאות הצעיר בשיתוף עם הארגונים החקלאים הייתה שיגור משלחת מקצועית בין-ענפית לארה”ב ללימוד החידושים, והודות למלווה שהתקבל למטרה זו, גם להזמין ציוד חקלאי חדיש. משימות המחקר וההדרכה, כפי שהוצגו ע”י ראשי המשרד והארגונים החקלאיים, היו ייעול הייצור המקומי והגדלתו.

הארה לתפקידה של נוה-יער במסגרת זו אפשר למצוא בקיום של “יום השדה הראשון במדינת ישראל” אשר אורגן בשדות התחנה במאי 1949. האירוע היה מוקדש לנושאים עונתיים – איסוף שחת וזריעת תבואות קיץ , וכן לתצוגה של מכונות חקלאיות חדישות , שהייתה מלווה בהדגמות והסברים.

ב-1954 היו בנווה-יער 53 עובדים קבועים (כולל עובדי הרפת,שבה היו אז 310 ראשי בקר) ועוד 38 עובדים ארעיים (כולל קורס הטרקטוריסטים שהתקיים במקום). בספר המלאי היו רשומים 20 טרקטורים וקומביינים. השטח החקלאי של התחנה השתרע על 2000 דונם של מרעה, פלחה, בעל ושלחין.

ב-1960 עסקו בנווה-יער בנושאי המחקר הבאים:
השבחת תירס [אברהם שלומי],אגרוטכניקה של סלק סוכר וכותנה [מנשה הורוביץ], אגרוטכניקה של גידולי פלחה [צבי קרחי], השבחה של צמחי מרעה ומספוא [זאב נאוה ויוסף כצנלסון], גידול בקר לבשר [דוד לוי], אנטומולוגיה של גידולי שדה ומטעים [נפתלי פלאות].

מנהלי תחנת נווה-יער

ארנון יצחק, חוקר גידולי שדה, מנהל התחנה 1948- 1956 > בית דגן
פרנקל רפאל, חוקר השבחה, מנהל התחנה 1956-1958 > בית דגן
ברקוביץ יעקב, אגרונום אחראי לתחנות אזוריות, מנהל התחנה 1958- 1968
מוזס משה, מרכז משק נווה-יער, מנהל התחנה 1968- 1992
פוטיבסקי אלי,חוקר צ. תבלין ומרפא ,מנהל התחנה 1992- 1999 > בית דגן

רביב מיכה, חוקר צמחי נוי וחקלאות אורגנית, מנהל התחנה 2005-1999

 

עובדים בנווה יער – 1948-1960
 להלן רשימה של עובדים אשר פעלו בנווה-יער בראשית דרכה
(1948-1960), מסודרים לפי מועד תחילת עבודתם בתחנה.

עובדי מחקר

חיים אולמן עסק בגידול ירקות בתחנת עכו, והצטרף לקבוצת העובדים של התחנה החדשה בנווה-יער עם הקמתה. משך עבודתו בנוה-יער היה קצר (1948-1952).
בתקופה זו ערך נסיונות בבעיות גידול וריבוי של בצל ועגבניות בעיקר, ופירסם את תוצאותיהם בירחון “השדה”. ב-1952 עבר לבית הספר החקלאי ע”ש כדורי, שם הועסק כמורה לירקות וכסגן מנהל, עד לפרישתו ב- 1957.

לאחר שעזב את נווה-יער לא היה המשך לנסיונות בירקות עד שד”ר צבי קרחי החל לטפל בדלועייים בשנות ה-1960.

אברהם שלומי היה העובד המדעי הראשון שהצטרף לתחנה, בספטמבר 1948. בעל נסיון מעשי רב בגידולי שדה והשקיע מאמצים גדולים בקידום גידול התירס בארץ. במשך יותר מ-20 שנות עבודתו בנווה-יער הוא טיפח מכלואי תירס רבים, מותאמים למטרות חקלאיות ותעשייתיות שונות. נפטר ב-1972.

יעקב ברקוביץ, בעל נסיון חקלאי מגוון בהונגריה, מונה ב-1949 מפקח על התחנות האזוריות.בתפקיד זה היה אחראי על הנסיונות שתיכננו חוקרי נווה-יער במשקים במקומות שונים בארץ. ב-1958 מונה למנהל נווה-יער . והוא מילא תפקיד זה עד לפרישתו, ב-1968. נפטר ב-1980.

בהמשך נתקבלו לתחנה אגרונומים צעירים אחדים, אולם חלק מהם לא התמידו ועזבו את המקום כדי לעבור לבית-דגן או להצטרף למוסדות הוראה ומחקר אחרים.

עמוס דברת, אחרי סיום לימודיו בהולנד ובאנגליה עלה ארצה והתקבל בנווה-יער ב-1949 כחוקר במספוא ומרעה. ב-1954 הוא עבר למרכז כדי לנהל את המחלקה למספוא במכון לגידולי שדה, וב-1960 הצטרף לפקולטה לחקלאות ברחובות.

זאב נאווה, רכש נסיון בהשבחת המרעה הטבעי בגליל המערבי ולאחר קבלת תואר מוסמך בפקולטה, הצטרף ב-1950 לנווה-יער כאחראי על פיתוח המרעה הטבעי, שהיה מצוי בשפע על אדמותיה. אולם ב-1966 עבר לפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון .

משה פינטהוס, מוסמך הפקולטה לחקלאות, התקבל בנווה-יער ב-1950 כחוקר בגידולי שדה. הוא עסק בנסיונות בחיטה, שעורה, סורגום וחמניות לשמן. ב-1955 החליט לעבור לפקולטה לחקלאות ברחובות.

דוד לוי, יליד ירושלים, מוסמך הפקולטה לחקלאות, התקבל לנווה-יער ב-1951 כחוקר בנושא בקר לבשר. הוא הקים וניהל את המחלקה לבקר לבשר עד לפרישתו לגימלאות ב-1991.

עדינה ריגר– שטיין רכשה את השכלתה החקלאית הגבוהה בפקולטה לחקלאות. ב-1953 התקבלה לעבודה בנווה-יער כמרכזת שירות האינטרודוקציה לגידולי שדה שהוקם במקום. אחרי מספר שנים הוחלט למקם את מרכז האינטרודוציה בבית דגן ועדינה עברה לשם ב-1958 . היא ניהלה את האיטרודוקציה במשך 20 שנה. וב-1973 הצטרפה למחלקה לוירולוגיה בבית דגן, שם עבדה עד לפרישתה ב-1994 . נפטרה ב-1999.

מנשה הורוביץ למד חקלאות בצרפת , עלה ארצה ב-1953 והצטרף לנווה-יער כעובד מחקר. תחילה עסק בנסיונות בסלק סוכר ובכותנה ובראשית שנות ה-1960 התמקד בהדברת עשבים. הקים וניהל את המחלקה לחקר עשבים רעים בנווה-יער עד 1983. אז עבר לבית- דגן לניהול המחלקה לפרחים ולנוי והמשיך את מחקריו שם עד לפרישתו ב-1994.

רפאל פרנקל רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת קליפורניה, בדייוויס. עם שובו ארצה ב-1956 , התמנה למנהל נווה-יער ונשאר בתפקיד זה שנתיים. ב-1958 נקרא לבית-דגן לניהול המכון לגידולי שדה וגן. ב-1961 הוא יסד במסגרת המכון את המחלקה לגנטיקה והשבחת צמחים, אותה ניהל עד לפרישתו ב-1987. נפטר ב-1999.

פלאות נפתלי, למד באוניברסיטה העברית והתמחה באנטומולוגיה חקלאית
(מוסמך ב- 1945 ודוקטורט ב-1951) .החל את עבודתו כאנטומולוג ב-1945 במשרד החקלאות של המנדט והמשיך בשה”מ באזור הצפון. ב-1957 הצטרף לנווה-יער כחוקר באנטומולוגיה ואקרולוגיה, ופעל בתחום זה עד לפרישתו ב-1985. נפטר ב-2003

יוסף כצנלסון, יליד ירושלים, היה חבר בקיבוץ בית קשת שם טיפל בענף הצאן ובמרעה הטבעי. ב-1958, שנה לאחר שזכה בתואר השני באוניברסיטה העברית, התקבל לנווה-יער כמרכז המחקר במרעה טבעי ובצמחי מספוא, ועסק בנושאים אלה עד למותו ללא-עת ב-1978. הוא התמקד במיוחד בגנטיקה ובהשבחה של מיני תלתן ושל דגנים רב- שנתיים.

צבי קרחי, יליד חיפה, למד מדעי החקלאות בארה”ב. לאחר סיום הדוקטורט , שב לישראל וב-1959 והתקבל לעבודה בנווה יער. תחילה עסק במחקר בבעיות אגרוטכניות של גידולי פלחה. מראשית שנות ה-60 התמקד בקידום גידולי הדלועיים ובפיתוח זנים מותאמים ליצוא. הקים וניהל בנווה יער יחידת מחקר בדלועים, וגם מילא תפקידים חשובים במינהל המחקר החקלאי ובמערכות מו”פ חקלאיות. פרש לגימלאות ב-1993.

עובדי מנהלה ושדה

עבדאללה ברגוטי. נולד בא”י ב-1922. ב-1943 התקבל לעבודה בתחנת הנסיונות המנדטורית בעכו. התקדם לתפקיד מנהל עבודה במחלקה לירקות וזכה להערכת הממונים עליו. ב- 1948 צירף אותו ד”ר ארנון לצוות של נווה-יער. עבד בקבוצת המחקר של ד”ר הורוביץ כאחראי על ביצוע הנסיונות בצמחי תעשיה ובהדברת עשבים. המשיך לעבוד במחלקה לחקר עשבים רעים אחרי 1983 תחת ד”ר קליפלד, עד לפרישתו ב-1987. זכה להכרה כ”עובד מצטיין” עבור תרומתו בקידום הדברת העשבים, בהתמדה, מסירות ויעילות.

פפאו יונה. נולד ב-1934 ברומניה, עלה ארצה ב-1944. בספטמבר 1948 התחיל לעבוד בתחנת נווה-יער. הצטרף לצוות של תירס כלאיים בהנהגת שלומי ובמרוצת הזמן הפך לכח הטכני המרכזי של היחידה. טיפל בשמירת האוסף הגנטי ולקיטלוגו וריכז את עבודת הטיפוח של זני תירס אחדים למספוא ולתירס מתוק. ב-1977 זכה להערכה כעובד מצטיין של המינהל והמשרד עבור איכות עבודתו המעולה. הקדים לפרוש לגימלאות ב-1980 מסיבות בריאות.
נסים ציטונה נולד בטורקיה ב-1921, עלה ארצה ב-1944. שהה בקיבוץ הגושרים עד 1948, ועסק שם בהנהלת החשבונות. בתחילת 1949 התקבל בנווה-יער; עבד בתחנה כמנהל חשבונות ואח”כ כאמרכל עד לפרישתו ב- 1976. בהמשך עוד עבד שנים אחדות במועצת פועלי עכו.

חסן רחיים סעדיה . נולד ב-1930 בא”י. ב-1950 התקבל לנווה-יער כפועל חקלאי בענף התירס. היה עובד מסור ורכש נסיון בצוות הטיפוח. בהמשך השתתף בשיחרור זני תירס מכלוא למספוא ולגרעינים, ועבור עבודות אלה זכה ב-1978 להכרה כעובד מצטיין במשרד החקלאות. לפי המלצת חוקר התירס ד”ר בר-צור קיבל חסן ב-1985 את פרס המטפח. פרש לגימלאות ב-1995.

מוחמד דיאב סעדיה. נולד ב-1931 בא”י. התקבל לנווה-יער ב-1950 כפועל חקלאי, והצטרף בהמשך לצוות מרעה טבעי. שימש כראש קבוצת העובדים בתחום זה ועזר לשמור על המשכיות בעבודה למרות התחלופה בחוקרים הממונים על הנושא. פרש לגימלאות ב-1981.

אברהם דייגי [ודלינגר] נולד בהונגריה ב- 1910, עלה ארצה ב-1938. התגייס לצבא הבריטי (1940-1945), עבד בתחנה לחקר המדגה בשדה נחום וב-1951 התקבל כעוזר לנסיונות שדה בנווה-יער. עבד 25 שנה בביצוע נסיונות בתחנה בהנחיית חוקרי גידולי שדה וגן. זכה בהערכה כעובד מצטיין. פרש ב-1976 ונפטר ב-1980.

ישעיהו מלכרי. נולד בגרמניה ב-1920, עלה ארצה ב-1936. היה חבר בקיבוץ מצובה (1938-1947), השתתף במלחמת העצמאות, ולפני נווה-יער עבד במשך שנתיים בבית המכס בחיפה. ב-1951 התקבל לנווה-יער כמזכיר התחנה ועסק בתפקיד זה עד 1964, ואז עבר לבית דגן שם עבד עד לפרישתו ב-1985 כאפסנאי ואח”כ כמנהל מדור ציוד ואספקה.

אשר לביא. נולד ב-1917 בפולין ועלה ארצה ב-1945. התקבל ב-1949 כנוקד בחווה לטיפוח בעלי חיים בעכו, וב-1956 עם השלמת בניית הדיר בנווה יער, מונה כאחראי על עדר הצאן הנסיוני במקום. הוערך כעובד מצטיין. פרש לגימלאות ב-1982

גולובינסקי אברהם. נולד בפולין ב-1931 ועלה ארצה ב-1948. משנת 1951 עבד בחווה לטיפוח בעלי חיים בעכו, וב-1956 התקבל כטרקטוריסט בנווה-יער.עבד בתחנה במוסך וכנהג עד לפרישתו ב-1996. זכה להערכה כעובד מצטיין של המשרד (1984) עבור מסירותו ויעילותו וכנהג מצטיין בשירות המדינה (1990)

יורם גונדרמן. נולד בגרמניה ב-1926 ועלה ארצה ב-1939. התחנך בקיבוץ חפצי-בה ובבי”ס מקצועי ע”ש טיץ בקיבוץ יגור. בין השנים 1946 ו-1958 עבד כטרקטוריסט ומנהל מוסך בקבוצת החותרים. ב-1958 התקבל כאחראי על המוסך בתחנת הנסיונות נווה-יער. במשך קרוב לעשור שימש גם כמדריך ומורה בקורס לטרקטוריסטים שאורגן ע”י משרד העבודה בנווה-יער. ב-1979 זכה להכרה כעובד מצטיין של משרד החקלאות עבור יעילותו ומסירותו באחזקה ובהפעלה של משק המכונות בתחנת נווה-יער. נפטר בטרם-עת ב- 1988

יש להדגיש שבשנים 1948-1960 עבדו בנווה-יער עשרות עובדים נוספים בתפקידים שונים, אבל מצאנו עליהם רק מעט נתונים. ביניהם יצוינו:
אברהם גרינר, יצחק גרשוני, מנחם הורוביץ, אביגדור וסרשטיין, ישראל חייקין, יוסף יקיר, דוד לביא, שלמה נוימן, משה סלומון , יוסף עוזרוביץ, אליהו ערמוני, דב פריד, אברהם שוורץ

מעודכן לתאריך: 27/12/10 08:52