|
ההיסטוריה של המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה
עמליה ברזילי
נערך בעזרתם של ד”ר יוסף שלהבת, ד”ר עמוס הדס וד”ר יחזקאל כהן.
שנים מנהל אגף – מכון
1935-1957 שלמה רביקוביץ
1957-1960 יעקב רובין
1960-1963 יוסף הגין, דניאל הלל, אלעזר שמואלי (ניהול משותף)
1963-1969 אליהו מור (מורבסקי)
1969-1973 יוסף שלהבת
1973-1977 ברונו ירון
1977-1980 ג’רי סטנהיל
1980-1987 ברונו ירון
1987-1991 אשל ברסלר
1991-1992 עמוס פייגין
1992-1995 יצחק שינברג
1995-1998 רמי קרן
1998-2002 זאב גרסטל
2002-2005 יחזקאל כהן
2005-2008 דדי רוסו
2008 – מני בן חור
ראשית דבר
סקירת פעילות האגף/המכון לקרקע ומים ומורשתו מתייחסת לכל התקופות מאז הקמת תחנת הניסיון החקלאית בבן שמן בשנת 1921 ועד המעבר לבית דגן (1970) דרך תל אביב ורחובות. הישגיהם של החוקרים מתועדים בתמציתיות בסקירה זו. הרחבה לפועלם ניתן למצוא בספר הזהב של מורשת מינהל המחקר שבאתר מינהל המחקר החקלאי. חוקרי המכון לקרקע ומים, רובם ככולם בעלי תואר דוקטור, חלקם החלו פעילותם במחקר בהיותם סטודנטים לתואר שני ובמהלך עבודתם סיימו לימודיהם לתואר דוקטור.
ציוני דרך
מבין המחלקות הראשונות שהוקמו ב’תחנת הניסיון החקלאית’ הייתה המחלקה ‘לכימיה חקלאית’, אשר כללה את המעבדה לקרקע. מנהל המחלקה ‘לכימיה חקלאית’ היה פליקס מנצ’יקובסקי. הנושאים שנחקרו בשנים הראשונות התרכזו בבעיות המעשיות של ההתיישבות החקלאית שהייתה בתנופת עשייה, ביניהם הערכת איכות ופוריות הקרקע, שיטות לטיוב קרקעות מלוחות והכנתם לעיבוד חקלאי, השקית תירס בהמטרה, מיון סוגי קרקעות בצפון הארץ, הרכב החול בדיונות, מחקרים בנושא ‘תרכובת מי הגשמים’, מי מעיינות עמק יזרעאל ומעיינות הירדן. ריכוז הניטרטים באדמות ארץ ישראל דרך בדיקתם וחקירת הזבלים בכפרים ועוד. ראשוני החוקרים במחלקה היו שלמה רביקוביץ, יפה ונחמה בידנר- בר-חוה.
בשנת 1932 החל המעבר הפיזי של התחנה מתל אביב לרחובות ובשנת 1935 נחנך הבניין לקרקע ומים ב’תחנת הניסיון’ ברחובות. חנוכת הבניין הייתה בנוכחות סיר ארתור ווקופ הנציב העליון הבריטי הרביעי (תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל) שתמך בהתיישבות החקלאית, בנוכחות חיים ויצמן ורעייתו ומנהל התחנה יצחק אלעזרי וילקנסקי (לימים אלעזרי וולקני). בשנת 1942 המעבדה לקרקע ומים הפכה להיות ה’מחלקה לקרקע ומים’.
בשנות ה- 40 וראשית ה- 50 מנהל המחלקה לכימיה חקלאית היה ד”ר שלמה רביקוביץ שהיה גם מרצה במכון ללימודי החקלאות, בתחנת הניסיונות. לצוות המחקר היו שותפים גב’ נחמה בידנר- בר-חוה, כימאית שעסקה בהמלחה ובתכונות הפיזיקליות של הקרקע. גנס, כימאי שעסק בסקר קרקעות. ויניק שעסק בפוריות הקרקע, דוד לחובר, מהנדס כימאי שעסק בסקר קרקעות ופוספוריטים. אליהו מורבסקי, מהנדס אגרונום שעסק במי השקיה ומליחות. גב’ פניה פינס, כימאית שעסקה בנושא המלחה והרכב קרקעות הארץ. אלכסנדר פורת (פרל), כימאי שעסק בהשקיה במים מלוחים, גיטה רוזנברג, לימים מנהלת המחלקה לכימיה והזנה, עסקה בבדיקות קרקע, רמתי כימאי בדיקות קרקע, קורט שלינגר, כימאי, עסק בסקר קרקעות. ההישגים המחקריים בשנים אלו היו סקר קרקעות בנגב הצפוני, בשפלה ובצפון. באזורי הנסויים שהשתרעו על שטח של 6 מיליון דונם. נחקרו תכונות פיזיקליות וכימיות של הקרקע. תכונות חומרי טיוב קרקע. כושר תאחיזת המים בקרקעות שונות וניצול מים מליחים לצרכי השקיה. בשנים אלו החלו לחקור את כבול החולה למטרות זיבול.
בסוף שנות ה-50, לאחר המעבר של התחנה לחקר החקלאות לבית דגן, האגף לקרקע ומים ועובדיו נשארו בקמפוס ברחובות בצמוד למכון ויצמן שהוקם בשכנות לתחנה לחקר החקלאות. מנהל האגף באותה עת היה ד”ר יעקב רובין שיזם מערכת מחקרים ארצית בנושא השקיית גידולים ותצרוכת מים של גידולי שדה (חיטה, סורגום, תירס, כותנה, סלק סוכר, אגוזי אדמה, אספסת, ועגבניות). מטעים (הדרים, אבוקדו, תפוחי עץ, ובננות) וכן גם דשא, ורדים בחממה, אגבה, וצפצפה. נושאי המחקר התרכזו ביחסי קרקע מים צמח והתנהגות גידולים בתנאי עקה. בסך הכול בוצעו 120 מחקרים שסיכומם פורסם בחוברות בעברית ובאנגלית בתפוצה רחבה בארץ ובעולם.
| בשנות ה-60 האגף לקרקע ומים מנה 5 מחלקות – המחלקה לכימיה אנאורגאנית של הקרקע, מחלקה לפדולוגיה ולסקר קרקע, מחלקה למליחות קרקע, מחלקה לכימיה אורגנית ומיקרוביולוגיה של הקרקע, והמחלקה להשקיה וטכנולוגיה של הקרקע.
1. חוקרי המחלקה לכימיה אנאורגאנית של הקרקע: יוסף הגין, גיטה רוזנברג, סלה פייגנבאום, אלכסנדר פורת , יעקב הלוי, עזי כפכפי ואביבה הדס.
נושאי המחקר : תגובה לדישון חנקני וזרחני בגידולי שדה שונים כמו תירס שלחין, עגבניות מרימנד ותלתן לשחת. שיטות בדיקה כימיות במעבדה לקביעת מצב התזונה והדרישות לדישון. נערכו בדיקות עלים וקרקע ליסודות חנקן, זרחן ואשלגן כן נעשו ניסויים לבחינת הכלורוזה בגפן ועמידות גידולי מטע כמו אבוקדו ובננות לגיר. נבנתה תשתית החלקות הקבועות בבית דגן למטרות מחקר ארוך טווח בדישון גידולי שדה.
2. חוקרי המחלקה לפדולוגיה ולסקר קרקע: יואל דן, חנה קויומדז’יסקי, פניה פינס ועמיאל.
נושאי המחקר : סקר, מיון, ומיפוי קרקעות הארץ. הוחל באוסף חתכי קרקע ממקומות שונים בארץ ששימשו לצרכי מחקר ולימוד. נחקרו סוגי הקרקעות רנדזינה, טרה רוסה ובזלת. נבדקו הרכבן הכימי ודרך התהוותן. נחקרה הפעילות הביולוגית בקרקעות והשפעת הטופוגרפייה על הגידולים. כ”כ נערכו ניסויים בגידולי שדה בדיונות החול של רצועת החוף, נקבע הרכבם הכימי והמינרלי בסוגי הקרקעות והוגדר המבנה ויצירת תלכידים של הקרקעות.
3. חוקרי המחלקה למליחות קרקע: אליהו מור (מורבסקי), יוסף שלהבת, רחל לוי, פטר רייניגר ומרים אחיטוב.
נושאי המחקר: ממשק השקיה במים מליחים, דרכים לטיוב קרקע ע”י תוספת גבס ודשנים. הניסויים במים מליחים התבצעו בצאלים ובבית שאן. נערכו ניסויים לניצול מי שופכין להשקיית גידולי שדה, נערכו ניסויים לעמידות כנות אבוקדו בפני מליחות (בשיתוף המחלקה למטעים סובטרופיים), ממשק הכותנה, וגידולי שדה וירקות במים מליחים, ניקוז ‘אדמות דקות מרקם’ בעמק יזרעאל ושיטות ניקוז.
4. חוקרי המחלקה לכימיה אורגנית ומיקרוביולוגיה של הקרקע: פופלס, עזרא ניסים (לימים סגן ראש עיריית רמת גן), צבי זינגר, עמוס פייגין, סוזאן הידש וקורט שלינגר.
נושאי המחקר: השפעת קומפוסטים על תכונות הקרקע. נבחנה השפעת הקומפוסטים על היבולים בהשוואה לדשנים כימיים. נבנתה תשתית החלקות הקבועות בחוות גילת למחקר ארוך טווח בזיבול משולב בדישון גידולי ירקות. נערכו עבודות לחקר הכבול בעמק החולה, נבדק הכבול כחומר לזיבול. כמו כן נלמדו שיטות לבדיקת ההרכב המיכני של קרקעות גיריות.
5. חוקרי המחלקות להשקייה וטכנולוגייה של הקרקע: א. מדור למים, ב. מדור למבנה הקרקע: יעקב רובין, שבתאי גירון, אליעזר שמואלי, דני שימשי, חנוך בילורי, אל מנטל, מיכה אופיר, ג’רי סטנהיל, לרי אורדין, צבי פלאוט, אליהו רביץ, שמואל דסברג, ראובן שטיינהרדט, אברהם מאירי, דני הלל, עמוס הדס וצבי אנוך.
נושאי המחקר: ‘במדור המים’- נחקרה תצרוכת מים ותכיפות השקיה של גידולי שדה באזורי הלס של הנגב הצפוני, שפלת החוף, עמק יזרעאל ועמק בית שאן. נבחנו מספר גידולים ונקבעה תצרוכת מים בתירס, כותנה וסלק סוכר ונמצא שניתן לחסוך 15-25% ממנת המים העונתית. נבחנה תצרוכת מים של עצי פרי וגפן. תמר בעמק הירדן ובית שאן, בשיתוף ועדת הניסיונות בעמק הירדן, גפנים בהרי יהודה והדרים באזור הנגב הצפוני. נבדקו הגורמים המטאורולוגיים בקביעת תצרוכת המים של גידולים שונים. נבחנו מדדים פיסיולוגיים כמו גדילה, טרנספירציה, טורגור, ריכוז מוטמעים, לחץ אוסמוטי ופתיחת פיוניות והשפעתם על מישטר המים בצמח. נבחנה השקיה בתלמים, בהמטרה ובהשוואה להשקיה בערוגות. ב’מדור למבנה הקרקע’ – נבחנו השפעות גומלין בין עיבוד והמבנה של הקרקע, השפעת עומק העיבוד בקרקעות לס על גידולים במחזור בעל. נערכו השואות בין כלי עיבוד שונים וההשפעות על מבנה הקרקע לטווח הרחוק.
בשנות ה-60-70 נוספו לאגף/ מכון חוקרים חדשים: למחלקה לפיזיקה והשקייה של הקרקע נוספו אשל ברסלר, ברונו ירון, אהוד סטיבה, יוספה קמבורוב, דב קלמר, ישראל לוין, נחמן אלפרוביץ’. למחלקה לכימיה והזנת הצמח הצטרפו וייסמן, אהוד דיין, נביל אלבסל, מרטין גיסקין, ביז’אן שגיב ובני בר יוסף שהיה תלמידו של עוזי כפכפי לימים מנהל המחלקה לכימיה והזנת הצמח. |
|
|
|
| בשנת 1972 האגף לקרקע ומים עבר מרחובות לבית דגן.בעקבות השינויים הארגוניים שחלו ובעקבות ועדת קצ’לסקי, שבחנה את ארגון מכון וולקני, הוקמו שישה מכונים והאגף לקרקע ומים הפך להיות המכון לקרקע ומים. לניהול המכון לקרקע ומים התמנה ד”ר יוסף שלהבת, לימים ראש מינהל המחקר החקלאי. המכון כלל 6 מחלקות: כימיה של הקרקע והזנת הצמח, מח’ לפיזיקה של הקרקע והשקייה, פדולוגיה וסקר קרקע, מטאורולוגיה חקלאית, כימיה פיזיקלית של הקרקע ובשלהי שנות השבעים נוספה המחלקה לכימיה ושאריות בקרקע.
למחלקה למטאורולוגיה הצטרפו החוקרים שמואל מורשת, אהוד סטיבה, ומרסל פוקס. למחלקה לכימיה של הקרקע הצטרפו פנחס פיין ורות גנמור- נוימן. למחלקה לכימיה פיזיקלית הצטרפו יצחק שינברג, לימים סגן ראש המינהל, חיים פרנקל, לימים סגן ראש המינהל. למחלקה לפיזיקה של הקרקע הצטרפו אריה נדלר ודוד רוסו שהיה תלמידו של אשל ברסלר ולימים ראש המכון לקרקע ומים.
ההישגים בשנות ה-70-80 היו :
1. כימיה של הקרקע והזנת הצמח – נקבעו תוכניות דישון של עגבניות בקרקעות חוליות באזור הבשור ופיתחת רפיח – אזורי הגידול החדשים שהוכשרו לחקלאות במסגרת המפעל הדרומי בניהולו של עזי כפכפי לאחר מלחמת יום כיפור. נקבעו קריטריונים לדישון עגבניות לתעשייה, תפוחי אדמה ברמת הגולן וכן נקבעו נהלים להשקיית כותנה ועשב רודס במי קולחים המכילים אמוניום.
2. המחלקה לפיזיקה של הקרקע – ממצאי המחקר ההידרולוגי בחולה תרמו להקטנת דליפת ניטרטים מהכבול למי הירדן ע”י מניעת הצפות וויסות הניקוז. הוכחה תועלתו של הניקוז התת קרקעי בהגדלת יבולי החיטה בחורף גשום. תוצאות המחקר בכותנה הראו שעיבודי קרקע לעומק מגבירים את שיעור האדוי ומפחיתים יבולים.
3. המחלקה לפדולוגיה וסקר קרקע – הוכנו מפות קרקע בקנה מידה של 1: 50,000. מפות אלה שימשו כבסיס לתכנון ‘המפעל הדרומי’ שהוקם בפתחת רפיח. הוכנה מפת ייעוד הגולן התיכון והוכנה מפת קרקע של ארץ ישראל בק.מ של 1: 500,000 .
4. המחלקה למטאורולוגיה חקלאית – פיתוח שיטות מטאולורגיות פשוטות, כמו התאדות מגיגית, לקביעת מועדי השקיה בגידולים חקלאיים.
5. המחלקה לכימיה פיזיקלית של הקרקע – לימוד בעיות מבנה קרקעות, טיוב קרקעות אלקליות ומלחות ולימוד תהליכי חילוף יונים בקרקע.
6. המחלקה לכימיה של שאריות בקרקע – נקבע מנגנון של פירוק חומרי הדברה אורגנו-זרחניים בקרקעות וחרסיות. פיתוח שיטות לקוטלי פטריות באמצעות מערכת השקיה ופיתוח שיטה פוטוכימית לטיהור מי שפכים.
בשנות ה-70 ובשנות ה-80 הצטרפו למכון לקרקע ומים חוקרים חדשים. למחלקה לכימיה של הקרקע: אשר בר-טל, אבנר זילבר. למחלקה למטארולוגיה הצטרפו יחזקאל כהן, לימים מנהל המכון לקרקע ומים ושבתאי כהן. למחלקה לכימיה ושאריות הדברה: אורי מינגלגרין, לימים סגן ראש המינהל, זאב גרסטל, לימים מנהל המכון לקרקע ומים , אורליו אקר, רמי קרן לימים סגן ראש המינהל, שרינה זלצמן ודן לבנון, שהיה לימים מדען ראשי של משרד החקלאות. למחלקה להשקייה אבנר כרמי לימים סגן ראש מינהל וברוריה הויאר.
ראויים לציון המהנדסים והטכנאים שנטלו חלק נכבד בביצוע המחקרים הן בשדה ובמעבדות והיו מעמודי התווך של המכון לקרקע ומים: ניסים שרעבני, ניסים סלח, לאון חיימוביץ, אליהו אליה, הנריאטה אייזנברג, מאיר רוזנר, מוריס סופר, אשר לאופר, פאול בן יעקב, שרה דוידוב, אברהם גרווה, אבלין פדרמן, לילי קליגר, מרגוט שועלי, יפת כהן, ורג’יל פלקנפלוג, מאיר מדני, בנימין שטרנבאום, מזל מדר, אווה קליין, ישראל יששכר ומרים קינן, טיבור מרקוביץ, רבקה רוזנברג, לאה לייב, שושנה סוריאנו ועמליה (מלי) ברזילי, שעברה בשנות ה-80 למחלקה לפרחים.
בשנות ה-2000 המכון עבר שינוי מבני. מ- 6 מחלקות בשנות ה-80 צומצם המכון לשתי מחלקות בלבד.
1. המחלקה לפיזיקה סביבתית והשקיה
2. המחלקה לכימיה של הקרקע ודישון
בשנים אלו ניתן גם שם חדש למכון: “המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה”.
המטרה הכללית של המחקרים במכון למדעי הקרקע המים והסביבה היא להגדיל את היעילות של ניצול מים, דשנים וחומרי הדברה בחקלאות ישראל ושיפור מבנה הקרקעות :
• פיתוח שיטות כלכליות וידידותיות לסביבה, ממשקי השקיה ודישון יעילים, בקרת אקלים בחממות עם דגש מיוחד על הדשיה ומיחזור מי השקיה.
• שימוש בטוח במים שוליים, פסולת אורגנית לא מנוצלת מתעשייה ומחקלאות עם דגש על זמינות חומרי הזנה, מבנה ויציבות הקרקע, תהליכים מיקרוביולוגיים, תנועה של מזהמים אורגניים ואי-אורגניים, ספיחה ותנועה של מיקרו-אלמנטים בתת-הקרקע.
• פיתוח ממשקים מתקדמים בקרקעות הכוללים שימוש בחומרים השומרים על מבנה הקרקע להקטנת התאדות, צמצום המלחה וניתרון, צמצום הנגר, הסחף והרס מבנה הקרקע בתנאים של גשם ו/או השקיה.
• פיתוח מודלים מכניסטיים-סטוכסטיים לכימות תנועת מים ומומסים בסקלת השדה להערכת הסיכונים לזיהום הקרקע ומי התהום על ידי מזהמים אורגניים ואי-אורגניים. |
|
| מעודכן לתאריך: 17/01/21 15:23 |
|
|
|
