En I עב
חיפוש
אנשים | אתר
שלום אורח | כניסה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר I מדינת ישראל       
HTML tutorial HTML tutorial HTML tutorial HTML tutorial HTML tutorial HTML tutorial
research_title.jpg research_logo.gif
הנהלה מרכז מידע - ספריה תלמידי מחקר יחידה עסקית דוברות מכוני מחקר אודות
שלח באימייל הדפס
 
פיליס ויינטראוב, Ph.D.  :שם
הגנת הצומחאנטומולוגיה והיחידות לנמטולוגיה וכימיה :מחלקה/יחידה
+972-8-9928678 :טלפון
0506-220-170 :סלולרי
08-992-6485 :פקס
  phyllisw@volcani.agri.gov.il :דוא"ל
מרכז מחקר גילת :מיקום פיזי
מינהל המחקר החקלאי
המחלקה לאנטומולוגיה
מרכז מחקר גילת

חוקרת

תחומי עניין / תאור תפקיד
הדברה ביולוגית ופיסיקלית של חרקים ואקריות, ווקטורים של גורמי מחלה בצמחים

   

 

ווקטורים של פיטופלסמה בגפן

דר' פיליס ג. ויינטראוב

 

Homopterans הם ווקטורים חשובים בהעברת מספר רב של מחלות צמחים כולל פיטופלסמה. (פיטופלסמה - חלקיקים קטנים חסרי דופן, חסרי גרעין, class Mollicutes, ממוקמים בצינורות הפלואם וגורמים למס' מחלות צמחים).

במהלך מחזור חייהם הנימפות והבוגרים ניזונים מאותה רקמת צמח, בד"כ מרקמת הפלואם, הם גורמים נזק מינימלי לצמח ממנו הם ניזונים. חרקים אלה הם בעלי טווח פונדקאים רחב ביותר. כאשר הם ניזונים מצמח מאולח בפיטופלסמה, הם משמשים ווקטורים, המעבירים את הפיטופלסמה לצמח בריא כאשר הם ניזונים ממנו.

בשנות השמונים נצפתה לראשונה מחלה, בעלת אפקט הרסני, שגרמה להצהבה בגפני היין בישראל. הזן שרדונה היה רגיש במיוחד למחלה חדשה זו, למרות ששאר הזנים, האדומים והלבנים נפגעו גם כן. ניתן להבחין בקלות בסממני המחלה (תמונה). אשכולות הזנים הלבנים מתפתחים באופן נורמלי במהלך העונה, אך זמן קצר לפני הבציר קליפת הענב מתעבה והענב מתייבש ומזדקן. זני הענבים האדומים (וחלק מהלבנים) משירים את האשכולות בשלב מוקדם של העונה, עוד בטרם טיפולי השקייה והדישון של הכרמים. ביטוי המחלה הוא לא אחיד ברחבי הגולן; מחקר שנערך במהלך השנים 1999  ו- 2000 בזנים הנפוצים ביותר (מרלו, סוביניון בלאן, קברנה סוביניון ושרדונה), הראה כי רמת הנגיעות הגדולה ביותר היתה בדרום מיד אחריה במרכז והרמה הנמוכה ביותר היתה בצפון הרמה. הסוג הנפוץ ביותר של הפיטופלסמה הוא Stolbur ~70%, אך גם לשאר הסוגים יש ביטוי לא מבוטל; Aster yellowמופיע בכ- 11% מהמקרים ו - western-X  בכ- 5% מהם. כמו כן יש גם תערובות של סוגי הפיטופלסמה.

 הוקטורים טרם ידועים אך נלכדו מס' מינים בכרמים החשודים להיות וקטורים של פיטופלסמה. החשד הוא בעקבות ידיעה כי מינים אלו הם ווקטורים ו/או באמצעות אנליזת PCR שהראתה תוצאות חיוביות לפיטופלסמה. בהתבסס על 5 שנות מחקר, החל משנת 1997, על פי לכידת חרקים, באמצעות מלכודות דבק צהובות, נמצא דפוס התנהגות לווקטורים; נצפית אוכלוסייה יחסית גדולה של הווקטורים במהלך חודשי האביב, כמעט וכלל לא במהלך חודשי הקיץ ומספר ממוצע במהלך חודשי הסתיו. בסתיו, ציקדות עלים וצמחים שכנראה נעים משדות אחרים שנאספו, נלכדים במלכודותינו, גם כאשר רוב עלי הגפן הפכו חומים והחלו לישור. ציקדות ממין Hyalesthes obsoletus נלכדו ברמה גבוהה בזמן זה.

מינים שנלכדו בכמות גדולה יחסית במהלך חודשי האביב הם: Neoaliturus fenestratus , Dryodurgaddes dlabolai, Megopthalmus scabripennis . מינים שנלכדו בכמות נמוכה בחודשי האביב כללו: Anaceretagallia laevis, Austroagallia sinuate, מיני Circulifer   (בעיקר haematoceps),  Macrosteles quadripunctulatus ו- Orosius albicinctus.

References:

Orenstein, S., Zahavi, T. and Weintraub, P.G. 2001. Distribution of phytoplasma in grapevines in the Golan Heights, Israel, and development of a new universal primer.

Vitis 40:219-223

 

Klein, M., Weintraub, P.G., Davidovich, M., Kuznetsova, L., Zahavi, T., Ashanova, A., Orenstein, S. and Tanne, E. 2001. Monitoring phytoplasma-bearing leafhoppers/planthoppers in vineyards in the Golan Heights, Israel. J. Appl. Entomol 125:19-23

 

 

ווקטורים של פיטופלסמה בגזר

ד"ר פיליס ויינטראוב

Homopterans הם ווקטורים של מספר רב של מחלות צמחים כולל פיטופלסמה. מחזור חייהם,  נימפות ואח"כ בוגרים ששניהם ניזונים מאותם צמחים. אופן הזנתם, דקירה- שאיבה, מאפשר להם להגיע לאותה רקמת צמח (הפלואם, בה נמצאת הפיטופלסמה), אך נגרמת פגיעה מינימלית לצמח ממנו הם ניזונים. לחרקים אלו יש טווח פונדקאים רחב, כאשר הם ניזונים מצמח מאולח ואח"כ מצמח בריא, הם גורמים לאילוח הצמח הבריא.

 

red variety

red variety w/ phytoplasma         

   מחלת הצהבון, הנגרמת מפיטופלסמה, התגלתה בשנת 1995 באיזור בית שאן ואח"כ התפשטה במהירות בכל ישראל. מחלה זו גורמת להופעת שורשים אדוונטיביים (תמונה), עיוות הצורה של הגזר ובעלי גידול טיפוסי של עלים בצורת "מטאטא מכשפה" (תמונה) וכן טעמו של הגזר מר ואיחסונו נפגע. באמצעות PCR  נתגלו שני סוגי גורמי מחלת הצהבון Aster Yellows

ו- Western X.

            בעוד שהוקטורים אינם ידועים בוודאות, במשך 4 שנים נוטרו שדות גזר ונתגלו כמה וקטורים אפשריים. הוקטורים הבאים הם וקטורים ידועים בתפוצה עולמית וכמה מהם נלכדו במלכודות במספר גדול יחסית: haematoceps complex))Circulifer sp. Austroagallia sinuata,, Bactracomorphus  glaber ו- Macrosteles quadripunctulatus, Neoaliturus fenestratus complex, Orosius albicinctus ו- Psammotettix sp. נלכדו גם במלכודות אך במספרים קטנים.

            הופעת המחלה אינה עקבית משנה לשנה. בשנת 1995 התגלתה המחלה בבית שאן. בשנת 1996 התגלתה בקיבוץ סעד שבנגב המערבי אך קיבוצים אחרים באיזור  (במרחק 8-3 ק"מ ) כלל לא נפגעו. בשנת 1997 הותקף קיבוץ דורות שנמצא 8 ק"מ מקיבוץ סעד, אך קיבוצים אחרים לא נפגעו כלל. בשנת 1998 מושב ליד תל-אביב (צופית) נפגע בצורה חמורה . במהלך השנתיים שחלפו שיעות הנגיעות הגיע לכ-5%. מידת הנגיעות החמורה ביותר היא בחודשי האביב (% 70-60 מהיבול נפגע). לא מגדלים גזר ביולי ואוגוסט, ובסתיו הגידולים נפגעים מעט אם בכלל.

 

 

זבוב מנהרות האפונה בישראל

ד"ר פיליס ויינטראוב

זבוב מנהרות האפונה, Liriomyza huidobrensis (Blanchard), תואר במקור כ- Agromyza huidobrensis מדרום אמריקה (Blanchard 1926). שם הופיע ברמה נמוכה תחת בקרה של אויבים טבעיים, עד לשנות השבעים שאז נחשפו בצורה משנית לכמות רבה של תכשירי הדברה שיועדו למזיקי תפו"א. כפי שתועד ב: Weintraub and Horowits (1995), זבוב מנהרות האפונה הגיע והתפשט באירופה כמזיק העמיד לחומרי הדברה ולאחר מכן הגיע גם לישראל.  ההתפרצות הראשונה בישראל ארעה בפברואר 1992 בעמק הירדן, כאשר נפגע גידול החרציות ע"י זבוב המנהרות ולא היה ניתן להדבירו באמצעים כימיים. זבוב המנהרות הוגדר לראשונה כ- Liriomyza huidobrensis וכנראה חדר לישראל מאירופה שנה או שנתיים לפני ההתפרצות בעמק הירדן.

           ניתן להבחין בקלות בזבוב מנהרות האפונה, Liriomyza huidobrensis , (מנהרן העורקים)  מזבובי מנהרות אחרים בישראל כמו L. trifolii, (מנהרן החממות). מנהרן העורקים הוא בעל מופע כהה יותר וגדול יותר לעומת מנהרן החממות שהוא צהוב וקטן. ראה דיאגרמה (תמונה 1) להבדלים יותר ספציפיים. שני המינים גורמים לנזק דומה בצמח, חורי הזנה של הבוגרות ונבירת מנהרות ע"י הרימות תופעות אלו  גורמות להפחתה בתהליך הפוטוסינתזה ופגיעה אסתטית בצמח. הנקבות מחוררות את פני העלה באמצעות צינור ההטלה כדי ליזון ממוהל הצמח; (תמונה 1) הביצים מוטלות בחלק התחתון של העלה והרימות יוצרות תעלות - מנהרות כאשר הם ניזונים מרקמת הצמח (תמונה 2).

            מנהרן העורקים הוא מזיק הנמצא בשדה הפתוח החל מהסתיו אך עיקר פעילותו היא באביב, הוא כלל לא מופיע בקיץ. בוגרי מנהרן העורקים עמידים בפני חומרי הדברה קונבנציונאליים. כיום, החומרים היעילים היחידים הם טרנסלמינריים החודרים לעלה ופוגעים ברימות הזבוב (abamectin, cyromazine,neem ו-  spinosad).  למרות שמנהרן העורקים ניזון ממספר רב של צמחים הנפגעים העיקריים בישראל הם גידולי תפוחי האדמה והסלרי.

גידולי תפו"א

מחקרים ראשוניים התמקדו בשיטות לניטור ומעקב אחר פעילותם היומית של הזבובים (Weintraub and Horowitz, 1996 ). מספר מקסימלי של בוגרים נלכד כאשר הוצבו מלכודות דבק צהובות  בגובה או מעט מעל גובה נוף הצמח. שאיבת דגימות יעילה בלכידת הזבובים, יתרון נוסף לשאיבה הוא דיגום מיני פרזיטואידים. דגימות עלים הם שיטת הדיגום הטובה ביותר עבור בדיקת לרוות והשפעת חומרי הדברה.

 זבוב המנהרות מצוי בתפו"א מהסתיו ועד האביב אך בחמש השנים האחרונות אוכלוסיית הבוגרים, בשדות מסחריים הגיעו לשיא בשבועיים הראשונים של אפריל. בתגובה לשיא זה החלו המגדלים לרסס בחומרי הדברה עד סוף עונת הגידול במאי או ביוני. נערכו ניסויים כד להפחית את השימוש בחומרי הדברה. בהתבסס על ידיעת הביולוגיה של הזבוב וידיעת אופן הפעולה של חומרי ההדברה הומלץ להדביר את אוכלוסיית  הרימות שעתידות  להפוך לזבובים בוגרים.

היישום היחיד של חומרי ההדברה הוא 14-10 יום לפני השיא הצפוי של הבוגרים, כך שהחומר פוגע ברימות המצויות בעלי תפוחי האדמה. שני תכשירים    שהיו יעילים בדיכוי אוכלוסיית הרימות הם: abamectin  ו- cyromazine (תמונה 2) (Weintraub, 2001).

 נערכה סדרת ניסויים: א. עציצים טופלו בחומר הדברה קונבנציונלי כדי להרוג את האוייבים הטבעיים של המנהרן ובכך לעודד את פעילותו. ב. עציצים טופלו בחומר הדברה טרנסלמינרי כדי להרוג רימות של המנהרן ו- ג. עציצים לא טופלו באף חומר. הניסויים האלה נועדו למציאת הסף בו כבר נגרם נזק כלכלי למגדלים. למרות שניסיונות אלה חזרו במשך 3 שנים, לא נצפתה כלל פגיעה ביבול. למעשה, בהתבסס על נתוני היבול של המגדלים בשלוש השנים שלפני ובחמש השנים שאחרי הגעת הזבוב לאזור הנגב, היבול עלה בהדרגה לאחר הגעת הזבוב לאזור (תמונה 3). בשנה שלפני הגעת המנהרן לאזור הנגב נרשמה תנובה טובה; הגעת הזבוב קושרה עם חזרת התנובה הרגילה ולכן זה פורש כירידה ביבול.

סלרי גדל במידה רחבה בנגב המערבי ובאיזורים צפוניים בישראל. בעונת 1995-1994 נשתלו כ-90 הקטרים של סלרי בבקעה ומנהרן העורקים גרם לכ- 50% אובדן של היבול. זה קרה בגלל שהמגדלים חיכו זמן רב מידי לפני ביצוע טיפול ב- 25 סוגים של חומרי הדברה (abamectin, cyromazine,

dichlorovos, methamidophos, methomyl, pyrazophos, thiocyclam hydrogene oxalate ושילובים שלהם) באמצעות ריסוס או טפטוף ע"י מערכת ההשקיה. חלק מחומרי ההדברה הגבירו את אוכלוסיית המנהרן בעקבות השמדת האויבים הטבעיים שלו. הוכח כי שילובים של ששה חומרי הדברה טרנסלמינרים  המרוססים בתחילת העונה יכולים להדביר את אוכלוסיית הזבובים (Weintraub and Horowitz, 1998) (תמונה 4). ניסוי נוסף הראה כי שימוש בחומר הדברה יחיד דיכא את התפתחות הרימות למשך שבועיים כאשר הוא ניתן בריסוס ואילו כאשר חומר ההדברה ניתן בטפטוף דרך מערכת ההשקייה,הוא כלל לא יעיל (Weintraub, 2001).

  השפעת מנהרן העורקים על הסלרי שונה מהשפעתו על תפוחי האדמה בכך שהמנהרות מצויות על העלים והגבעולים המיועדים לשיווק. כדי לשווק את הסלרי, הסלרי צריך להיות נקי ממנהרן העורקים, כל העלים והגבעולים הנגועים מוסרים מהצמח ולכן יש ירידה משמעותית ביבול.לכן יש חשיבות לריסוס מוקדם כדי להימנע מאוכלוסייה גדולה של מנהרן העורקים.

 

 

אקרית העיוותים בערבה, בישראל

ד"ר פיליס ויינטראוב

אקרית העיוותים (Polyphagotarsonemus latus (Banks)) נפוצה מאוד, עם טווח פונדקאים רחב. למרות שהיא נצפתה לראשונה באזורים טרופיים וסובטרופיים, היא מצויה בחממות בערבה שתנאי האקלים שם הם יובש וחום. אקריות ניזונות בד"כ מחלקו התחתון של העלה, מה שגורם להשתעמותו, הקשחת קצוותיו והסתלסלותו כלפי פנים. הנזק מתבטא גם בפגיעה בצבע הפרחים בכך שנגרמת החמה בצבע הפרח, חיספוס קליפת הפרי ועצירת גידול הצמחים.

            גרסון (1992) סקר את הביולוגיה וההדברה של אקרית העיוותים. אקרית העיוותים היא יחסית קטנה, טפילה של צמחים. צירוף של משך דור קצר (5-4 ימים 30-20 דורות בשנה ) ופוריות גבוהה (כ- 5ביצים ליום), מאפשר להן להתרבות ולהתפשט במהירות, מה שמוביל לתמותת הצמחים.  הבוגר הוא בעל צבע קש עם פס בצבע לבן לאורך גבו (ראה תמונה) ובטנו הולכת ונהיית צרה. הזכרים הבוגרים קטנים בגודלם מהנקבות (0.11 מ"מ) ונעים מהר יותר מהנקבות. מעבר לכך, לזכר הבוגר יש רגל אחורית מוגדלת לאחיזה ולמיקום הנקבות, נימפות חסרות תנועה, במאונך על גבו.

            בעשור האחרון התגלה כי אקריות העיוותים נישאות על רגליהן של כנימות עש הטבק (ראה תמונה), זהו אמצעי חשוב לתפוצתן. לאחרונה הושלם מחקר בנושא משיכת האקריות למינים שונים של כנימות העש (Bemisia tabaci (Gennadius), Dialeurodes citri (Ashmead),

(Danzig) Aleyrodes singularis, ו- Trialeurodes lauri (Signoret) )כמו כן נבדקה משיכתן לתריפס, Frankliniella occidentalis (Pergande) ולכנימת עלה מכונפת, Myzus Persicae (Sulzer)

(Palevsky et al., 2001).  אקריות העיוותים נמשכו לכל מיני כנימות העש ברמות משיכה שונות, אך לתריפס ולכנימת העלה רמת המשיכה היתה חסרת משמעות.

 

            מחקרים בנוגע לאקרית העיוותים בערבה החלו החל מסתיו 1999. נערכו תצפיות במשך חודשי הקיץ כדי לגלות כיצד שורדות האקריות בחודשים אלו, החמים והיבשים, כאשר החממות ריקות מצמחים. נבחנו מעל ל- 20 מיני צמחים, שכולם פונדקאים של אקרית העיוותים, בארבעה אתרים שונים, הן באמצעות זכוכית מגדלת והן ע"י מיקרוסקופ וכלל לא נמצאו אקריות. כמו כן נערכו תצפיות לניטור כנימות עש הטבק אך נמצאו רק שלבים לא בוגרים של הכנימה.

 

            מעבר לכך, בתחילת כל עונת גידול, צמחים שהגיעו ממשתלות אורגניות נבדקו למציאת נוכחות אקריות, באמצעות מיקרוסקופ, לפני הכנסתם לחממות הנקיות. לצערנו, נמצא כי כמה מהמשתלות סיפקו מס' צמחים מאולחים. במהלך השתילה התאלחו כל הצמחים באקריות ולכן היה צורך בטיפול מידי בבעיה.

 

            נערכו ניסויים לבדוק את יעילות ההדברה של אבקת גופרית, תרסיס גופרית אדי גופרית וכמו כן את יעילות האקרית הטורפת, Neoseiulus cucumeris , נגד אקרית העיוותים. תרסיס הגופרית הוא יעיל יותר מהאבקה ויותר נוח לשימוש. שימוש באדי הגופרית יעיל אך הוא מזיק לחממה. בעוד שגופרית נמצאה יעילה גם כנגד מחלת הקימחונית, היא עודדה התפתחות משמעותית של אוכלוסיית תריפס, בעקבות הדברת טורפיהם. התפתחות התריפס גרמה לנזקים בפירות. האקרית הטורפת נמצאה כיעילה בבקרת רמה ממוצעת של אקריות עיוותים.

 

            במהלך שלוש שנות מחקר, האקרית הטורפת, N. cucumeris הראתה יעילות בהדברת אוכלוסיות אקרית עיוותים. בשנה הראשונה לניסוי, הוצבו במנהרת 100 מ"ר,שקיקים שיובאו מאירופה. השקיקים הכילו תערובת של כ-500 אקריות טורפות ומקור מזון (אקרית הסובין-bran mite, Tyrophagus putrescentiae).  יחידות ריבוי אלו ישרדו למשך שישה שבועות ותחת תנאים אופטימליים יהיה אפשר להפיק מהם 8,000 אקריות טורפות. בעקבות הגבלות (הסגר), לא ניתן לייבא את השקיקים ולכן יוסדה מושבה של N. cucumeris בארץ (BioBee בע"מ). האקריות הטורפות פוזרו פעמיים בהפרש של שלושה שבועות, יחד עם מקור המזון שלהם ועם סובין. בגלל היובש במנהרות, הסובין שימש כמקור מזון לאקריות הסובין רק במשך שבוע, לכן האקרית הטורפת רק הכפילה או שילשה את מספרה. עובדה זו לא השפיעה לרעה על יכולתה להדביר את אקרית העיוותים; קבוצת הבקרה היתה שווה לטיפולי הגופרית.

 

 

בבליוגרפיה

ויינטראוב, פ., קליטמן, ס., מורי, ר., שפירא, נ., זיו-אב, י. ופלבסקי, א. 2001. פיתוח ממשק הדברה משולבת לאקרית העיוותים בבתי צמיחה. סיכום עונת מחקר 2000/2001. מחקר ופיתוח בערבה התיכונה והצפונית. 401-398.

 

Gerson, U. 1992. Biology and control of the broad mite, Polyphagotrasonemus latus (Banks) (Acari: Tarsonemidae). Exp. & Appl. Acrol. 13:163-178

 

Palevsky, E., Soroker, V., Weintraub, P., Mansour, F., Abu-Moach, F. and Gerson, U. 2001. How specific is the phoretic relationship between broad mite, Polyphagotrasonemus latus (Banks) (Acari: Tarsonemidae), and its insect vectors? Exp. & App. Acrol. 25:217-224.

 

Weintraub, P.G., Kleitman, S., Mori, R., Shapira, N. and Palevsky, E. Submitted. Control of Broad mites ( Polyphagotrasonemus latus (Banks)) on Organic Greenhouse Sweet Peppers (Capsicum annuum L.) with the Predatory mite, Neoseiulus cucumeris (Oudemans)

 

 

 

 

 

 

 

 

קורות חיים  
מעודכן בתאריך: 19/07/20 17:43
govi semel
כל הזכויות שמורות © 2013, מדינת ישראל תנאי שימוש I צור קשר I דרושים I שאלות נפוצות I מנהל האתר