תולדות חיים
גרשון מינץ נולד ב-1900 בוורשה, פולין, והתחנך בגימנסיה העברית בוורשה.
עלה לארץ-ישראל בשנת 1920, וב-1924 נסע לצ'כיה כדי ללמוד חקלאות; שם התקבל בפוליטכניקום של פראג וב-1928 סיים בתואר מהנדס אגרונום. בשנת 1930 החל לעבוד במחקר במחלקה לפתולוגיה של צמחים בראשות ד"ר רייכרט בתחנת הניסיון החקלאית ברחובות.
הישגים מדעיים
משימתו הראשונה והחשובה הייתה חקירת מחלות גידולי שדה, של החיטה והשעורה במיוחד. ב-1945 הוציא ספר ראשון בעברית על מחלות הדגניים בא"י.
באותה העת גם השתתף בצוותי מחקר שעסקו במחלות גידולי ירקות וגפן, ושל רקבונות של פרי-הדר בשעת האחסון.
מינץ התעניין בנמטודות עוד בשנות ה-30, כשהנמטולוגיה הייתה עדיין מקצוע בראשית הדרך. ב-1935 פרסם עבודה על תפוצת נמטודות יוצרות עפצים בארץ ועל אופן הדברתן.
הוא זיהה את החשיבות החקלאית של הנמטודות הטפיליות, וב-1953 הוציא ספר ראשון בעברית על הנמטודות הטפיליות בישראל. תרומותיו של מינץ בתחום הנמטולוגיה הן בהגדרה, ובקביעת התפוצה והפונדקאים של הנמטודות יוצרות עפצים, וכן בהכוונת הצוות אשר חקר את סיבת ניוון הבננות בעמק הירדן, מצא שהיא נעוצה בנמטודות סלילניות ופיתח דרכי לחימה נגדן.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
עם שובו מנסיעת השתלמות בארה"ב ב-1955, הקים מעבדה לנמטולוגיה. המעבדה פעלה תחילה במסגרת המחלקה לפיטופתולוגיה, וב-1961 נהפכה למחלקה עצמאית לנמטולוגיה במסגרת המכון להגנת הצומח. גרשון מינץ ניהל את המחלקה, שקד על ציוד המעבדה, ועל ספריה מקצועית מעודכנת.
ב-1964 הוענק לגרשון מינץ תואר פרופסור לנמטולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית. הוא הדריך סטודנטים בעבודות גמר בנמטולוגיה וחלק מהם המשיכו כחוקרים במקצוע.
הפרישה לגמלאות
פרופ' גרשון מינץ פרש לגמלאות ב-1965 אך המשיך לפעול כיועץ מקצועי בתחום המומחיות שלו. בעת פרישתו כתב עליו מנהל מכון וולקני: "מקום כבוד שמור לך בין ראשוני החוקרים בפתולוגיה של הצומח, ובמיוחד רבות זכויותיך בפיתוח המחקר הנמטולוגי; בנושא זה היית החלוץ שבחבורה".
פרופ' מינץ נפטר ברחובות ב- 1979.
פרופ' מינץ ורעייתו אוגניה ציוו חלק ניכר מרכושם לקרן ע"ש אוגניה וגרשון מינץ המעניקה מלגות ותומכת בפרויקטים בהמטולוגיה.