תולדות חיים
הלל אופנהיימר נולד בשנת 1899 בגרמניה, ועד עלייתו ארצה התחנך בבתי ספר ולמד במספר אוניברסיטאות בגרמניה. בנעוריו היה חבר תנועת הנוער "הציפור הנודדת". את עבודת הדוקטור שלו ביצע בווינה, בהנחייתו של פרופ' הנס מוליש. בעבודה זו בדק את נוכחותם של מעכבי נביטה בציפה של פירות עסיסיים. בנוסף לעבודתו המדעית הוכשר בגרמניה לעבודה מעשית בגננות. אביו פרנץ אופנהיימר, פעיל ציוני, היה שותף להקמת החברה השיתופית - הקאופרציה של מרחבייה.
בשנת 1925 עלה הלל לארץ ישראל ועבד כחלוץ בביצות כברה שליד זיכרון יעקב. כאן נוצר קשר עם משפחת אהרנסון שהעסיקה אותו בטיפול בעיזבון הצמחי של אהרן אהרנסון, מגלה אם החיטה. בבית אהרנסון הוא התוודע לצמחיית הארץ וסיכם את עבודתו בספרים להכרת הפלורה של א"י משני עברי הירדן.
בשנת 1931 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1933 נקרא לעבודה בתחנת הניסיונות החקלאית ברחובות, לימים מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני.
הישגים מדעיים
חקר את מאזן המים של עצים מהאזור הים-תיכוני השורדים תקופת יובש ממושכת. עסק בבדיקת פעילות הקמביום בעצי האורן, רקמה הבונה ומעבה את גזע העץ. ביצע מחקרים בהזנה ובהשקיה של עצי הדר. מחקריו במשק המים של עצי הדר חשובים במיוחד, בהיותם אבני דרך להבנת התנהגות העצים בתנאים אקולוגיים שונים.
הכין תכנית לנטיעת יערות מעורבים הנחשבים עמידים לאש ולמזיקים. ערך ניסויים בחידוש נעורי פרדסים מוזנחים, בחן את פוריות הקלמנטינה ופיתח שיטה להגברת יבול הלימונים בקיץ.
בשנת 1935 יסד את העיתון לבוטניקה בשפה האנגלית: The palestine Journal of Botany and Horticultural בשנת 1952 נקרא: Israel Journal of Botany.
ב- 1956 הוציא לאור את הספר: "גידול עצי הדר" שהיה מיועד למגדלים ולתלמידים.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
בשנת 1933 היה ממקימי "המחלקה לפיזיולוגיה וגנטיקה של מטעים". ב-1934 ייסד את "המחלקה להדרים" ובשנת 1941 ניהל בנוסף את "המעבדה ליערנות". ייסד וערך כתב-עת דו לשוני לבוטניקה, הראשון מסוגו בא"י בתחום מדעי הטבע. נמנה עם הצוות הראשון של מנהלי מחלקות התחנה שעסקו בהוראה במכון ללימודי החקלאות בניהולו של וילקנסקי-וולקני, לימים הפקולטה לחקלאות, בבניין שנשא את שמו של אהרן אהרנסון.
בעקבות משבר בענף ההדרים תמך הילל בהפיכת מחלקתו ל"מחלקה לגידולי הדר ובוטניקה חקלאית", ביטוי לשילוב המדע עם עבודת השדה. היה מבוני תכנית הלימודים של המכון ללימודי החקלאות וקבע שעבודת הגמר תוכל להעניק לבוגריו תואר מוסמך. בשנת 1949 הוענק לפרופ' אופנהיימר תואר פרופסור חבר להורטיקולטורה. פרופ' אופנהיימר השתתף בקונגרסים בינלאומיים וכן הוזמן ע"י ממשלת אלג'יר להכיר את בעיות ההשקיה ולתאם מחקר משותף בין אלג'יר לישראל.
בשנת 1952 עבר מעבודה בתחנת הניסיונות לאוניברסיטה העברית והתמנה לדיקן הפקולטה לחקלאות. אופנהיימר המשיך בהוראת גידול עצי הדר, פיתח את ענפי הבוסתנאות האורנמנטלית כולל גידול פרחים ובהמשך מחקר והוראה של פיזיולוגיה של הצמח.
בשנת 1959 הוענק לפרופ' הלל אופנהיימר פרס ישראל בחקלאות.
אופנהיימר הכשיר תלמידים רבים שהפכו עם השנים לחוקרים ומורים מצטיינים, ביניהם הפרופ' מינה נאדל, והפרופסורים שאול מונסליזה, אברהם הלוי ובנימין יעקבי.
הפרישה לגמלאות
עם פרישתו לגימלאות פנה לעיסוק בתחביביו בתחום הבלשנות המשווה והמוסיקה וכתב את ספר זיכרונותיו "מבט אחורה" שיצא לאור לאחר פטירתו.