תולדות חיים
ילון נולד ב-1935 בארץ-ישראל.
התחנך בגבעתיים, שירת בצה"ל ובשנים 1956-1957 היה חבר בקיבוץ משמר דוד.
בשנת 1958 החל ללמוד באוניברסיטה העברית, התמחה בגנטיקה ובוטניקה, וב-1965 קיבל את התואר מוסמך. בתקופה 1965-1972 הועסק כאסיסטנט, ובהמשך כמדריך, למחקר ולהוראה באוניברסיטה העברית.
הישגים מדעיים
בשנת 1972 התקבל לעבודה, במינהל המחקר החקלאי, במחלקה לצמחי תעשיה, במכון לגידולי שדה. במסגרת זו היה אחראי על נסויים בכותנה, בצמחי שמן (חמניות,חריע, כרוב שמן,שומשום), ובצמחי סיבים (קינאף).
ב-1979 עבר למחלקה לפרחים ולצמחי נוי, וטיפל בחמניות כפרח קטיף ובהיביסקוס עבה-גביע כענף קישוט, ומאוחר יותר, גם בכף קנגורו (אניגוזנתוס). בגידולים אלה עסק בבעיות גידול, בבחינת זנים ובטיפוח, ועד לשלב השווק. כ"כ תרם לפיתוח מיני פרוטיאות והיפריקום.
היו לו הישגים חשובים בתחום הטיפוח: זן החמניות לקטיף "אורית" בשנת 1983,זהו זן המכלוא הראשון של חמניות לפרחים והראשון ללא אבקה. זן זה הפך את החמנית לפרחים לגידול שמגדלים בארץ ובעולם בהיקף ניכר.
בהיביסקוס, אותו פיתח לצמח נוי, נרשמו הזנים "מיכל" (1990) ו"איה" (1994), ובשנת 1995 נרשמו 4 זנים מיכלוא בכף קנגורו. גם השתתף בטיפוח של לאוקוספרמום. חברת "הזרע" חתמה עמו על פרויקט משותף בטיפוח זנים חדשים של חמניות והיביסקוס.
ב-1994 ערך סיור ברומניה ויוגוסלביה לאיסוף חומר גנטי של חמניות.
פיתח קשרים עם חוקרים מחו"ל, בגרמניה, הולנד, ספרד, צרפת, אוזבקיסטן, אוסטרליה, ניו-זילנד ודרום אפריקה.
פירסם כ-40 מאמרים מקצועיים ו-30 דו"חות על תוצאות של נסיונות.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
תרם הרבה בהדרכה של עבודות גמר לטכנאי חקלאות ולתלמידי בתי-ספר תיכונים.
הפרישה לגמלאות
בשנת 2000 פרש לגימלאות.