תולדות חיים
עודד ראובני נולד ב-1933 בישראל.
את השכלתו האקדמית רכש בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית: תואר מוסמך בהורטיקולטורה ב-1959 ותואר דוקטור ב-1967 (עבור עבודת מחקר על האנאטומיה והפיסיולוגיה של פירות בעלי זרעים וחסרי זרעים בתמר).
הישגים מדעיים
ב-1958 התקבל כעובד מדעי במחלקת הסובטרופיים באגף למטעים של התחנה לחקר החקלאות ברחובות, והוא המשיך לעבוד כחוקר בתחום עצי- פרי סובטרופיים במכון למטעים של מכון וולקני במינהל המחקר החקלאי.
מחקריו עסקו בבעיות פיסיולוגיה, גידול וריבוי של התמר, נושא בו נחשב כבר-סמכא עולמי, וכן בגידולים חדשים כמו הליצ'י והפאפיה.
הוא גם פעל רבות בתחום הריבוי הוגטטיבי של עצי- פרי ותרומתו בפיתוח שיטות ריבוי ושמירה באמצעות תרבית רקמה חשובה מאד.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
הוא ניהל במשך תקופה את המחלקה לסובטרופיים, וכיהן כמנהל המכון למטעים בשתי קדנציות: 1982-1979, 1990-1986. עמיתיו העידו, שבמשך כהונתו בראשות מכון המטעים, פעל רבות לפיתוח המתקנים המחקריים, הקים מערך שתלני חדיש, וייעל את אירגון המכון .
פרופ' ראובני הרצה בפקולטה לחקלאות (1976-1975 ) ובקורסים מתקדמים במינהל המחקר החקלאי בנושא ריבוי וגטטיבי. כ"כ הדריך סטודנטים לתואר מוסמך ולדוקטורט.
במסגרת מינהל המחקר החקלאי ומשרד החקלאות, מילא תפקידים בועדות מדעיות ומקצועיות שונות, כגון הנהלת בנק הגנים לגידולי חקלאות, הנהלת ענף התמרים, וצוות הניהול של חוות המרכז ומתתיהו.
היה חבר ההנהלה באגודות מדעיות ישראליות - האגודה לבוטניקה, החברה לריבוי צמחים, החברה לתרביות רקמה והחברה להכרת הפירות במקורות ישראל. כ"כ היה חבר פעיל בחברה האמריקאית למדעי ההורטיקולטורה והאגודה הבינלאומית לתרביות רקמה.
הוא יזם תכניות מחקר במסגרת שיתוף פעולה בינלאומי, בין היתר עם ניגריה, ונצואלה, סין ודרום אפריקה.
עודד ראובני חלה במחלה קשה ב-1996, ונפטר ב-1997, שנה לפני מועד הפרישה.
חבריו מהמחקר ומהמעשה החקלאי זוכרים את עודד ראובני כחוקר בעל דמיון ופתיחות אינטלקטואלית, עם יכולת הפעלה ואירגון , מחשיב סדר ודייקנות ומסור לעבודה.