תולדות חיים
דב נולד ב-1935 ברומניה.
בתקופת מלחמת העולם השניה הוגלתה משפחתו לקזחסטן, בברית המועצות לשעבר, שם קיבל חינוך תיכוני ולמד מיקרוביולוגיה באוניברסיטה של אלמה-אתא (1956-1961).
בשנים 1964-1968 המשיך את לימודיו במכון הממלכתי למיקרוביולוגיה חקלאית בסנט-פטרסבורג וב- 1969 זכה בתואר דוקטור עבור מחקר על יחסי-גומלין בין חיידקי ריזוביום וקטניות.
הישגים מדעיים
בשנים 1963-1972 שימש כמרצה למיקרוביולוגיה ופיסיולוגיה במכללה פדגוגית בקזחסטן, וב-1972 הוענק לו תואר פרופסור-חבר למיקרוביולוגיה מטעם ועדת ההסמכה הלאומית.
ד"ר קישינבסקי עלה לישראל ב-1973 וב-1974 התקבל לעבודה במכון לגידולי שדה, במינהל המחקר החקלאי, כחוקר בכיר במחלקה לביקטור.
עסק במחקרים שונים בתחום הביקטור : בדיקת התכונות הסרולוגיות של חיידקי ריזוביום מקומיים המצויים בקרקע והתאמת שיטות זיהוי לבדיקה ישירה בתוך פיקות הקטניות; חקירת תופעת התחרות בין גזעי חיידקים שבתכשיר לביקטור ובין החיידקים המצויים בשדה, ופיתוח דרכים להגברת ההדבקה מגזעי ריזוביום מבוררים; בידוד ואיפיון של קבוצת חיידקים ספציפיים למשנצת- בר אשר נראים כמין חדש של אוגרי חנקן סימביוטיים. עבודותיו של ד"ר קישינבסקי הביאו לשיפורים טכנולוגיים משמעותיים בענף ביקטור הקטניות בישראל: תכשירי ביקטור בעלי פעילות סימביוטית מוגברת עבור גידול אגוזי-אדמה; שיטה המאפשרת שילוב של ביקטור אגוזי-אדמה וטיפול בכילאטים של ברזל למניעת כלורוזה בקרקעות גיריות; שיפור הפעילות של תכשירי ביקטור לאגוזי-אדמה בקרקעות כבדות ע"י הדבקה מוקדמת ומוגברת. על חלק מממצאים אלה הוצאו פטנטים.
לצורך מחקריו השתלם בדרום-אפריקה, ארצות-הברית ואוסטרליה.
בשנים 1983-1990 שימש ד"ר קישינבסקי כמנהל המחלקה לביקטור במכון לגידולי שדה.
הפרישה לגמלאות
מועד פרישתו לגימלאות נקבע ל-2000, אך המשיך לעבוד כמתנדב להשלמת מחקריו.