תולדות חיים
נפתלי נולד ב-1920 בפרנקפורט ע"נ מיין, בגרמניה.
עלה ארצה עם משפחתו ב-1934. השלים את לימודיו התיכוניים בגמנסיה העברית בירושלים ועבר הכשרה חקלאית בקבוצת משמרות (1938-1939). בין השנים 1940 ו-1944 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובמחזור הראשון של המכון ללימודי חקלאות (לימים, הפקולטה לחקלאות ברחובות); תואר מוסמך ב-1945. את עבודת הדוקטורט (1951) עשה בהדרכתו של פרופסור בודנהיימר על הביולוגיה והאקולוגיה של כנימות-עלה בעצי פרי ואויביהן הטבעיים.
הישגים מדעיים
ב-1945 התקבל לעבודה כאנטומולוג במשרד החקלאות של ממשלת המנדט. בין השנים 1949 ל-1957 המשיך את עבודתו כמדריך בשרות הדרכה ומקצוע (שה"ם) בלשכת חיפה, עם התמחות באנטומולוגיה. ב-1957 הצטרף לתחנת הנסיונות נוה-יער כחוקר בתחום האנטומולוגיה והאקרולוגיה ועבד שם עד לפרישתו בשנת 1985.
כחוקר המזיקים היחיד בצפון הארץ הוא נדרש לטפל במגוון רחב של נושאים שהיו חשובים לחקלאי האזור. להלן נושאי המחקר והישגיו החשובים בתחום המידע הבסיסי והישום:
בחינת הביולוגיה, הפנולוגיה וההדברה של חיפושיות חידקוניות מהסוג סיטונה בקטניות חורף; הוא העמיד לרשות החקלאים שיטות מעקב אחרי הופעת המזיקים ומבחר קוטלי חרקים יעילים. לימוד הפנולוגיה של אקריות קורים על תפוח וכותנה, ופיתוח שיטות הדברה כולל אפשרויות של הדברה ביולוגית. מעקב אחרי ההתנהגות של עשים מזיקים (אגרוטיס ופרודניה) בגדולי שדה וירקות, ופיתוח דרכי הדברה. חקר הביולוגיה, הפנולוגיה, ההתנהגות וההדברה של עשים בכרם ובמטעי תפוחים ואגסים (פרופטה, סס הנמר, פרודניה). במסגרת זו עשה עבודה חלוצית על השפעת האור והקרינה אולטרה-סגולית על ההטלה של עשים. תוצאות לימוד התנועה העונתית והפנולוגיה של עש התפוח שימשו לו בסיס לפיתוח שיטות הדברה. בחינת הביולוגיה וההתנהגות של צרעת השקד- מזיק מסוכן של השקד; מחקריו על משיכת הצרעות לפונדקאים והתנהגותן המינית הובילו להבנת הביולוגיה של המזיק.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
היה חבר פעיל בוועדות ההמלצות להדברת מזיקים בגידולי פלחה ומספוא ובוועדות מחקר של כותנה וסלק סוכר, וכ"כ ריכז את ועדת ההמלצות להדברת המזיקים במטעים.
פרסומיו המדעיים משמשים עד היום בסיס חיוני למחקרים על אותם מזיקים שעדיין מהווים בעיה לחקלאי ישראל.
הירצה בנושאים אנטומולוגיים בטכניון, במדרשת רופין ובבית הספר המקצועי הגבוה לחקלאות בעכו.
הפרישה לגמלאות
פרש לגימלאות ב-1985. לאחר יציאתו לגימלאות, הקדיש ממרצו ומגישתו המדעית לטיפול באוסף של צמחים סוקולנטים. הוא חקר את התנהגותם, קיים קשרים מקצועיים עם מומחי הגידול ותיאר בכתב ובצילום את מיני הקקטוסים המיוחדים שבאוסף.
נפטר ב-2003.
ד"ר נפתלי פלאות היה חוקר חרוץ ומעמיק בעל אמינות אישית גבוהה. תכונות אלה העניקו לו הכרה מקצועית ואשראי אישי רב בין עמיתים וחקלאים כאחד. הידע והממצאים שלו היו בסיס לפיתוח שיטות וממשקים להתמודדות יעילה עם מזיקים.