תולדות חיים
אליקים וגה ("אליה") נולד בשנת 1913 בדורטדרכט שבהולנד, במשפחה בעלת ערכים יהודים מסורתיים וציוניים. בשנת 1938 הוא החל את לימודי החקלאות באוניברסיטה של ואגנינגן, והגיש את עבודתו לקבלת תואר מהנדס אגרונום בשנת 1945. בתקופת הכיבוש הגרמני של הולנד נאלץ להפסיק זמנית את לימודיו, והיה פעיל במחתרת. עם סיום קרבות מלחמת העולם השניה, פעל באירגון "הכשרה ועליה" למען העליה לארץ-ישראל. יחד עם אשתו מרטה, עלו לארץ בשנת 1947.
תחילה הועסק בעין חרוד מטעם ארגון המשתלות הארצי בבדיקת אפשרויות גידול בצלים ופקעות של פרחים. עם הקמת המדינה עבר למשרד החקלאות כאחראי לענף הפרחים; מקום מושבו היה ירושלים ונסיונותיו נערכו בכל הארץ בקיבוצים ובמשתלות פרטיות שהתעניינו בגידול פרחים.
בשנת 1955 הציע לו ד"ר פלג, מנהל התחנה לחקר החקלאות דאז, להצטרף למערכת המחקר ולהקים יחידת מחקר לפרחים בבית דגן. העבודה החלה עם צוות מצומצם, אך המחלקה בניהולו התפתחה בשנים הבאות. בשנת 1960 זכה וגה לתואר דוקטור מאוניברסיטה של וגנינגן, עבור העבודה "סיכויים וסיכונים בגידולי בצלי פרחים בישראל".
הישגים מדעיים
המחקרים שנערכו בניהולו של ד"ר וגה עסקו תחילה באפשרויות גידול ליצוא של בצלים ופקעות, כמו : איריסים, נרקיסים, שושן, סייפן ועוד. מאמץ רב השקיע בקידום גידול הסייפן בישראל ואף טיפח זן ("חנה") שהוא תוצר הכלאה עם מין דרום אפריקאי.
בהמשך עסק בפיתוח גידולי פרחים נוספים ששיא פריחתם בחורף הישראלי ומתאימים ליצוא לארצות עם חורף קר. העבודה נעשתה במעבדות בבית דגן ובחלקות ובחממות במקומות שונים בארץ. בגלל ריבוי המחלות בצמחי הנוי, הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת להכנת חומר ריבוי נקי.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
ד"ר אליקים וגה נחשב לראשון יוזמי המחקר לגידול הפרחים בישראל. ד"ר וגה הקים וניהל את המחלקה לפרחים עד שנת 1978 בשנת 1999 העניקה מועצת הפרחים תעודת הערכה והוקרה לד"ר וגה על פעילותו בפיתוח גידול הפרחים בישראל. הקדיש מרץ ומחשבה לטיפוח קשרי הולנד-ישראל, והיה מסביר נלהב לבעיות המיוחדות של ישראל לציבוריות ההולנדית.
הפרישה לגמלאות
ד"ר וגה פרש לגימלאות בשנת 1978, והמשיך עוד לעבוד שנתיים אח"כ. לאחר פרישתו עסק ביעוץ למגדלי פרחים ונוי בהתישבות בהרי יהודה. במקביל שימש כמדריך וכמרצה בתחום המזיקים במחלקת הנוי של שה"ם (משרד החקלאות), וכיועץ בתחום הגנת העץ התעשייתי בפני נוברי-עץ, במכון התקנים הישראלי בת"א.
את זכרונותיו האישיים והמקצועיים סיכם בשנת 1998 בספר "חלום שהתגשם: שיבה לארץ ישראל אחרי 1900 שנות גלות".
ד"ר אליקים וגה-אלורס נפטר בשנת 2004.