תולדות חיים
שמאי נולד במושב כפר חיים ב-1937. את השכלתו הגבוהה בחקלאות עד לתואר שני רכש בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ואת הדוקטורט בגנטיקה, השבחה וביומטריה קבל מאוניברסיטת קורנל, בארה"ב (1966). לאחר שנת השתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרדו, בארה"ב, חזר ארצה וב-1967 הצטרף כחוקר למחלקה להשבחת צמחים במכון לגידולי שדה וגן, בתחנה לחקר החקלאות.
הישגים מדעיים
מחקריו כוונו לפיתוח שיטות לייצור זרעי מכלוא בגידולים חקלאיים לייצוא, בהנחה שזרעי מכלוא, כמוצר מתוחכם עתיר- ידע, יעניקו תמורה גבוהה לחקלאי הישראלי המייצר אותם.
את המחקרים הראשונים בנושא עקרות זכרית ציטופלסמטית, שילב עם ייצור זרעי מכלוא של פטוניה, במסגרת הסכם שיתוף עם חברת "האריס" מארה"ב. יחד עם ד"ר נורית פירון פענחו את המכניזם של העקרות הזכרית, כאשר הפטוניה משמשת כמודל. תוצאות מחקריהם הובילו אותם ליזום פרויקט ביוטכנולוגי שימושי בשיתוף עם חברות "הזרע ג'נטיקס", ו"זרעים גדרה", ועבודה זו פתרה בעיה מרכזית בייצור זני המכלוא בעגבניות.
יחד עם אגר' אווה איזק יזמו פרויקט טיפוח תות-שדה בשיתוף חברת "סאן וורלד" מקליפורניה. טיפוח זנים בכירים לתקופה שאין פרי בשוק האירופי (נובמבר-פברואר) היווה מהפכה בענף תות-שדה בעולם, ובהמשך רשמו פטנט על מנגנון הפריחה של תות-שדה.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
פרופ' יצהר ניהל את המחלקה לירקות בשנים 1978- 1985, את המחלקה לגנטיקה ולהשבחת צמחים בשנים 1989-1990, ובשנים 1985- 1993 כיהן כראש המכון לגידולי שדה וגן. היה מעורב בפעילות אירגונית ומקצועית ענפה במינהל המחקר החקלאי: היה חבר בוועדות לציוד, לקידום חוקרים וטכנאים ולשת"פ בין-לאומי, בוועדה האקדמית, בוועד הפועל של עובדי המחקר ובוועדת ההיגוי להקמת פארק מדע ליד המינהל. היה גם מעורב בפעילות אגודת שוחרי המחקר החקלאי, היה חבר בוועדות לתכנון המחקר בבקעת הירדן ובחבל לכיש, ובוועדות מקצועיות אחרות של משרד החקלאות.
כיהן כחבר בוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה ויזם במסגרת זו את הקמת המרכז הלאומי לביוטכנולוגיה גנומית של צמחים במכון ויצמן, ואת המרכז לביולוגיה מולקולרית של בעלי חיים במינהל המחקר החקלאי. עמד בראש המרכז לביוטכנולוגיה במינהל המחקר החקלאי מ-1984 ל-1990. כ"כ שימש כיועץ בנושאים של תרביות רקמה וביוטכנולוגיה למדענים הראשיים של משרד המסחר והתעשיה ולמשרד המדע. .
פרופ' יצהר לימד גנטיקה של צמחים והשבחה באוניברסיטה העברית בירושלים ובפקולטה לחקלאות, והדריך תלמידי מחקר רבים לתואר שני ושלישי. כן שירת כחבר בוועדות קבלה במוסדות להשכלה גבוהה בארץ.
פירסם מעל ל-120 מאמרים מדעיים, היה שותף בכיר באירגון כנסים מקצועיים בארץ ובחו"ל, והיה מרצה מבוקש בתחום הביוטכנולוגיה. הוזמן כפרופסור אורח וכיועץ מיוחד לביוטכנולוגיה חקלאית באוניברסיטאות שונות בעולם: באוקראינה ובבולגריה, בג'ורג'יה בארה"ב ובאוניברסיטת דה-מונטפורט בלסטר, אנגליה. היה בין מקימי האגודה הבינלאומית לביולוגיה מולקולרית של צמחים והאגודה לביולוגיה של התא בישראל.
היה מעורב בעריכה ובהוצאה לאור של מספר עיתונים מדעיים בארץ ובחו"ל. ראה חשיבות בהדרכת תלמידי תיכון בביוטכנולוגיה והקים מעבדות לתרביות רקמה בבתי-ספר חקלאיים במקוה-ישראל ובפתח-תקוה.
הפרישה לגמלאות
לאחר פרישה מוקדמת ממינהל המחקר החקלאי ב-1999, המשיך פרופ' יצהר לפעול לקידום מיזמים טכנולוגיים בחקלאות: הקמת חברות הקשורות לביוטכנולוגיה של צמחים, הרחבת הטיפוח בתות-שדה, עיבוד האשפה עירונית ליצירת גז מתן לייצור חשמל בשיטות ידידותיות לסביבה.