תולדות חיים
נולד ב-1929 בוינה שבאוסטריה, משפחתו עזבה את וינה ב- 1939 עם עליית הנאצים לשלטון, והגיעה לצרפת בזמן מלחמת העולם השניה. אחרי המלחמה למד בבית הספר הלאומי לחקלאות בגריניון (מהנדס אגרונום ב-1950) ובמקביל למד מדעי הטבע באוניברסיטה של פריס וסיים תואר מוסמך בשנת 1952. בשנים 1952-1950 עבד גם כמדריך להגנת הצומח בהתאחדות הצרפתית של מגדלי צמחי שמן. ב-1953 עלה לישראל, והתקבל כחוקר בתחנת הנסיונות של נוה-יער.
הישגים מדעיים
בשנים הראשונות עסק בגידולי תעשיה, במיוחד בבעיות אגרוטכניות ופיסיולוגיות של סלק סוכר (גידול חשוב בארץ בימים ההם) וכותנה (גידולה נמצא אז בשלבים הראשונים). עבודת מחקר על הנשירה בכותנה זיכתה אותו בתואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (1960).
עם התגברות בעיות העשבים הרעים בחקלאות הישראלית, התמחה בהדברת עשבים. הוא הקים ב-1962 את המחלקה לחקר עשבים רעים (ממוקמת מאז בנוה-יער וקשורה תחילה למכון לגידולי שדה ואח"כ למכון להגנת הצומח) וניהל את המחלקה במשך 20 שנה. בעזרת צוות חוקרים וטכנאים הופעלה מערכת נסיונות למיון קוטלי עשבים ולפיתוח שיטות הדברה בגידולי שדה, גן ומטעים. בעזרת מענקי מחקר, בעיקר מארה"ב, עבד על התנהגות סביבתית של קוטלי עשבים ועל הביולוגיה של עשבים רעים קשים. בהמשך חקר נושאים הקשורים להשפעה הסביבתית של ההדברה הכימית ובחן שיטות אלטרנטיביות להדברת עשבים באמצעות חיטוי סולרי וחיפוי ביריעות.
את תוצאות מחקריו פירסם בעשרות מאמרים בעברית ובאנגלית. ערך מספר קונטרסים, וביניהם: "עשבים רעים - ביולוגיה ובעיות בהדברה כימית" (1970), "מפתח להגדרה ולהדברה של עשבי בר" (עם בר דרומא ואושרוב, 1970) , "עבודות בנושא איכות הסביבה במינהל המחקר החקלאי" (1972), "סימפוזיון צרפת-ישראל על התנהגות חומרי הדברה בקרקע" ( 1975), "הכשות: רקע בוטני, התפתחות, טפילות והדברה" (1999). כתב את הפרקים על אקולוגיה של קוטלי עשבים בתנאים סובטרופיים בספר "גורל חומרי ההדברה" (עורך טהורי, 1971) ועל חומרי הדברה ונקיון הסביבה בספר "אקולוגיה, אדם והסביבה" (עורכים ויזל ופישלזון, 1977). כתב ספר "הדברת העשבים הרעים - עקרונות וישום של ההדברה כימית" (1981) המשמש עד היום כספר בסיסי בהוראת הנושא וביישום מעשי.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
מנשה הורוביץ מילא מספר תפקידים במינהל המחקר החקלאי: היה חבר המועצה המדעית, יו"ר המרכז לאיכות הסביבה והתוצרת החקלאית (1974-1972), מ"מ מנהל תחנת הנסיונות נוה-יער (1979-1978), ויו"ר הועדה לקידום הפרסומים בעברית במינהל המחקר. בשנת 1983 עבר מנוה יער לנהל את המחלקה לפרחים ולצמחי נוי במרכז וולקני, בבית דגן. עם סיום קדנציית הניהול, נשאר במרכז וולקני ועסק בהדברת עשבים ובויסות צמיחה בצמחי נוי.
היה פעיל בניהול האגודה הישראלית למדע העשבים הרעים, ובמסגרת האגודה קיבל אות הוקרה (1996) ומונה חבר כבוד (2005). כ"כ זכה לתואר כבוד של החברה האמריקאית למדע העשבים הרעים (1979) ושל החברה הבינלאומית להגנת הצומח (1980).
הפרישה לגמלאות
פרש לגמלאות ב-1994 אך המשיך לעבוד עוד שנתיים בפרויקט ויסות הצימוח בעצי שדרה. לאחר פרישתו, עסק בעיקר במחקר היסטורי, והיה פעיל בעמותה לחקר תולדות משפחות הורוביץ. בשנים 2002-2006 ערך תולדות מינהל המחקר החקלאי וריכז תיעוד הביוגרפיה ל"ספר הזהב" של עובדי המחקר הוותיקים. מנשה נפטר בשנת 2007.