בליטא היו מחקריו העיקריים: הרפלקסים המותנים ובעיות תזונה של חיות המשק, ובעיקר בעיות בפיסיולוגיה של רביית בקר. ב-1962 גילה, עם תלמידיו, את תופעת שינוי ההתנגדות החשמלית בנרתיק הפרות במשך המחזור המיני, ואת הקשר בין השינויים אלה לבין עיתוי ההזרעה וההתעברות. הוא הדריך 25 סטודנטים לתואר דוקטור, פירסם 120 מאמרים, כתב פרקים בשני ספרי לימוד בתחום הפיסיולוגיה הוטרינרית וערכים באנציקלופדיה הוטרינרית הרוסית (1973).

ב-1971 הוענק לו תואר כבוד של מדען מצטיין של רפלובליקת ליטא.

ב-1973 התפטר ממשרתו בליטא ועלה לישראל. הוא התקבל כחוקר בכיר במחלקה לרבייה של המכון לחקר בעלי-חיים במינהל המחקר החקלאי. כאן, המשיך לעסוק בתחום התמחותו במחקר רביית בהמות בית, בשיתוף עם חוקרים מהמרכז האמריקאי למחקר חקלאי בבלטסויל, ממכון וייצמן למדע ומהמכון הוטרינרי ע"ש קמרון.במהלך עבודתו התגלה הקשר בין השינויים ברמות הורמוני המין בדם לבין השינויים בדרגת המיום, ריכוז האלקרוליטים וההתנגדות החשמלית ברקמות אברי המין של פרות בתקופות הייחום, ההריון, ההמלטה והשיקום.

יחד עם ד"ר רמי לרר פיתח מיכשור לאיבחון אירועים רבייתיים ופתולוגיים בבקר, וכן לקביעת תכולות המים והשומן בגוף החי בבקר, צאן, פטימים ובכבד אווז. עסק גם ביישום ממצאי מחקריו ברפואה הומנית, באיבחון אירועים בגינקולוגיה ובאיבחון תיפקוד הכליות בממשק המים והאלקטרוליטים.

השתתף בבדיקת יעילות אמצעי עזר שונים לזיהוי יחומים בפרות, והרבה להרצות בנושא זה בפני הרפתנים. כ"כ הרצה בבית הספר ללימודי המשך ברפואה וטרינרית של אוניברסיטת תל-אביב כפרופסור מן החוץ.עבודתיו מאז עלותו לישראל סוכמו ב-16 מאמרים בעתונות מבוקרת ו-41 מאמרים בעתונות מקומית, כן כתב ערכים באנציקלופדיה לחקלאות הישראלית (1982) והדריך 3 סטודנטים לתואר מוסמך.

מחקריו זכו להתענינות מומחי הרבייה בארצות רבות. בהשראת ממצאיו פורסמו בספרות המקצועית יותר מ-500 מאמרים בנושא המוליכות של אברי הרבייה הנקביים ביונקים כולל בני אדם. לקראת צאתו לגמלאות כתב לו פרופ'G.Lewis מארה"ב, העורך הראשי של J.of Animal Science, "אתה תרמת מימצאים חשובים למדעי בעלי-החיים, ועוררת אנשים רבים ללמוד על תחומים חדשים ושונים בפיסיולוגיה של בעלי-חיים".
בשנים האחרונות הוענקו לפרופ' איזינבוד פרסים שונים עבור כישוריו: פרס ע"ש קמרון עבור פיתוח מיכשור דיאגנוסטי וטרינרי (1987), בחירה לחוקר ולהרצאת השנה מטעם מינהל המחקר החקלאי (1989), תואר "דוקטור לשם כבוד" מטעם האקדמיה הליטאית לוטרינריה (1995) ואות "יקיר ענף הבקר" מטעם משרד החקלאות והתאחדות מגדלי בקר בישראל (2003).