תולדות חיים

הדסה נולדה ב- 1927 בירושלים והתחנכה בבית הספר התיכון בבית הכרם. בשנים 1944-1946 שירתה בפלמ"ח במסגרת הכשרה מגוייסת. ב-1946 החלה ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית, השתתפה בקרבות מלחמת העצמאות, חזרה לפקולטה לחקלאות ב-1949, וב-1952 זכתה בתואר מוסמך למדעי החקלאות. ב-1952 התקבלה הדסה לעבודה במחלקה לירקות (בניהולו של אגר' יוסף אטינגר) באגף לגידולי שדה של משרד החקלאות.

הישגים מדעיים

במסגרת תכנית פיתוח מואץ להרחבת גידול הירקות בארץ, הייתה הדסה אחראית לנסויי שדה המיועדים לפתח שיטות גידול ולבחון מינים וזנים חדשים. היא עסקה במיוחד בנושאים הבאים: שיטות גידול לעגבניות לתעשיה ולירקות ליצוא, החלפת זריעי תפוחי-אדמה ושתילי תות-שדה שיובאו מחו"ל בחומר ריבוי מקומי, חידוש גידול הארטישוק, הכנסת מיכון לגידולים חדשים.
אגר' אטינגר והדסה היו בין הראשונים להחדיר את הכיסוי ביריעות פלסטיק למטרת גידול ירקות מוגנים בחורף. נוסף לפעילותה הכלל-ארצית הנ"ל , עסקה הדסה בהתאמת גידול הירקות לתנאים המיוחדים של הערבה, וממצאי נסיונותיה עזרו לבסס את ישובי האזור. ב-1960 נתקבלה הדסה במכרז של התחנה לחקר החקלאות (לימים, מינהל המחקר החקלאי), לתפקיד מנהל תחנת הניסויים גילת (לימים, מרכז מחקר דרום). היא ניהלה את התחנה במשך 7 שנים, ובתקופה זו הוקמה תשתית המחקר וגובש צוות החוקרים והטכנאים שאיפשרו עריכה מסודרת של נסיונות במקום. במקביל, הקימה בגילת את החממות הראשונות לגידול ירקות בנגב, וליוותה, עם מדריכי ש.ה.ם, את הכנסת הגידול של ירקות חורף מוגנים באזור. ב-1967 עברה לתפקיד חוקר- מרכז מטעם המחלקה לירקות בתחנה לחקר החקלאות, כשמקום עבודתה בגילת. הדסה הקדישה תשומת לב רבה לפיסיולוגיה ולאגרוטכניקה של תות-השדה. היא הוכיחה שתופעת "ההתנוונות" ממנה סבל התות נבעה ממחסור בקור, וממצא זה איפשר בהמשך את פיתוח הגידול בארץ. היא חקרה את בעיות הגידול באדמות הנגב הצפוני, הבשור ופיתחת- רפיח, פיתחה שיטות גידול בעמודים ואדניות בבתי צמיחה, והצליחה להבכיר ולהגדיל את יבול תות-שדה ליצוא בדרום הר-חברון. עבודת מחקר בנושא "השפעת הקירור על ההתפתחות של צמח תות- שדה ומשמעותה הפיסיולוגית", זיכתה אותה בתואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית (1979). 

תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:

לאורך שנות עבודתה פירסמה ד"ר הדסה אביגדורי-אבידב מאמרים מקצועיים והנחיות למגדלים. היא כתבה את הפרק על תות-שדה בספר על "חנטה והתפתחות הפרי" בעריכת פרופ' ש. מונסליזה שיצא לאור בארה"ב ב-1986. בשנים 1979-1986 נתנה קורס באוניברסיטת בן-גוריון בנושא פיסיולוגיה של ירקות וישומה המעשי. הדסה אביגדורי-אבידב, שהשתתפה בקרבות מלחמת העצמאות, ערכה את הספר "בדרך שהלכנו, מיומנה של מלווה שיירות" שזכה לפרס הוצאת משרד הבטחון (1989).

הפרישה לגמלאות

לאחר פרישתה לגימלאות ב- 1992, היא עוסקת בתיעוד פרקים נשכחים של ראשית ההתישבות היהודית בארץ וכותבת על גדוד העבודה על-שם יוסף טרומפלדור. כ"כ מכינה ספר על מפגשים אנושיים שהיו לה בעבודתה בנגב עם עולים ממוצאים שונים.