מרבה חלב הדסי
Polygala myrtifolia 

 סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי

משפחה: מרבה החלב (Polygalaceae)
מוצא: דרום אפריקה

בסוג פוליגלה כ600- מינים. ארבעה מהם גדלים בר בארץ: שניים הם צמחים רב-שנתיים ושניים הם חד-שנתיים. כולם צמחים נדירים.

מרבה חלב הדסי הוא שיח בינוני בגודלו וירוק-עד, בעל ענפים צפופים, המגיע לגובה ולרוחב של 2.5-1 מ'. עליו מסורגים ומוארכים ודומים לעלים של צמחי ההדס, ומכאן גם שם המין. אורכם מגיע ל 2.5- ס"מ וצבעם ירוק בהיר. הפרחים ערוכים באשכולות קיצוניים קצרים; צבע הפרחים סגול, הם בולטים על השיח ומאוד קישוטיים.

שלושת עלי הגביע החיצוניים ירוקים וקטנים והשניים הפנימיים גדולים מאוד, צבעם לבן-ירקרק ובהם עורקים ארגמניים. בטעות חושבים שהם עלי כותרת. עלי הכותרת מספרם 3 או 5, כאשר השניים העליונים מאוחים זה בזה או מעורים באבקנים. כאשר מביטים בשיח פוליגלה הפורח בסגול רואים למעשה את שני עלי הגביע הסגולים מפוסקים (הם אלה המקבלים צבע סגול עם פתיחת הפרח) ואת עלי הכותרת התחתונים, בעלי הכרבולת המצויצת (זאת לא הצלקת!).

הפרח אמנם דומה לפרחים ממשפחת הקטניות, אך כאמור שייך למשפחה נפרדת - משפחת מרבה החלב. פירוש השםPolygala הוא "מרבה חלב", והוא מרמז על מסורת קדומה שהאמינה כי פרות שרעו על צמחי פוליגלה הגדילו את תנובת החלב שלהן.
השיח פורח כל השנה, אולם כצמח הנהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - גל הפריחה בעיצומו של החורף בולט במיוחד.
לפני כעשר שנים בחנתי אפשרות לגדל פוליגלה למטרות קטיף ענפים פורחים. ענף פורח באגרטל מים נראה יפה במשך כ10- ימים, אולם כאשר קטפנו בצורה מסחרית הייתה תופעה של נשירת עלים - לא על רקע של הזדקנות אלה בשל שבירות של עוקצי העלים.

מאידך, צמחי פוליגלה מתאימים לעיצוב כצמחי עציץ פורחים. מדובר במכלי גידול בעלי נפח בינוני או גדול, מאחר שהפריחה חלה על צמחים מפותחים יחסית. מומלץ עיצוב הצמח על גזע גבוה ( high stem) והפרחה של פונפון.
בניסויים ראשוניים ריססנו צמחים לאחר שנקטמו בחומרים מננסים בריכוזים שונים. הצמח מגיב טוב לריסוסים, ואפשר לעצור את הצימוח בעזרת כימיקלים.

שימוש בגן

צמחי פוליגלה מתאימים לשתילה בתנאי שמש מלאה או צל חלקי. הצמח רגיש לעודפי מים ולפיכך יש לשתול אותו בקרקע מנוקזת בלבד, מועשרת בקומפוסט בבור השתילה. הצמח נראה לעתים כלורוטי, ולפיכך תוספת דישון במהלך הגידול תתקבל בברכה. כמו כן חשוב להימנע משתילתו בקרקע גירנית. כצמח חסכן במים, לאחר התבססותו בגינה יסתפק בהשקיה מועטה של פעם בשבועיים-שלושה. כאמור, הצמח נהנה מטמפרטורות לילה נמוכות - ולפיכך יצטיין בארץ באזורי ההר הגבוה, ירושלים, הגליל ורמת הנגב. צמחים שנשתלו בתחילת שנות התשעים בפארק גולדה שליד קיבוץ רביבים, בשמש מלאה, נמצאו מצטיינים ופורחים במרבית חודשי השנה. בשפלה, נראה לי שעדיף לשתול בתנאי צל חלקי.

גוש של צמחי פוליגלה בגן יוצר כתם סגול במשך רוב ימות השנה ובולט במיוחד בחורף. בערד הוא נפוץ מאד כגדר מסביב לגינה.

אני ממליצה לשתול פוליגלה יחד עם Euryops pectinatus שצבע פרחיו צהוב. שניהם פורחים תקופה ממושכת, כולל בעונת החורף. צבעי הסגול והצהוב משתלבים יפה בעלווה הירוקה-בהירה של הפוליגלה ובעלווה האפורה של האריופס.
בסוף גל הפריחה החורפי, באביב, יש לגזום את הפוליגלה נמוך כדי שתתחדש ותסתעף בעונה הבאה (אחרת תישאר קרחת בחלקה התחתון). היא מגיבה היטב לגיזום, אולם יש להימנע מגיזום בקיץ, שעלול להביא לתמותת השיח.

ריבוי

מזרעים. זרעים טריים נובטים כעבור שלושה שבועות. לעתים אפשר למצוא ספיח מסביב לצמח; הספיח אינו ברמת מטרד ובהחלט אפשר להעתיקו למקום אחר בגינה.