פרובסקיה 'בלו-ספייר'
Perovskia ‘Blue-Spire`

סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי

משפחה: שפתניים
מוצא: אפגניסטאן ומערב פקיסטאן

הסוג פרובסקיה מונה 7 מינים של שיחים ובני-שיח רב שנתיים נשירים, בעלי ריח ארומטי. מוצאם של המינים השונים הוא ממרכז אסיה, מאיראן ומן ההימלאיה. מרבית מיני הפרובסקיה מגלים עמידות באדמות גיר יבשות ובטמפרטורות נמוכות (עד מינוס 15 מ"צ).

בשנת 1993 ראיתי לראשונה את צמחי הפרובסקיה בגני קיו שבלונדון. רכשתי צמחים אחדים של פרובסקיה 'בלו-ספייר' באחת המשתלות במקום, ולאחר שעברו את הליך ההסגר המקובל (שמטעמי הגנת הצומח), הם שוחררו והופצו בין משתלות בארץ.

על פי הספר Western Garden Book, הזן 'בלו-ספייר' הוא הכלאה בין המין

P. atriplicifolia לבין המין P. abrotanoides. זהו בן-שיח נשיר המגיע לגובה של 150-120 ס"מ. גבעוליו מעוצים בבסיסם וזקופים; הם פורצים בדרך כלל מן הקרקע, מאזור בית השורשים. העלים נגדיים, דמויי אזמל ומשוננים. אורכם כ6- ס"מ ורוחבם כ3.5- ס"מ; צבעם ירוק-אפור - בעוד שצבע הגבעולים לבן-אפור - והם מאוד ריחניים.
הפריחה מתחילה באביב ונמשכת עד סוף הקיץ. הפרחים המרובים, שצבעם כחול-סגול, מופיעים בתפרחות ענפות וארוכות. הגביע, המכוסה כסות צפופה של צמר סגלגל, נשאר על הגבעול גם לאחר נשירת הפרח, כך שאפקט הפריחה נשמר לתקופה ממושכת. העלווה והפריחה יוצרות יחד מופע אוורירי באופיו, והצבע המרענן בולט ומנוגד לזה של צמחים אחרים בגן.

צמחי הפרובסקיה מתאפיינים בריחניותם. רוב צמחי הבושם צנועים בדרישות הגידול שלהם, ורבים מהם משתייכים למשפחת השפתניים (שעמה נמנים, מלבד הפרובסקיה, גם אזוביון, רוזמרין, מרווה ואחרים). צמחים אלה מכילים בחלקיהם הירוקים שמן אתרי, המתנדף באוויר כאשר ממוללים מעט את העלים בין האצבעות ואף בעת מגע בלתי מכוון בהם. לצמחי הבושם השפעה מרעננת על האדם. ערך מיוחד נודע להם בגנים המיועדים לעיוורים, היכולים לזהותם על פי ריחם. ריחה של פרובסקיה 'בלו-ספייר' מזכיר את ריח המרווה.

תנאי הגידול

פרובסקיה 'בלו-ספייר' מתאימה לכל סוגי הקרקע (ואף לאדמות גיר), ובלבד שתהיה מנוקזת היטב. מומלץ לגדלה בשמש מלאה בלבד, כדי שיתקבלו גבעולים זקופים; בצל חלקי מתקבל צימוח שרוע-רובץ, הפוגם במופע הצמח.

הצמחים עמידים לטמפרטורות יום גבוהות ולטמפרטורות לילה נמוכות. באזור מישור החוף הם מסתפקים בתוספת מעטה של מים, אולם באזורים יבשים (כמו הערבה והבקעה) הם זקוקים להשקיה סדירה. בזכות עמידותם לקור וחום, הם מתאימים לשתילה בכל חלקי הארץ כולל מצפה-רמון, ירושלים וצפת.

כאמור, עונת הפריחה ארוכה. כדי "לנקות" את הצמח מן הפרחים היבשים מסירים וגוזמים בגובה פני הקרקע גבעולים שסיימו את פריחתם; פעולה זו אף מעודדת את צמיחתם של גבעולי פריחה נוספים ובכך מוסיפה ומאריכה את עונת הפריחה.

בחורף מתייבשים חלקי הנוף העליונים והשיח נותר עירום מעלים למשך כחודשיים-שלושה. את הענפים היבשים גוזמים בתחילת האביב (מי שאינו מעוניין במופע השיח העירום יכול לגזום גיזום חריף כבר עם תחילת השלכת). הצימוח הצעיר פורץ מבית השורשים.

השימוש בגן

פרובסקיה 'בלו-ספייר' מתאימה למסלעה ויכולה לשמש כצמח ייחודי בודד בגן או בחזית הבית. כדאי לזכור שהצמח "מתרחב" מדי שנה; כלומר, היקפם של הגבעולים הפורצים באביב מבית השורשים הולך וגדל; מצמח יחיד מתקבל לעתים בתוך שנתיים-שלוש גוש שקוטרו 1 מטר.
אפשר לשתול את הפרובסקיה גם בערוגה של צמחים רב-שנתיים; צבעי העלווה והפריחה ייצרו משחק גוונים עשיר עם אלה של אזוביון ומרווה, וניגוד נאה בשילוב עם צמחים כמו קוראופסיס אזמלני (Coreopsis lanceolata), גאורה ,לאונוטיס ועוד.

הריבוי

מרבים את פרובסקיה 'בלו-ספייר' מייחורים עשבוניים. משרישים בכל ימות השנה, בשולחן השרשה, עם או בלי הורמון השרשה. ייחור מושרש מתקבל בתוך שבוע. לאחר התבססותו במכל קוטמים אותו ושותלים בגינה. אפשר לשתול החל מראשית האביב ועד סוף הסתיו. אם שותלים בסתיו, הצמח נכנס לתרדמה בתוך זמן קצר ומחדש את צמיחתו באביב. אפשר לרבות גם בחלוקה של צמח בוגר באביב.