תולדות חיים
חמדה שולמן–דגני נולדה ב-1939 בירושלים, גדלה ולמדה בתל אביב, בוגרת תיכון עירוני ג'. למדה בפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1963 סיימה תואר שני בהצטיינות. את לימודי הדוקטורט שלה עשתה במכון ויצמן למדע ברחובות. שם בצעה את מחקרה לתואר שלישי בנושא: "הידרוליזה של גלוקוז 6-פוספט", בהנחייתו של פרופ' מרדכי הלמן, וב-1968 זכתה בתואר .Ph.D. בשנים 1974-1971 עבדה כפוסט-דוקטורנטית במעבדתו של פרופ' פאול בוייר (חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1997), במכון לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). היא חקרה את מנגנון הפוספורילציה האוקסידטיבית ואת מנגנוני הפעולה של האנזימים pyrophosphatase ו-ATPases. לאחר ההשתלמות הפוסט-דוקטוראלית חזרה לעבוד במכון ויצמן כחוקרת בכירה במחלקה לאיזוטופים (1974- 1979). ב-1979 החלה את עבודתה במינהל המחקר החקלאי כחוקרת בכירה במחלקה למטעים סובטרופיים.
הישגים מדעיים
בשנות עבודתה במינהל המחקר החקלאי עסקה חמדה בנושאים הבאים:
• זיהוי ואפיון של מערכות איזוזימיות עבור אבוקדו, מנגו וליצ'י והשימוש בהן כסמנים גנטיים (א) לזיהוי זנים; (ב) ללימוד תפקיד האבקה עצמית והאבקה זרה בעצי פרי אלו; (ג) לזיהוי זריעים זיגוטיים של זני מנגו רב-עובריים.
• זיהוי ההורה הזכרי של צאצאים שהתקבלו בתוכנית ההשבחה של אבוקדו של מינהל המחקר החקלאי, באמצעות אנליזה איזוזימית. כך, למשל, בבדיקה של צאצאים שהתקבלו בסככות רשת, היא מצאה, בניגוד לצפוי, שיעור גבוה של מכלואים בחלק ניכר מאוכלוסיות הצאצאים שנחשבו עד אז "תוצרי האבקה עצמית".
• מחקרים בפוריות של אבוקדו, מנגו וליצ'י: בהתבסס על המערכות האיזוזימיות הנ"ל, זיהתה חמדה את ההורה הזכרי של חנטים ופירות במטע, וכך חקרה את השפעת ההורה המפרה על היבול, על תהליכי חנטת פרי ונשירת פרי, ועל משקל הפרי והזרע. במחקרים אלה היא אתרה מפרים מצטיינים במטע. כך, למשל, באבוקדו זוהה הזן 'אטינגר' כמפרה מצטיין לזנים ’האס‘, ’פינקרטון ‘ ו’ארדיט‘, ובעקבות זאת הוא ניטע מאז כמפרה סטנדרטי לשלושת הזנים האלה במטעי האבוקדו המסחריים בישראל.
• פיתוח סמני דנ"א שונים לזיהוי זנים, ללימוד הקירבה ביניהם ולבדיקה ואפיון של אוספים גנטיים. עבודות אלו נעשו באבוקדו, במנגו, בליצ'י, בלונגן ובתות שדה.
• פיתוח שיטות ללא-הרס לקביעת דרגת הבגרות של פירות אבוקדו.
במחקריה שיתפה חמדה פעולה עם חוקרים ממוסדות בארץ (מכון וולקני, הפקולטה לחקלאות, אוניברסיטת חיפה) ובחו"ל. היא הדריכה סטודנטים בעבודות לתוארי מוסמך ודוקטור והנחתה במעבדתה חוקרים ופוסט- דוקטורנטים מהארץ ומחו"ל.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
חמדה מילאה שורה של תפקידים: היא הייתה נציגת המכון למטעים בוועד הפועל של המועצה המדעית המינהלית; חברה בוועדה לקבלת תלמידי מחקר ומדענים אורחים להשתלמות במינהל המחקר החקלאי; חברה ויושבת-ראש של ועדת היגוי לעצי פרי סובטרופיים וחברה בוועדת היגוי למטעים. היא הייתה חברה ויושבת-ראש של ועדת שיפוט של תוכניות מחקר במטעים, חברה בוועדת שיפוט של קמ"ח וחברה בוועדות לקליטה של חוקרים חדשים במינהל המחקר החקלאי.
חמדה הייתה ממונה על מתן האישורים לקטיף האבוקדו למשלוחי ייצוא. היא הכשירה צוותים במעבדות האזוריות שהוקמו לקביעת דרגת הבגרות של פרי האבוקדו ופיקחה על עבודתם. היא הרצתה בימי עיון של מדריכים וחקלאים בנושאים בהם עסקה במסגרת מחקריה.
ב-1991, בעקבות הזמנה של משרד החקלאות של ממשלת דרום אפריקה, הקימה חמדה ב- Citrus and Subtropical Fruit Research Institute, Nelspruit מעבדה לבדיקות איזוזימיות, לזיהוי זני אבוקדו ומנגו וכן לזיהוי המכלואים בצאצאים שהתקבלו בתוכניות ההשבחה של אבוקדו ושל מנגו בדרום אפריקה.
בשנים 2003-2000 ניהלה חמדה את המחלקה למדעי עצי הפרי (תוצאת האיחוד של המחלקות: מטעים סובטרופיים ועצי פרי נשירים, הדרים והמחלקה לגנטיקה והשבחה). במהלך עבודתה במרכז וולקני יצאה חמדה למספר תקופות שבתון בחו"ל:
(1) בשנים 1997-1996 בארה"ב, במעבדות המרכז למחקר חקלאי של משרד החקלאות האמריקאי (USDA/ARS) בבלטסוויל, מרילנד; (2) בשנת 1998 בארה"ב, במחלקה למדעי ההורטיקולטורה של אוניברסיטת קורנל, ג'נבה, ניו יורק; (3) בשנת 2004 בניו-זילנד, במכון HortResearch באוקלנד; ובאוסטרליה, בארגון הפדראלי למחקר מדעי ותעשייתי (CSIRO), אגף ה-Plant Industry בבריסביין.
הפרישה לגמלאות
בסוף 2004 פרשה חמדה לגמלאות, ומאז היא ממשיכה לעבוד כמתנדבת במכון למדעי הצמח.