משפחה: מורכבים Asteraceae
מוצא: בחלק המדברי בדרום מערב ארצות הברית ומכסיקו
שם נרדף: Artemisia purshiana

הסוג לענה כולל כ-300 מינים של צמחים חד- שנתיים, רב- שנתיים עשבוניים, בני שיח ושיחים ריחניים שמוצאם בחצי הכדור הצפוני באזורים ממוזגים וכן באזורים מדבריים. בארץ גדלים בר ארבעה מיני לענה. ישנם מספר מינים של לענה שמגדלים אותם כצמחי נוי, הודות לעלווה המעניינת והקישוטית, לעלים הגזורים בצבע אפור. הפריחה בסוג לא משמעותית. בשנת 1993 הבאתי לארץ ממשתלת ראלף פינקוס בטקסס את הזן 'סילבר קינג'.
 זהו צמח רב שנתי עשבוני בעל גבעולים העולים למטר גובה, העלים בצבע אפור מכסיף, גזורים, וריחניים. העלים דקים, אורך העלה מגיע עד 7 ס"מ ורוחבו עד 2 ס"מ. ניתן לקטוף את הענפים עם העלים ולהשתמש בהם כקישוט בסידור פרחים, יחד עם ורדים או פרחי גרברה, שנקטפים ללא עלים. הם מתאימים גם לסידור פרחים יבש, כלומר ללא מים, ולמרות שרק הגבעולים מעוצים, העלים הרכים שומרים על צורתם באגרטל, ללא מים, חודשים רבים. אני ממליצה לשלב בסידור הזה גם ענפים של חיטה או שעורה, והנה מתקבל סידור פרחים כפרי מאריך ימים. לצמח שלוחות תת קרקעיות (ריזומים), בעזרתם הוא מפתח גוש שעשוי להגיע למטר קוטר ויותר. כאמור, הפריחה לא משמעותית והיא חלה בקיץ. קרקפות הפרחים קטנות וחסרות צבע, לדעתי הם פוגמים ביופי העלווה ולכן אני ממליצה לגזום ולפנות את ענפי הפריחה, בסוף הקיץ.

תנאי הגידול

לענה לואיזיאנית 'סילבר קינג' מתאימה לכל סוגי הקרקע, ובלבד שתהיה מנוקזת היטב. מומלץ לשתול בשמש מלאה בלבד, כדי שיתקבל הגוון האפור כסוף בעלים.
 הצמחים עמידים לטמפרטורות יום גבוהות ולטמפרטורות לילה נמוכות, עד מינוס 15 מעלות צלזיוס. דרישותיה צנועות בהשקיה. באזור מישור החוף מסתפקים הצמחים בתוספת מעטה של מים, אולם באזורים יבשים (כמו הערבה והבקעה) הם זקוקים להשקיה סדירה. בזכות עמידותם לקור וחום, הם מתאימים לשתילה בכל חלקי הארץ כולל מצפה-רמון, ערבה, בקעה, ירושלים וצפת.
כל שנה בסוף החורף יש לגזום את הצמח בגובה פני הקרקע, ולפנות את הגבעולים היבשים. ניתן לעשות זאת גם בעזרת מכסחת דשא. גבעולי העלים מתחדשים בתחילת האביב, לעיתים כבר בחודש פברואר, הם צומחים מבית השורשים, כל שנה מתרחב היקף הצמח, וכך הם שומרים על מופעם כ- 10 חודשים.

השימוש בגן

הלענה מתאימה לשמש כצמח מסלעה, לערוגת הרב שנתיים, כצמח גבול מפריד בין צמחים פורחים. כדאי לזכור שהצמח "מתרחב" מדי שנה ויש לתת לו מרחב; כלומר, היקפם של הגבעולים הפורצים באביב מבית השורשים הולך וגדל. מצמח יחיד מתקבל לעתים בתוך שנתיים-שלוש גוש שקוטרו מטר.
 צבע העלווה המכסיפה של הלענה משתלב עם כל צבעי הפרחים ומשדרג את מופעם. הוא בולט במיוחד עם פריחתו הכחולה של האגפנטוס, שילוב כזה יוצר סידור פרחים מאריך ימים בגן הנוי.

הריבוי

מרבים את הלענה מייחורים עשבוניים. משרישים בכל ימות השנה, בשולחן השרשה, ואין צורך בהורמון השרשה. ייחור מושרש מתקבל בתוך שבוע. לאחר התבססותו במכל, קוטמים אותו ושותלים בגינה. אפשר לשתול החל מראשית האביב ועד סוף הסתיו. אם שותלים בסתיו, הצמח נכנס לתרדמה בתוך זמן קצר ומחדש את צמיחתו באביב. אפשר לרבות גם בחלוקה של צמח בוגר באביב.
שתילים ניתן להשיג במשתלת מלצר בכפר ידידיה ובמשתלת נימפיאה במושב תומר.