תולדות חיים
דבורה גורפל נולדה ב-1922 ברוסיה. למדה בפקולטה לביולוגיה ומדעי הקרקע של אוניברסיטת לנינגרד, בשנת 1947 קיבלה את התואר מוסמך, ותואר דוקטור סיימה בשנת 1953 בנושא: "פירוק מיקרוביאלי של סיבים צמחיים". לאחר סיום לימודיה, עבדה כ-20 שנה כחוקרת בכירה במכון לחקלאות בטאלין, אסטוניה. שטחי פעולתה היו קשורים בעיקר לפירוק מיקרוביאלי של סיבים וזבלים, ולמיקרוביולוגיה של הקרקע.
ב-1975 עלתה ד"ר דבורה גורפל לישראל. ובשנת 1976 החלה לעבוד במינהל המחקר החקלאי, והצטרפה לצוות המחקר של המחלקה לביקטור במכון לגידולי שדה וגן, במרכז וולקני.
הישגים מדעיים
דבורה עסקה בביקטור אגוזי-אדמה - פיתוח שיטות זיהוי סרולוגיות לגזעי ריזוביום של אגוזי-אדמה, בדיקת ההשפעות של אגרו-כימיקלים, כגון קוטלי עשבים, מתיל ברומיד וכילאטים של ברזל ועל יעילות הביקטור של אגוזי-אדמה. במחקר משותף עם חוקרים תאילנדים זיהו מיני ריזוביום הנפוצים בשדות אגוזי אדמה בתאילנד.
ד"ר גורפל קידמה את המחקר על ביקטור המשנצת, קטנית אשר הוכנסה לישראל כגידול מספוא. ערכה איפיון גזעי ריזוביום הספיציפיים למשנצת, פיתחה שיטות הדבקה יעילות ובחנה השפעת הביקטור בתנאי שדה.
מחקריה של ד"ר גורפל פורסמו בעתונות המקצועית הבינלאומית. חלק מעבודות המחקר כבר יושמו במעשה החקלאי. עם עמיתיה במחלקה לביקטור, ד"ר דב קישינבסקי ומר גדעון מרומי, הוציאו ב-1996 פטנט על דרכים להגדלת היעילות של תכשירי ביקטור.
הפרישה לגמלאות
מועד הפרישה לגמלאות של דבורה גורפל היה ב- 1987, אך נתבקשה להמשיך במחקריה בחוזה מיוחד עד 1992, ובהתנדבות המשיכה עד לשנת 2000.
נפטרה ב-2005.