תולדות חיים
מנקו (מנחם יוסף) פלאוט נולד ב-1885 בפרנקפורט על- נהר- מיין בגרמניה.
הוא למד מדעי הטבע וחקלאות באוניברסיטאות של גטינגן, ברלין ומרבורג, שבגרמניה. עמד בבחינה הממשלתית לאגרונומיה והוכתר בתואר דוקטור ב-1909 על סמך עבודתו על "הבדלים פיסיולוגיים בין חשופי הזרע, השבטבטים והאזובים".
הישגים מדעיים
בין השנים 1909 ו-1936 עבד ד"ר פלאוט במוסדות מחקר שונים בגרמניה. עד 1920 פעל כעובד מחקר, ואח"כ כמנהל מחלקה, בתחנות נסיונות חקלאיות, בהן הוא עסק בבעיות הזנה מינרלית, הגנת הצומח , וייצור זרעים בגידולי שדה. בהמשך הוא שימש כמנהל מדעי בשתי חברות זרעים גרמניות ידועות (האמרסלבן ואח"כ דיפפה), ועבודתו כללה פיתוח שיטות השבחה וייצור זרעים של גידולים תרבותיים.
בתקופת עבודתו בגרמניה, פירסם ד"ר פלאוט מספר מאמרים מדעיים בתחום הפיסיולוגי והאנטומי, ועל ייצור זרעים והטיפול בהם.
עוד בצעירותו נמשך מנקו פלאוט לרעיון הציוני וב-1913 פירסם בירחון הציוני "די וועלט" (העולם) מאמר על "קידום החקלאות בפלשתינה", עם הצעות לארגון ההתישבות ופיתוח המחקר אשר זכו להד נרחב.
בעקבות קשריו עם התנועה הציונית, הזמינו פרופ' יצחק אלעזרי-וולקני, מנהל תחנת הנסיון החקלאית ברחובות, להצטרף לצוות המחקר של התחנה. ד"ר פלאוט ענה בחיוב להזמנה, עלה ארצה ב-1936, והתמנה כמנהל המחלקה לפלחה ולגידול זרעים בתחנה ברחובות.
עבודתו התרכזה בטיפוח נושאי מחקר חדשים וגישות מתקדמות, ובמיוחד פעל בהצלחה בתחומים הבאים:
1) זרעים איכותיים - הוא הקים ב-1938 את המעבדה הראשונה לבדיקת זרעים.
2) הגנת גרגרי החיטה באיסום - כדי למנוע את ההפסדים הכבדים שחרקים מזיקים גרמו לחיטה במחסנים ובאסמים, הוא ועמיתיו ממקצועות אחרים, פיתחו את האידוי באתילן-די-ברומיד – שיטה שהונהגה בארץ בסוף שנות ה-40 ושמרה על בלעדיותה במשך כ-30 שנה.
3) איכות החיטה לאפיה - הוא חקר את תכונות זני החיטה לאפיה, והקים מעבדה למטרה זו. כ"כ הוא בדק את האפשרויות של גידול גואר לזרעים בתנאי הארץ ושימושים תעשייתיים לזרעי חרובים.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
עם פתיחת המכון ללימודי החקלאות ב-1942, הוזמן ד"ר פלאוט להורות בו את נושא הפלחה וגידול זרעים וב-1949 התמנה כפרופסור-חבר.
עם הקמת הפקולטה לחקלאות ב-1952 שימש בה כדיקן הראשון. ב-1955 פרש משרותו הפעיל באוניברסיטה.
ב-1951 כאשר התחנה לחקר החקלאות הועברה רשמית מהסוכנות היהודית לממשלת ישראל, עבר פרופ' פלאוט לשרות המדינה, וכיהן כמנהל המכון לגידולי שדה עד 1957.
הפרישה לגמלאות
לאחר פרישתו לגימלאות, חקר פרופ' פלאוט בתולדותיהם של ביולוגים דגולים מן העבר, ופירסם ספרים בגרמנית בנושא זה. פרופ' משה פינטהוס, מהפקולטה לחקלאות, מציין שמנקו פלאוט בכתביו בגרמנית, משוחרר ממיגבלות השפה ומקשי ההבעה בעברית, מגלה "עומק השכלה ורוחב עניין בנושאים רעיוניים וערכיים".
מנחם-יוסף מנקו פלאוט (בשנותיו האחרונות הוא נהג לאיית את שמו "פלאות") נפטר ב-1964.
ד"ר חיה גלמונד אשר עבדה במחיצתו זוכרת את פרופ' מנקו פלאוט כאיש נעים הליכות, שופע רעיונות, ומציינת את מסירותו האבהית לתלמידיו.