תולדות חיים
אורי גדל בתל אביב הקטנה למד והתחנך ב”בית החינוך המאוחד” וב”תיכון חדש” והיה חניך בתנועה המאוחדת.
בשנות בחרותו גר ברמת השרון והיה חניך בתנועה המאוחדת. שירת בצה"ל, בחיל הקשר והשתתף במלחמות ישראל- 'מלחמת סיני', 'ששת הימים', 'ההתשה', 'יום כיפור' ו'מלחמת לבנון'.
אורי סיים תואר ראשון ושני בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסה חקלאית. עם גמר הלימודים בשנת 1962 החל את עבודתו במכון לציוד חקלאי בבית דגן בניהולו של אברהם צוקר ז"ל.
הישגים מדעיים
בראשית דרכו במכון השתלב בפרויקט שהחל מוטקה ניבון "חבל ההר" שמטרתו הייתה לבחון את היכולת והמאפיינים לחריש במדרונים ומניעת שבר בכלי עבודה בזמן עיבוד באדמות טרשים. הנושא מומן ע"י ה- USDA ותרם גם לאוכלוסיה הערבית המתגוררת באזור הרי ירושלים והגליל. במסגרת זו נעשתה העבודה הממוחשבת הראשונה במכון וולקני. לצורך ניתוח מתמטי של תוצאות החריש במדרון פותחה שיטה לצילום ודיגיטציה של התוצאות. הניתוח התבסס על אלגוריתמים שפותחו במיוחד לעבודה זו והעיבוד הממוחשב נעשה בלשכת השירות של IBM בתל אביב. חישוב ותוצאות לא היה אפשרי במכונות חישוב מכניות שהיו בשימוש.
משנת 1970 ניהל את המחלקה לבדיקות. בתקופה זו תרם במיוחד לקידום אמצעי המדידה, למעבר משימוש בסרט מדידה (רולטקה) ושעון עצר (סטופר) למכשירי מדידה אלקטרונים מתקדמים. הקים את המעבדה הראשונה לאלקטרוניקה לפיתוח, בניה ואחזקה של המכשירים. המחשב השולחני, הראשון במינהל, שעלה 16.5 אלף דולר, נרכש לשימוש המחלקה לבדיקות ככלי עזר לניתוחים סטטיסטיים ועיבוד נתונים מהשדה. במסגרת בדיקות ציוד חקלאי נבדקו דגמים מכל המכונות שיובאו ארצה וביניהם מכונות לעיבוד קרקע, מזרעות, קומביינים לתבואות, לקטיף שעועית ירוקה, לבצלצלים, לתפוחי אדמה ולירקות להקפאה ועוד. היה חבר בוועדת ההיגוי להקמת המפעל הראשון להקפאה של תוצרת חקלאית ויחד עם ד"ר דן פלביץ (דשי) ז"ל מהמחלקה לירקות, שמואל מלר משה"מ וחברת סנפרוסט סללו את הדרך לפיתוח הענף של ירקות מוקפאים.
אורי וצוותו בנו את המעבדה הניידת שמטרתה הייתה לאסוף נתונים מיכניים ופיזיקליים של הכלים החקלאיים בזמן אמיתי תוך כדי תנועה. המעבדה נבנתה בתוך 'אמבולנס צבאי' עם מיזוג אויר. המעבדה הניידת תרמה לקבלת נתונים כמותיים שאפשרו יכולת בחירה והשואה בין כלים שונים.
בתחילת שנות ה-80 והמעבר לשיטות גידול אינטנסיביות בחממות פותחו על ידו שיטות מדידה לבחינת האיכויות של יריעות הפלסטיק לכיסוי ושאר מערכות בקרת האקלים בחממות.
החל משנות ה-90 אורי וצוותו עסקו בבקרת אקלים בלולים. הצליחו להגדיר באמצעות שיטת צילום מיוחדת את 'תחום הנוחות של האפרוחים'. השיטה עזרה לחקלאים לתכנן ולבנות מערכות בקרת אקלים חסכוניות ויעילות יותר.
משקל הגוף של פרת החלב הוא פרמטר חשוב לניהול יעיל של העדר. אורי הגדיר את גבולות הדיוק הנדרשים לקבלת המשקל המייצג של הפרה, תוך כדי תנועה, לאחר כל חליבה, ביציאה של הפרה ממכון החליבה. בעבודתו סלל את הדרך לפיתוח מוצר מסחרי המשווק בארץ ובעולם ע"י חברת צ.ח.מ אפיקים והשימוש בו הולך ומתרחב בהתמדה.
אורי ריכז את הפרויקט לפיתוח הרובוט לאסיף מלונים שנבנה במסגרת תכנית קמ"ח והביא למכון את הרעיון המרכזי שעל פיו נבנתה המכונה לפריטת רימונים.
הפרויקט האחרון היה פרויקט האוזון שנולד בזכות המדען גרגורי ליטינסקי שעלה לישראל מרוסיה וקיבל מלגה ממשרד המדע. הכוונה הייתה לבנות מערכת סגורה שתנצל את תכונות האוזון לחיטוי. השיטה נבחנה לחיטוי כנגד חיידקים בתרביות רקמה. התוצאה לא התאימה למטרה זו, אך הצמיחה המצאה ופיתוח שיטה טובה לחיטוי מזון ולעיקור כלים רפואיים. בסוף שנות ה- 90 נבנה אב טיפוס מסחרי שמשמש לחיטוי של כלי ניתוח וטרינריים. שיטת החיטוי נרשמה כפטנט.
בשנת 1968 קיבל מלגה מטעם ה-FAO לארה"ב ואירופה ללימוד שיטות ומיכון לאסיף ירקות לצורכי הקפאה. בשנת 1975 נשלח מטעם האו"ם לאירופה ללימוד שיטות מתקדמות לבדיקת ציוד חקלאי.
משנת 1978 ועד לפרישתו שימש כחבר בוועדה מרכזית לתקני מכונאות במכון התקנים הישראלי.
תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:
אורי פיפר מילא תפקידים רבים במינהל ומחוצה לו, וביניהם:
בשנים 1990-1970 היה מנהל המחלקה לבדיקות ציוד חקלאי
בשנים 1991- 1996 היה סגן של ד"ר שייקה סגל ז"ל שהיה מנהל המכון להנדסה חקלאית
בשנים 1996- 2001 היה מנהל המכון להנדסה
במשך 9 שנים היה חבר בוועדה לקידום טכנאים ומהנדסים במסגרת התקן הפתוח
בשנים 1983 – 1985 היה נשיא האגודה הישראלית למכשירנות ולבקרה
הפרישה לגמלאות
אורי פיפר פרש לגמלאות בשנת 2001 ומאז הוא ממשיך פעילותו בעיקר בתחום האוזון.