תולדות חיים
משה סמיש נולד ב- 1904 ב צ'כיה.
הוא התחיל את לימודיו הגבוהים בפקולטה לרפואה באוניברסיטה של פראג (1922-1923), אך השקפותיו הציוניות הביאו אותו לעשות פסק זמן בלימודים, כדי להכיר את ארץ-ישראל (וביקר בה ב-1924). הוא החליט ללמוד בוסתנאות כמקצוע מועיל להתישבות היהודית בארץ וב-1926 נסע למטרה זו לקליפורניה.
הוא השלים את חוק לימודיו באוניברסיטה של קליפורניה עם קבלת תואר דוקטור ב-1934 (עבודתו הייתה על הפנולאזות הצמחיות).
הישגים מדעיים
ד"ר סמיש חזר ארצה ב-1935 והתקבל לתחנת הנסיונות של רחובות. תחילה עבד כעוזר למחקר במחלקה למטעים וב-1945 מונה כמנהל המחלקה. עם הקמת התחנה לחקר החקלאות (בהמשך, מינהל המחקר החקלאי), שימש כמנהל המחלקה לעצי-פרי נשירים, גפן וזית, ובמשך תקופה (1963-1960) כיהן כמנהל המכון למטעים.
ב-1946 התחיל ללמד גידול מטעים נשירים במכון ללימודי החקלאות (שהפך לפקולטה לחקלאות) של האוניברסיטה העברית. ב-1949 הוא מונה מרצה בבוסתנאות, ב-1959 פרופסור חבר, ובהמשך פרופסור מן המנין.
חלק רב מעבודתו הוקדש לחקר תרדמת הפקעים בעצי פרי נשירים ואמצעים להפסקתה בסוף החורף, וכן לאיקלום זנים אירופיים ואמריקנים בארץ.
הוא הקדיש תשומת לב רבה להקמת מטעי נשירים בהתיישבות היהודית בארץ, והרבה ממחקריו כוונו לפתרון בעיות שעורר גידול עצי הפרי בתנאי קרקע ואקלים השונים.
פרופ' סמיש הצטיין במתודולוגיה ובניתוח עבודות מחקר של עמיתיו ועובדי מחלקתו. היה איש מרכזי במחקר ובהוראה של ענף עצי פרי הנשירים בארץ, והעמיד דורות רבים של תלמידים, ובהמשך חוקרים צעירים במטעים.
הפרישה לגמלאות
פרש לגמלאות ב-1969 , אך המשיך עוד במשך שנתיים במחקריו.
פרופ' משה סמיש נפטר ב-1976.
פרופ' שמעון לביא כתב על פרופ' סמיש: "אהבת המטע הייתה משולבת עבורו באהבת הארץ והמעשה הציוני. היה תמיד בין הראשונים והחלוצים. גם חינוך הדור הבא של חוקרים וחקלאים היה חלק מגישתו ותחושת היעוד שבו".
רעייתו של פרופ' משה סמיש, ד"ר זדנקה סמיש, הייתה חוקרת בכירה ומרצה בתחום הטכנולוגיה של המזון ופרשה לגימלאות ב-1969.